החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 11

"נכון שהם חמודים ביחד?" שמעתי את פרי שואלת את זאין כשעברתי לידם בריצה, עדיין בורחת מהארי הרטוב.
"היא תמיד חמודה!" הארי צעק, כנראה שגם הוא שמע את פרי, "ואתה תמיד דביל!" צרחתי ועליתי על החומה שהפרידה בין חנית כלי הרכב והחוף מלא החול.
"אני יכול להיות דביל, אבל אני תמיד יישאר חתיך!" הוא צעק והסתכל עלי מלמטה. למזלי הרב, אין לי פחד גבהים! מיישום ש"החומה" הזאת, הייתה די גבוהה. "רדי משם!" שמעתי את ליאם והוא התקרב לכיוונינו, "את תיפלי!" הוא צעק, "אני לא! ואני לא יורדת עד שהארי מתרחק מכאן!" צעקתי בחזרה, "הארי תעוף משם!" לואי רץ אלינו, "למה אני זה שצריך לעוף?! זאת החברה ש-ל-י!" הארי שאל כנעלב, "כדי שהיא תרד כבר!" הוא צעק עליו, "מה הקשר?! למה לי אסור להיות כאן?!" הוא החזיר את "הכדור" ללואי, "כי אחרת היא לא תרד משם!" הארי נאנח, והסתכל עלי בעניים גדולות ועצובות, נאנחתי גם אני, "לא." אמרתי והם הסתכלו עלי. "אני מעדיפה שהארי יתפוס אותי…" אמרתי, נכנעת, "אבל את לא רצית להירטב לא?" "יש לי מתחת בגד-ים!" אמרתי, הורדתי את השמלה וכל הבנים בהו בי, "תפסיקו!" צרחתי! "להספיק מה?" של לואי, שבהה בי גם הוא, "תפסיקו לבהות בי!" צעקתי, "תפוס!" אמרתי ללואי וזרקתי אליו את השמלה, הוא תפס אותה ואני קפצתי, צחקקתי לי באותו הזמן, הלחץ באוזני היה גדול, אך התעלמתי ממנו, הרגשתי לפתע את זרועותיו השריריות של הארי מחזיקות בגופי, "ניצחת…" אמרתי, הייתי צמודה להארי, ככה שדי נרטבתי. החזקנו ידיים והלכנו לכיוון הים, "את יודעת, די הבהלת אותי עם כל הקטע של הקפיצה… אבל זה היה שווה את זה," הוא אמר, "מה היה שווה את זה?" שאלתי, "לראות אותך בביקיני." הוא אמר, הלסת שלי נשמטה, "סליחה?!" שאלתי, "אני סולח." הוא אמר צוחק, "מה אמרת מקודם?!" צעקתי, "שזה היה שווה לראות אותך עם ביקיני?" הוא שאל/אמר, "נו טוב…" נאנחתי, "עם זה מה שכל כך משמח אותך.. אז בסדר.." אמרתי ונישקתי אותו, ודחפתי אותו שוב למים, רק שהפעם, הוא תיחמן אותי! לא שמתי לב שהוא המשיך להחזיק בידי ומשך אותי איתו למים.