החבר של הבן דוד שלי עם 1D פרק 66 :)

~מנקודת המבט של מאי~

התעוררתי בין זרועותיו החמות של הארי, אחת מהן נחה על בטני והשנייה תחת ראשי.
הסתובבתי לצד השני, מטביעה את אפי בחולצתו של הארי בעוד רגלי מסתבכות עם שלו.
שמעתי אותו מפהק ונושק לראשי, מחייך אלי ונועץ בי את מבטו. ״למה אתה מסתכל עלי?״ לחשתי, ״כי את יפיפה!״ הוא אמר ונשק לשפתיי.
צחקקתי, מותחת את החולצה שלי כך שתכסה את הבטן.
הארי הרים חזרה את החולצה שלי ונשק לבטני שהחלה לגדול.
״אני – משוגע – על – האישה – הזאת!!״ הוא צעק, מנשק בין כל מילה את שפתיי, כרעתי את ידי סביב גופו החסון ונשקתי לחזהו השרירים, עברתי באצבעותיי על הקעקועים שבבטנו וחזהו, הציפורים שעל החזה והפרפר שעל הבטן.
״תגיד, אני יכולה להראות לך סוד?״ לחשתי, הוא הרים גבה, ״להראות לי מה?״ הוא שאל, ״אבל תהיה בשקט בסדר?״ שאלתי ברצינות והוא הנהן.
הרמתי איפה את החולצה והזזתי בתנוחה מסיימת את החזייה , עיניו נפערו לרווחה למראה מגן הדוד והנשר הקטן שמעליו רשומה המילה ׳חופש׳ אשר היו מקועקעים בקטן על עורי.
״מה…תגידי מתי עשית את זה?״ הוא שאל ברוך, ״לפני חצי שנה…״ מלמלתי.
״אבל…הרי את לא….״ הוא אמר בבלבול.
״עוד מישהו יודע?״ הוא שאל, ״זאין.״ מלמלתי.
״איך זה שהוא יודע לפני?״ שפתיו נקפצו.
״כי הוא בא איתי לעשות את הקעקוע! הוא ידע כי הוא ראה את האיש מקעקע לי את זה על העור….״ אמרתי. בשקט.
״אבל אם אתה אומר משהו, לכל אחד! אתה מת!״ סיננתי והוא הנהן.
הוא הניח את ראשו על החזה שלי ועצם את עיניו.
״למה אתם לא באים?! יש סרט!״ ג׳ורג׳ נכנס במהירות לחדר.
עיניו של הארי נפתחו במהרה והוא התרומם, קם על רגליו ומושך אותי אליו.
״בואי!״ הוא אמר ונשק לקודקודי.

התיישבנו על הספה עם כולם, הנחתי את ראשי על חזהו של הארי בעוד רגליו מסתבכות אחת עם השנייה וידיו מלטפות את בטני.
הסרט התחיל.
ידעתי שהוא מוכר לי!!
״מאי…זאת…זאת לא את?!״ שאלה ג׳מה בבלבול, הנהנתי.
״מתי הספקת לשחק בסרט?״ שאל זאין, חייכתי.
״לפני חמישה חודשיים.״ אמרתי בחיוך, נזכרת בסט הצילומים עם איאן סולמדהורה ואמה ווטסון.
״את בדיוק כמו בסרט,״ לחש לי הארי, אך כמראה שכולם שמעו, ״את הנסיכה, רק שהפעם את שלי.״ הוא המשיך, נושך את אוזניי קלות וממשיך לצפות במסך.

"אוקיי, יש לי רישיון ואני הולכת לשתות מים." מלמלתי, כולם הסתכלו עלי מבולבלים אך אני כבר הלכתי למטבח.
"היי…" אמרתי לאן בחיוך. היא חייכה אלי, "איך את מרגישה?" היא שאלה, "האמת, עכשיו כשהארי יודע…יותר טוב." אמרתי, מוזגת לעצמי מים מהקנקן שבמקרר.
"אם את צריכה עזרה, בכל דבר! באמת שרק תפני אלי, אחרי הכל…ילדתי שלושה ילדים!" היא אמרה, צחקקתי ולגמתי מהמים.
שמענו קול התרסקות מהסלון, אני ואן החלנו מבטים מבוהלים, הנחתי את כוס המים על השולחן ורצנו לשם במהירות.
מבטם של כולם היא נעוץ בסרט בהלם.
ידו של זאין הייתה פתוחה מעט ותחתה היו שברי כוס עם קולה.
"מה קרה?" שאלתי בבלבול, "את התרסקת?!" שאל נייל בכעס.
"זה אומנם סרט, אבל יש לך רישיון לאופנוע! את הסכמת ליסוע מאתיים קמ"ש ולהתרסק?" הוא שאל.
נאנחתי אנחת רווחה.
מתיישבת ליד הארי.
"אל תסתכלו עלי!" אמרתי בקול גבוהה.
"וכן,….רק שהכביש פשוט לא היה מסודר..ו.." התחלתי, נאנחת וממשיכה מיד, "וההתרסקות לא הייתה בתסריט."