החבר של החבר שלי – פרק 10 המשך

" זאין אני… " אמרתי בחשש , פחדתי שרון היה רציני במה שהוא אמר ולא רציתי להתעסק איתו , הוא קטנוני ומאיים . זאין חיבק אותי חזק והחזיר את צלעותי למקומן , אצלי עמוק בבתן . " תראה , אני לא"
אמרתי וזאין קטע אותי במילים מצמררות ." רציתי להגיד לך, שאני מרגיש כלפייך משהוא . ודאגתי לך ." הוא אמר לי בגאווה וחיוך עלה אל פניו והוא לקח את ידי קרוב . לא ידעתי מה להגיד לו , היה לי קשה לפגוע בו , אבל פגעתי בו .עמדתי קפואה במקום בלי לזוז ." מה? את לא מרגישה כלפיי את זה בחזרה? " הוא שיחרר מהמגע החם שלו, יכול היות שבאמת הרגשתי כלפיו משהוא, למרות שהרגשות האלה היו פושעים נמלטים בתוך תוכי , שנתפסו ונכלאו בתוך קופסא עבה , שאף אחד לא היה יכול לצאת ממנה. " אני מצטערת . " אמרתי ופתחתי את הדלת . השפלתי את מבטי, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים . " לורנס" הוא אמר לי בלחש והסתכל עליי בעיניים אדומות מעצב. " רק תזכרי , אני.. יש לך אותי בכל מקרה." הוא ניסה לרומם את המצב ויצא לכיוון המכונית שלו בגב קפוף .
————————————————————————————————————
סגרתי את הדלת בבהלה וישבתי על הרצפה . " בשביל ג'ס , בשביל אמה . " אמרתי בקושי, כי היה לי קשה . בחיים לא פגעתי ככה במישהוא . אבל רציתי שזה יהיה דקירה מהירה . כואבת אבל מהירה.
אבל לא האמנתי למה שאמרתי , שפגעתי ככה בזאין . צרחתי וכעסתי, והדמעות זלגו בלי הפסקה .
"רון ! חתיכת, חייה !" צעקתי לשמיים והצבעתי לעבר השמיים אצבע שלישית . " שונאת אותך . " אמרתי ." שונאת אותך רון " פרצופי קומט ונהיה חיוור. החזקתי את ראשי וקמתי בזהירות . לא הבנתי למה אכפת לי ממנו כל כך . אבל שוב פעם , נזכרתי שאני צריכה לספר הכל לאימא שלי , הרי היא עשתה את זה . זה בגלל אימא שלי. שוב אני אומרת את זה . אבל קשה לי להאמין למרות שאני יודעת .
זאין. סליחה , אני חושבת שאתה חמוד , מתוק, חתיך , גברי, אני מאוהבת בך.

אבל אני לא יכולה להגיד לך .