הטבחית של ביבר -פרק 17

הלכתי ברחוב שעל ראשי כובע הקפוצון ועל עייני משקפיי שמש שחורות כך שאף איש לא יוכל לזהות אותי.
הושטתי את ידי אל עבר הכביש מחכה שמונית תעצור לידי וכך קרה לאחר מספר דקות שאני מזמזם שיר שמח בראשי…
עליתי על המונית וברכתי את הנהג בבוקר טוב ושאלתי לשלומו , אמרתי את הכתובת הרצויה והתאזרתי בסבלנות עד שנגיע לנקודת היעד.
בזמן הזה התעדכנתי קצת ברשתות החברתיות וצייצתי בטוויטר: "אני רוצה להגיד תודה לכל המעריצים שלי, שאני מקבל מהם יחס מאוד חם. אני בטוח שתהיה הופעה נהדרת ואל תעזו להחמיץ אותה".
חייכתי עצם המחשבה שלי יש מעריצים , זה עדיין לא נקלט…
נזכרתי במה שכתבתי אתמול: "אני נרגש בנקודה הזו שלפני העליה לבמה ולוקח פסק זמן כדי לבלות עם המשפחה שלי", כל כך שמחתי להנות בזמן הזה גם עם סיאל שהפכה את השהות שלי כאן לשמחה יותר , שמחתי מאוד להכיר את התרבות הישראלית, זו אווירה אחרת , מקום שונה כאילו פה הכל מתנתק מהמציאות ומציאות אחרת נכנסת לפעולה משהו שאי אפשר לתאר רק אם אתה מבחוץ אתה מבחין עד כמה המקום מיוחד..
"הגענו" הכריז הנהג וגרם לי להתנער מכל מחשבותיי הנהנתי לחיוב והושטתי את ידי שבתוכה סכום הכסף הרצוי אל ידו.
"תודה רבה אדוני ויום טוב" ברכתי אותו לשלום , הוא בירך חזרה בחיוך נעים ואדיב, איש נחמד ויצאתי מהמונית הולך לבית של סיאל…
פתאום הבחנתי במי שהכי לא רציתי להבחין בו היום ,ראיין אך הוא היה הפעם לבד , למה תמיד הוא צריך להרוס לי את השמחה?
הסתובבתי כדי ללכת לצד השני אך קולו עצר אותי "גסטין" אמר בעדינות מוזרה , הוא אף פעם לא קרא לי ככה הוא תמיד היה קורא לי ביבר וזה עוד שהוא היה נחמד..
"כן?" שאלתי לא יודע למה אני אמור לצפות
"אני.. מצטער" השלים לאחר דקות אחדות היה ניכר כי קשה לו לומר זאת
"אתה מה?" שאלתי המום למשמע אוזניי
"כן אני דפוק , אנחנו כמו אחים ואני סתם הרסתי חברות של שנים אני קנאתי בך בזה שאתה מצליח ואני אף פעם לא, פחדתי שנאבד את החברות שלנו ובסוף אני זה שהרס אותה , אני באמת מצטער אני יודע שיקח יותר מסליחה לתקן את זה אבל אני נשבע לך שאני יעשה הכל" אמר וחיוך נפרס על פניי מי היה מאמין שהיום הזה כן יכול להיות טוב יותר?? נכון זה כואב לי לדעת שהוא עשה את זה כל השנים אבל אני מכיר אותו ואני רואה על הפנים שלו מתי הוא משקר ומתי לא!
"אחי" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק גברי כזה (נוו החיבוק הדפוק שהם עושים)
"התגעגעתי" אמר ראיין
"אתה נשמע כמו בחורה" ירייתי בצחקוק
"שתוק" סינן מפיו וחייך
"לאן אתה הולך?" שאל ראיין בחיוך
"לסיאל" אמרתי בחיוך מחכה רק לראות את פנייה היפות
"אני יבוא איתך" מלמל מובך לא הבנתי למה אבל עזבתי את זה
"אוקי בוא" אמרתי והלכנו בדרך עצרתי לקנות לה זר פרחים צבעוני כי לא ידעתי מה היא אוהבת וחזרנו חזרה עד שהגענו לביתה של סיאל , דפקנו על דלת ביתה ..
"שניייה" נשמע קולה בכל רחבי הבית ולאחר כמספר דקות פניה נגלו לפניי שאני מחייך חיוך ענקי…