הטבחית של ביבר -פרק 19

נקודת מבט סיאל:
"מה למה?" שאל גסטין באי הבנה
"אני לא יכולה להרשות לעצמי לבקש מאמא שלי כזה סכום של כסף אני יודעת שחשוב לה שיהיה לי הכל ואני ממש לא רוצה להכביד עליה" אמרתי שלמה עם עצמי אך מאוכזבת שוב שהחיים שלי מאכזבים אותי ..
חיוכו של גסטין רק גדל לאחר דבריי הוא דפוק או משהו?
"למה אתה מחייך?" שאלתי על מנת להסיר את הספקה המטומטמת הזאת
"לא באמת חשבת שאני יתן לך לשלם, נכון?" אמר והתחיל לצחוק שאני מרימה גבה
"הוא באמת דפוק" אמרתי ובלי לשים לב פלטתי את מחשבותיי בקול
ראיין נקרע מצחוק ואני חסמתי את פי עם שתי ידי לשם כך שזה היה בטעות..
"אופס?" שאלתי בצחקוק
"מה אמרת?" הוא שאל מביט בי ברצינות שדי הרהרה אותי
"כלום" אמרתי במהירות על מנת להגן על עצמי
הוא התקרב לגופי והחל לדגדג אותי , התחלתי להתגלגל מצחוק "אני נכנעת תפסיק"
"אז מה אמרת?" שאל שנית שחיוך על פניו
"שאתה דפוק?"
"את אוהבת אותי ככה" הוא השיב
"מי אמר שאני אוהבת אותך?" שאלתי אותו במבט רציני והוא הסמיק מבושה
"סתם צוחקים איתך היית צריך לראות את הפנים שלך" אמרתי והתחלתי לצחוק בעוד אני מעבירה כיף עם ראיין וגסטין הביט בי במבט של WTF..
"משהו רוצה להסביר לי מה הולך פה?" שאל מביט בשנינו
"ראיין" אמרתי והצבעתי עליו אני מעולם לא הייתי טובה בלהסביר דברים..
נקודת מבט של ראיין:
"ראיין" אמרה סיאל מצביעה על פניי והבנתי שעכשיו אני צריך להסביר את כל העניין וזה הצעד הראשון שלי כדי להראות לגסטין שאני רציני.
"אתמול רבתי עם כמה אנשים ברחוב, ופתאום שמעתי קול שקורא לי הסתובבתי וראיתי את סיאל שהביטה בי בעיניים גדולות ומאיימות כאלה" אמרתי וסיאל הסתכלה עליי במבט של שתוק
"תמשיך ותחסוך פרטים שוליים" צעקה עליי והדגישה שוליים מה שגרם לי ולגסטין לצחוק
"היא העיפה את כל הילדים משם ונשארנו שנינו לבד" השלמתי ונשפתי אוויר לתוך ריאותיי וממשיך את דבריי
"אני רואה שביבר לא מספיק עבורך, אהה?" אמרתי לה בצחקוק והיא בתגובה גלגלה את עייניה
"שתוק ותקשיב" אמרה ברצינות מוזרה כזאת
"גסטין פגוע ממך ואתה לא יודע עד כמה הוא רוצה שתחזרו לדבר , רואים עד כמה כואב לו שאתם לא בקשר, הוא לא יודע מה הוא עשה לך ולכריס" אמרה מה שגרם לי להכנס לשוק
"באמת?" שאלתי באי הבנה
"לא אז בצחוק" השיבה בציניות
" למה לעזאזל הפסקתם לדבר איתו?" שאלה אותי
"אני לא יודע אני מניח שמטמטום לא רציתי לאבד אותו ובסוף אני גרמתי לזה" אמרתי עצוב והכל הכה בי והבנתי עד כמה דפוק הייתי אני הרסתי לו את הכל …
"טוב העיקר שאתה עכשיו מבין" אמרה גורמת לי לחייך
"תודה" פלטתי מה שבתקופה האחרונה אפילו לא חשבתי להגיד
********
נקודת מבט של גסטין:
שמעתי את דבריו של ראיין והייתי די המום שם כנראה שלא רק אני מפתיע היום :O
חיוך נפרש על פניי ובעקבות ככה גם על פניה של סיאל..
"טוב אני חייב ללכת להתארגן להופעה אני משאיר לך פה כרטיסים ראיין יבוא לאסוף אותך בשמונה" אמרתי לאחר שהבטתי בשעון.
היא הנהנה לחיוב וחייכה.
קמתי לכיוונה, נשקתי ללחיי שלה וחיבקתי אותה חיבוק שלא רציתי שיגמר אבל ראיין די העיר אותי ממנו , ויצאתי מהבית שאני שמח ומאושר , מה יכול להיות יותר טוב , המשפחה שלי איתי , הבחורה שלי לצידי , והבליברס שלי שבלעדיהם על זה לא היה קורה…
רגע מה ?