הטיסה ששינתה את חיי- פרק 35 (ספיישל)

~מנקודת מבט אביה~
התעוררתי בצרחה באמצע הלילה וכל הבנות יתעוררו, הדליקו את האורות ושאלו: מה קרה? למה צרחת?
"חלמתי סיוט שיש לנו בכאילו כוחות, מישהי מציקה לליאם ובאה לפגוע בנו ואנחנו מתחננות לגלות את הכוחות שהיו לנו בסיוט". עניתי לכולם.
הזעתי נורא בגלל הסיוט אז הלכתי לששתוף פנים לפני שמישהי הספיקה להגיד משהו.
כשחזרתי זואי אמרה לי: אממ… אביה זה לא היה חלום או סיוט- זה באמת קרה.
"מההה??!!??!? אז למה אני לא זוכרת כלום? מה הולך פה" אמרתי מופתעת, באמת לא זכרתי כלום.
"עשינו את התכנית והוצאנו את כל הכוחות שלנו והיא נעלמה אך הכוחות גם פגעו בנו ובך זה פגע הכי חזק כי היית באמצע ואז התעוררנו פה בחדר, את התעוררת אחרי כולם וכנראה שאת לא זוכרת מה קרה ואת הכוחות שלנו" קייט אמרה.
"אני רק זוכרת שאני וליאם היינו במסדרון לבד ומאז הכל שחור, כאילו ישנתי כל הזמן" אמרתי.
"חיפשנו את הבנים, אך הם לא היו בחדר ובמלון בכלל ואז מצאנו את הפתק הזה ובו רשום: תודה שהצלתם את חיינו, אנחנו אוהבים אותכם ביי. באהבה: וואן דיי והחתימות שלהם.
כאילו אנחנו מעריצות שלהם ואף פעם לא היינו חברות שלהם" אלה אמרה.
"משהו פה לא הגיוני, הם בחיים לא היו כותבים לנו סתם ככה פתק והולכים ישר ונעלמים" אמרתי.
"צודקת, אנחנו צריכים למצוא אותם" אלן אמרה.
"טוב, אבל איפה?" כולן אמרו.
"נחפש בכל מקום אפשרי" אלה אמרה.
~מנקודת מבט אלה~
אנחנו מחפשות כבר שעות ולא מוצאות שום דבר עד שפתאום מצאתי עוד פתק בחדר של הבנים וטלפון.
"היי בנות, תראו מה מצאתי, תמהרוו!" צעקתי לכולן.
כולם הגיעו, פתחתי את החדר ובו היה רשום: תקשיבנו זה הבנים אנחנו ידענו שתחפשו אותנו פה אז כתבנו לכם את הפתק הזה בלי שישימו לב, בטלפון יש הקלטה ובו שומעים לאן לקחו אותנו, מקווים שתמצאו אותנו, אוהבים אותכם לא משנה מה.
נ.ב הפתק שראיתם בחדר שלכם זה לא אנחנו כתבנו אלא מי שלקח אותנו- אנחנו עדיין לא יודעים מי זה כי יש לו מסיכה וכולו בתחפושת שחורה ומוזרה ביי <3.
לקחתי את הטלפון ובו שמענו: "אני אקח אותכם לבית הקברות ב&%$&&@% ואקבור אותכם שם כאשר אתם עדיין חיים והחברנות שלכן פ'חח אין אפילו מה לעשות הן יסבלו רק מעצם המחשבה שאתם לא איתן ושאולי נפגעתם". שמענו בקול שלא ברור האם זאת בת או בן.
רק אלן ידעה איפה הבית קברות זה אז היא הובילה אותנו.
מיהרנו כי ידענו שכנראה הם עכשיו קבורים מתחת לאדמה- כי מי יודע כמה זמן הם כבר שם, אולי אפילו עוד מלפני שהעוררנו בחדר (ועבר מלא זמן).
כאשר הגענו השעה כבר הייתה 21:00 וכאשר הגענו חיפשנו אותם וקראנו בשמם ופתאום הרגשנו נגיעה בכתף…