הכול התחיל מלארי שיפר-פרק 8/ ruth16

בפרק הקודם:
היה לי נעים שיש לי עם מי לדבר והיה לי גם נעים שלואי סיפר לי הכל ולא הסתיר ממני כלום וגם אפילו מוכן לעזור לי.
אני ולואי המשכנו קצת לשוחח עד שאלינור וליאם קראו לנו למטבח ונייל וזאין התעוררו כדי לאכול.

פרק 8=
אכלנו את האוכל הטעים במהירות כי באמצע הארוחה ליאם נזכר שצריכה לבוא אליו ידידה שלו מהתקופה של אקס פקטור, וצריך לעזור לו לנקות מהר את המטבח והסלון.
רק סיימנו לנקות נשמע צילצול בדלת של הבית ונכנסה נערה יפיפיה.
שיערה החום והמתולתל היה פזור, עיניה החומות בלטו לעין והיא חייכה.
"היי, קוראים לי דניאל" היא אמרה וחייכה אלינו שוב.
"היי דניאל, בואי שבי בסלון ואנחנו נציג את עצמנו" אמרה אלינור.
"אני מכירה את כולכם, חוץ מהבחורה החדשה" היא אמרה והסתכלה עליי.
"היי, אני אביגיל ואני ההיתי עיתונאית עד שקרה מקרה עצוב וכרגע אני לא עובדת ומתנחלת לאלינור ולבנים בבית" אמרתי וחיבקתי אותה.
"את, ממש לא מתנחלת" אמרה אלינור.
"נדבר על זה אחרכך" עניתי והתיישבתי על הספה בטעות ליד זאין.
דיברנו עם דניאל על ההיכרות של ושל ליאם והיא סיפרה שהם הכירו באקס פקטור ומשם הם ידידים ממש טובים.
"רק ידידים?" שאל הארי והרים גבות.
"בנתיים, רק ידידים" ענה ליאם.
"בנתיים?" שאלנו מופתעים כולם בקול אחד.
"נכון לעכשיו, רק ידידים" ענתה דניאל והסמיקה.
"טוב, חברה אל תלחצו על ידידה שלי ותערכו שולחן" אמר ליאם והוסיף:
"נייל, שים קומקום, אלינור, לכי תיקני משהו בשביל לשתות תה, לואי, תשים מפה על השולחן וזאיין ואביגיל אתם יכולים לבחור לכם מה לעשות".
"כן המפקד" אמר לואי והצדיעה לליאם.
אני ואלינור הלכנו לחנות ובדרך היא אמרה לי:
"ראיתי שאת ולואי דיברתם היום, הכל בסדר?"
"כן, הוא סיפר לי איך הוא התאהב בך" עניתי.
"הוא סיפר לך?" היא שאלה נדהמת.
"כן, למה זה משהו סודי?" לא הבנתי.
"לא, פשוט הוא לא מוכן לספר לאף אחד חוץ ממני ולי הוא אמר שהוא יספר רק אחרי שאני יהיה נשואה לו" היא ענתה.
"וואו, אז עכשיו יש סוד שאני יודעת על לואי ואת לא!" התגרתי בה.
"זה בסדר היום בלילה אני אדע את כל האמת" היא ענתה.
"למה מה יש בלילה?" שאלתי.
"הוא אמר שהוא יעשה לי ארוחת ערב רומנטית" היא ענתה.
"איזה חמוד" אמרתי וחייכתי לעצמי.
"מה את מחייכת?" היא שאלה.
"אני פשוט נזכרתי בערב הרומנטי שעשה לי האקס שלי כשהודיעה לי שהוא נפרד ממני" עניתי.
"מה? הוא נפרד ממך בארוחת רב רומנטית?" שאלה אלינור מופתעת.
"כן, הוא הזמין אותי למסעדה ושם הדליקו לנו נרות, חשבתי שאולי הולך ליהיות משהו קסום באותו ערב, חשבתי שאולי סוף סוף מצאתי את האחד שלי, עד שהוא אמר לי ' אביגיל, רציתי להגיד לך שאת ההית אחת מהבנות זוג המושלמות שלי, אבל אני מרגיש שזה כבר לא זה ואני לא רוצה להפרד ממך אבל אני מרגיש שזה מה שנכון לעשות כי את עיתונאית ובכל רגע יכולים להפריד בינינו, ואני לא רוצה להיות בן זוג של מישהי שאני לא אראה אותה בכלל, ואני חושב שעדיף שלא ניהיה ביחד כי זה יפריע גם לי וגם לך' וככה הוא הלך".
אלינור חייכה חיוך עצוב ואמרה:
"אולי הכל לטובה, את לא יכולה לדעת".
כשחזרנו לבית ראינו שליאם ודניאל מדברים אז החלטנו שנערוך את השולחן ונלך משם כדי לא להפריע להם.
אני נכנסתי לחדר שלי ובכיתי. כל הזכרונות מהפרידה עשו לי רע על הלב ואז זאין נכנס לחדר ואמר:
"אביגיל למרות כל הקשיים שאני עכשיו חווה כשאני יודע את האמת על הרגשות שלך אני רוצה ליהיות חבר שלך זאת אומרת אני רוצה ליהיות האוזן קשבת שלך, כשאת רוצה לפרוק משהו את יכולה לספר לי, אני תמיד אשמח להקשיב לך ולנסות לעזור בהכל".
"תודה זאין, אבל כרגע אני רוצה ליהיות קצת לבד" שיקרתי עליו, ממש רציתי באותו רגע לדבר איתו אבל לא ההיתי מסוגלת, פחדתי שלמרות הכל הוא לא יבין אותי.
"בסדר, אם את צריכה משהו תיקראי לי, אני כל הזמן בחדר שלי" ענה לי זאין ויצא מהחדר.
ישבתי קצת על המיטה והחלטתי ללכת לחדר של זאין ולדבר איתו.