הלכתי לאיבוד והגשמתי חלום פרק 25 סיום העונה

ניראלי שזה 25 *~* מחקו לי תשתמש
~
עשיתי עגילים יאי ^^
~
הרגשתי זוועה,היה עדיף לשמור זאת בסוד.
"לואי!!!"צרחתי למים,מתקרב לקרקעית וחסר אוויר.
איכשהו הצלחתי להשתחרר,שחיתי למעלה והתנשמתי במהירות.
הוא שיכור.
"לואי דיי!!!"צעקה מאיה,דמעות זולגות ממנה ועיניה אדומות.
רק לראות אותה ככה גרם לי לרצות לבכות.
היא שלחה את ידה לעברי,עזרה לי לצאת מהבריכה,כולם הוציאו את לואי ונזפו בו.
"תגיד לי מה הולך כאן!"צעקה מאיה בקול שברירי.
"מה שחלמת על לואי ואלינור…לא היה חלום.הוא היה שיכור,שיכור מהתחת(דילן*~*)!"צעקתי מתמוטט על הרצפה מסדיר את הנשימה.
"מה?!"צעקה מאיה,התקרבה ללואי והעיפה לו כאפה.
"אתה חתיכת שמן בוגדני מפגר ואני הולכת מכאן!"צעקה,וזה שבר אותי.
"את לא הולכת לשום מקום!לאן יש לך ללכת!?"תפסתי בידה וצעקתי עליה.
"לבית שלי.אני לא אגור עם שקרן…בוגד…רמאי…."אמרה פורצת בבכי על כתפי.
"לא אל תלכי!"אמרתי מחבק אותה,היא חשובה לי…
"הארי,תשמע,אני לא מוכנה לראות אותו יותר בחיים שלי!אני לא מאמינה שהערצתי כזה בן אדם!"צעקה והשתחררה מהחיבוק שלי,עלתה למעלה לחדר,ארגנה מזוודה.
בזמן הזה אני פשוט עמדתי ובהיתי בדלת ביתי שנסגרה בחוזקה,בלואי,הוא כבר לא אותו הבן אדם שהכרתי,בפני החבולות,ובכיתי.
הוצאתי הכל.
התמוטטתי על הרצפה,מביט בלואי.
הוא היה עצוב,שולח מבט מתנצל,כנראה עבר לו.
הבנים עזבו אותו,והתישבו לידי,עזרו לי לקום,
שמענו מהבית צרחות,לואי הראשון שקם ממקומו ורץ לבית,כולם נכנסו חוץ ממני.
אני.נשארתי שם.
מוטל על הרצפה.
ראייתי מיטשטשת,אני מנסה לצעוק לעזרה,אך כלום.
כלום.