המירוץ למיליון (הגרסא שלי ושל הארי) פרק 13

"הנה מונית!” הארי קרא ועצר אותה
המונית נעצרה והארי הכניס את התיקים לבגאז'.
ישבתי בשקט כל הנסיעה בזמן שהארי ניסה לדובב אותי.
הנחתי את ראשי על אדן דלת המכונית (הבנתם נכון? חח) מביטה בנופים היפים שהתחילו להתחלף לנופים פחות מלבבים. הארי ליטף את ידי ואני המשכתי להתעלם.
"הגענו" הוא לחש לי באוזן ואני מיהרתי לצאת
"מה זה המקום המגעיל הזה?” זה היה המשפט הראשון שנפלט לי מהפה
"אני לא יודע אבל אנחנו צריכים להישאר ביחד" הוא אמר והחזיק לי את היד
החלטתי לוותר כי ממש ממש פחדתי.
~~~מאחורי הקלעים, ראיון אישי~~~
"התחלנו ללכת ברחוב, ו-וואו! הנוף שם היה מזעזע!! ראיתי ילדות! ילדות! מניקות תינוקות ו-וואו. הייתי פשוט בשוק.. כל כמה מטרים היו שם משטרה עם רובים משו מפחיד..” אמרתי
"היו שם מלא כלבים כאלו וילדים מסכנים קטנים כאלו והיה שם מסריח ברמות..” הארי הוסיף והסתכל עלי
"למה ילדים מסכנים?! הם היו ממש חמודים!”
"הם לא לבשו כמעט כלום, והם היו ממש מלוכלכים ואני ריחמתי עליהם לא יודע מה איתך" הארי אמר
"גמאני ריחמתי עליהם! למה להוציא אותי רעה?”
"מי מוציא אותך רעה?” הארי- אני לא יודעת אם הוא עשה את עצמו או שהוא באמת לא הבין.
"עזוב" התייאשתי
~~~חזרה למירוץ~~~
נגעתי בעדינות בכתפו של איזה בחור
"סליחה? תוכל לעזור-”
הוא הסתובב ואני כמעט התעלפתי
הוא היה נראה נורא, והוא נראה מאוד כועס על זה שאני "מפריעה" לו. הוא התחיל לקלל אותי
ואני לקחתי צעד אחורה. הוא התקרב אלי ואני המשכתי ללכת אחורה, עד שנתקלתי בהארי שהיה עם הגב אלי.
"בוא נעוף מפה כבר!!” לחשתי לו ורעדתי
"מה קרה?” הוא תפס אותי
"אני רוצה להמשיך לחיות ואני לא רוצה להירצח. בוא נעוף מפה כבר!!” סיננתי לו ותפסתי אותו ביד והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה עד שנמשכתי חזרה.
"היא יודעת את הדרך. היא תראה לנו" הארי לחש לי וסימן לי על איזו ברזילאית שעמדה לידנו.
"לא שמתי לב שהיא שם בכלל" לחשתי לו בכעס
"טוב. קוראים לה טניה והיא גרה ממש פה-”
"והמספר טלפון שלה הוא-”התחלתי לומר בכעס. למה הוא יודע כלכך הרבה דברים עליה? בזמן שאני כמעט נאנסתי/נרצחתי הוא מפלרטט לו עם איזו בחורה?! עד כמה-
"אל תהיי מפגרת.” הארי שלח אלי מבט רציני
"אינלה טלפון. לא ראית איפה היא חיה? דאאא" הוא אמר ודיבר בטון של פאקצה
אני יודעת שהוא ניסה להצחיק אותי אבל אני התעצבנתי עליו עוד יותר.
"אתה אידיוט ואתה לא מצחיק ואני שונאת אותך" אמרתי לו מהר והתחלתי לעקוב אחרי טניה שהסבירה לנו לאן ללכת.
"מה? למה?” הוא התחיל לרוץ אחריי מנסה להדביק פער
"בזמן שאני כמעט נ- עזוב. אני לא נכנסת לזה אפילו" אמרתי לו מהר והמשכנו ללכת.
"הנה זה!” הארי קרא והצביע על דוכן שהיה עליו מגן דוד ענק
~~~מאחורי הלקעים, ראיון אישי~~~
"קיבלנו את הרמז הבא והמשכנו ללכת ברחובות הנוראיים האלו.” הארי אמר
"אני לא חושבת שאיי פעם חששתי ככה לחיי… אני כלכך רציתי לטוס לברזיל ועכשיו אני מתה כבר לעוף ממנה" אמרתי
"אבל אמרת שאת רצית טוס לברזיל" הארי התבלבל
"תגיד לי אתה דפוק!? אתה עושה את עצמך? כי אינמצב שאתה רציני" קבעתי עובדה
"מה הקשר דפוק? מה הקשר עושה את עצמך? אני באמת לא מבין!”
"ברור שאתה לא מבין!! אתה לא ראית איך כמעט נרצחתי שם שם ידי-”
"נרצחת?”
"נרחצת, נאנסת, לא משנה!!”
"מה??”
"זה בדיוק מה שאמרתי. ברור שלא יהיה לך מושג! היית כלכך עסוק עם הטניה הזו שלך-”
"שלי?”
"היית כלכך עסוק בלפלרטט איתה-”
”אני? פלרטטתי?? איתה???” הארי לא הבין
"מטומטם"
"מה???”
~~~חזרה למירוץ~~~
פתחנו את הדלת של "שערי גן העדן" והייתי בשוק מהיופי הזה.
"זה כאילו שווה את כל מה שהלכנו" הארי אמר ובהה בנוף
"לך קל לדבר! אתה לא כמעט נרצחת/נאנסת-”
"אולי תפסיקי כבר?!” הארי התעצבן עלי. בצדק.
בלעתי את העלבון כי ידעתי שמגיע לי.
הארי נאנח ופתחתי את המשימה הבאה.
"קפה או כדורגל?” הארי שאל אותי
"לא יודעת לא משנה. כדורגל” אמרתי. הייתי חייבת לפרוק עצבים וידעתי, או יותר נכון- קיוויתי שנסיים עם
זה מהר.
~~~
"נו כבר!! תחטוף להם??? הם כולה ילדים?? מה כלכך קשה??” התעצבנתי על הארי. היה לי חם ופתחנו מריבה ועדיין רעדתי מהאיש המפחיד הזה שקילל אותי.
"כולה ילדים??? אני גרוע בכדורגל למקרה שאת לא זוכרת, והילדים האלו הם מסי הבא!!” הוא צרח עלי עצבני
"מה שתגיד" סיננתי והלכתי לשבת בצד ליד שאר הילדים
הארי המשיך לרוץ כמו מטומטם ואני התחלתי לצחוק עליו
"מה את צוחקת?” הוא נעצר והביט בי
"כלום.” התחמקתי, מנסה להתאפק לא לצחוק
~~~מאחורי הקלעים, ראיון אישי~~~
"אני רץ וחם לי ופתאום היא מתחילה לצחוק עלי!” הארי אומר למראיינת
"מה אתה רוצה? היית חייב לראות את המחזה הזה: כמה ילדים קטנים קורעים ילד בן 26” התחלתי לצחוק מחדש
"זה לא מצחיק!” הוא גיחך
"אתה בעצמך צוחק!”
"לא אני לא!”
"אתה כן! אתה גיחכת. זה נקרא לצחוק"
"לא זה לא.”
"זה כן.”
~~~חזרה למירוץ~~~
"הצלחתי!” הארי קרא וחיוך ענק פרוש על פניו
"יופי הארי! לחטוף לילדים קטנים את הכדור כמה בוגר-”
"תפסי!” הוא קטע אותי ובעט לי את הכדור. התחלתי לצרוח. לא הייתי מוכנה!
"קדימה! נראה אותך" הארי לגלג.
"אני אצליח!” הוצאתי לו לשון והתקדמתי עם הכדור לשער
"אה כן? תוכיחי" הוא אמר
לקחתי תנופה ובעטתי בכדור. את כל העצבים שלי במשך כל אותו היום הוצאתי על הכדור המסכן הזה.
"את.. קרעת להם את השער" הארי היה בשוק
"את לא תצליחי" חיקיתי אותו מורידה מהר את בגדי נבחרת ישראל, מושיטה אותם לשוער.
~~~מאחורי הקלעים, ראיון אישי~~~
"אני חייב לציין- הרשמת אותי" הארי אמר
"מה אכפת לי שהרשמתי אותך? זו ממש לא הייתה המטרה שלי" לא הסתכלתי עליו אפילו.
"אה כן? אז מה הייתה המטרה שלך?”
"לסיים עם המשימה הזו לעוף כבר משם" אמרתי לו לאט כדי שיבין
"אני לא מוגבל" הוא ציין
"ב-ט-ח מה שתגיד"
"שתקי"
~~~חזרה למירוץ~~~
"הנה לוח החשיפה!” קראתי וירדנו מהר מהמונית
"בבקשה בבקשה בבקשה" התפללתי
הארי החזיק לי יד אחת ובשנייה הוא החזיק את הלוח.
"שלוש ארבע ו-” ספרנו ביחד והוא פתח
"אעאעאעאאעאעעא" לא שמו לנו!! כאילו שמו לנו אבל לא עוכבנו!!!! והוווווווו" צווחתי
"קדימה! לאוניברסיטה!” הארי קרא ועלינו בחזרה על המונית.