וואןשוט הארי&איטה

'בואי לפארק מול הבית שלך, 20:00' ההודעה נשלחה מהארי,חבר שלך.
יש לך עוד שעתיים להתארגן, לא שיש לך מושג למה הוא קורא לך לשם, אתם כבר כמעט 5 שנים ביחד. נכנסת להתקלח, מהרהרת ומעלה אפשרויות של מה עומד לקרות. יצאת כעבור 45 דקות ויבשת את שיערך הבלונדיני. פיזרת אותו על כתפייך, מרחת קצת מסקרה כחולה שמדגישה את צבע עינייך, צללית בהירה ועדינה, קצת סומק, עיפרון שחור וגלוס שמבליט את שפתייך. חיטטת בארון עד שמצאת את השמלה המושלמת, שמלה בצבע תכלת. צמודה, ולאחר קו המותניים היא מתרחבת עד קצת מעל הברכיים. קשת לבנה ודקה בשיער, נעלי עקב לא גבוהות מדי בצבע תואם לשמלה וכמובן השרשרת שהארי קנה לך. יצאת אל הפארק, לבך הלם בחוזקה והתרגשת לשמוע מה יש להארי להגיד לך.
עברת את גן השעשועים שהיה בכניסה, על הגשר שהיה מעל הנחל שזרם ראית את הארי, נשען על המעקה. כל גופך עקצץ והתקדמת מאטה את צעדייך, "הארי?" קראת בקולך העדין, "איטה" הוא חיבק אותך. "למה קראת לי לפה?" שאלת אחרי נשיקה קצרה "משהו מיוחד" הוא חייך ומשך אותך לחיקו. הארי ידע שאת לא אוהבת מקומות מלאים מדי באנשים, אז רוב הזמן הייתם מבלים במקומות צנועים. הפארק הזה הוא המקום בו נפגשתם לראשונה. "אוקיי" הוא אמר וסימן לך לשבת על הספסל, "את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" הוא שאל מחזיק את ידך. הנהנת בחיוך, אבל התחלת לחשוש, מה אם הבשורות רעות? "אני אלך ישיר" הוא אמר ואת התאפקת לא להאיץ בו, הוא כרע ברך מולך ואת עמדת להתעלף.
"איטה, אני אוהב אותך, ואני יודע שאנחנו צעירים מדי אבל אני רוצה שתהיי איתי לנצח" הוא חייך חצי חיוך. הנהנת ודמעות החלו להציף את עינייך, דמעות אושר כמובן.
"איטה, תינשאי לי?" הוא שאל והביט בך עם עיניו הירוקות והגומה במושלמת,
קפצת עליו בחיבוק והוא השחיל את הטבעת על אצבעך.
הוא התרחק ממך מעט ואז נישק אותך.