וואן דיירקשן פרק 2 :)

-פרק 2-
לא זה לא יכול לקרות !! איך זה שאיבדתי את ההורים שלי ? ישבתי על המיטה ממלמלת לעצמי "לא . זה לא אמיתי. זה חלום. אני חולמת" התיישבתי על המיטה בוהה בנקודה ברצפה. זה באמת קורה ? באמת אני יתומה ? לקחתי את הכרטיס טיסה שדוד שלי הניח על השולחן והחיבקתי את זה .עם זה אני יגיע ללואי. פתחתי את המזוודה והכנסתי לשם את הבגדים שלי. לבשתי חולצה קצרה כחולה ושורט עם נעלי נייק לבנות. שמתי את השרשרת עם הלב שלואי נתן לי לפני שעזב וסידרתי את השיער. ראיתי שהטיסה שלי עוד שלוש שעות, ירדתי למטה עם המזוודה והתיק. לקחתי אוזניות,פאלפון ותכרטיס טיסה. " את מוכנה ?" דוד שלי שאל. הנהנתי והתקדמתי למכונית. ישבתי והסתכלתי בחלון כל הנסיעה.מה הולך להיות עכשיו ? שמתי אוזניות והפעלתי תשירים. שמעתי את דמי לובאטו. לשירים שלה יש כלכך הרבה משמעות. תוך חמש דקות כבר הגענו. ירדתנ מהאוטו ונפרדתי מדודי. חיפשתי את הטיסה שלי ועליתי. התיישבתי ונאנחתי. כל הטיסה שמעתי שירים וחשבתי על אבא. איך בשניה אחת הכל נגמר. ירדה לי דמעה, ניגבתי אותה וניסיתי לשכוח. אחרי ארבע שעות טיסה. ירדתי מהמטוס. וחיפשתי את לואי. איפה הוא יכול להיות ? " אמ סליחה ? את אנג'ל טומלינסון ?" שמעתי קול עם מבטא מאחורי, הסתובבתי וראיתי נער בלונדיני עם עיניים כחולות עמוקות מביטות בי. בחיים לא ראיתי פנים כאלא יפות . " אמ כן ?" שאלתי בביישנות ." אני נייל , חבר של לואי. לואי לא היה יכול להגיע אז הוא שלח אותי. " אה אוקי" אמרתי וניסיתי לחייך את החיוך הכי אמיתי שלי. " אה ואני מאוד מצטער לשמוע על אבא שלך" הוא אמר במבוכה, " כן.. גמאני " אמרתי בעצב. נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. החיים החדשים שלי מתחילים עכשיו.