וואן דירקשיין זה בדם פרק 1-המהופנטת.

נקודת המבט של עדי-
ישבתי על הספסל, לבד, וטיפות הגשם נזלו על לחיי כאילו בכיתי.
לפתע ראיתי בחור, גבוה וחתיך, הולך שם לבדו.
הוא הסתובב וראה אותי, חייך אלי והתיישב לידי.
״היי״ הבחור אמר.
״ה-ה-היי״ עניתי בקול צרוד.
״אני עדי״ אמרתי בחיוך.
״רק רגע, עדי?! זאת את?! החברה של נייל?!״ הוא שאל מופתע.
״אמ.. כן.. מאיפה אתה יודע?!״ שאלתי.
״כי… אני… הארי…״ הוא גימגם.
פערתי את פי ואמרתי ״הארי?!״
״כן..״ הוא הסמיק.
אני הסמקתי הרבה יותר. לא הייתי יכולה להאמין שזה הארי.
״והאמת ש.. אני אוהב אותך.״ הוא אמר והסתכל לתוך עייני.
לא חשבתי פעמיים ונישקתי אותו.

נקודת המבט של הארי-
אני לא מאמין, עדי באמת אוהבת אותי!!!
היא נישקה אותי (:
״עדי?! הארי?!״ קרא קול מוכר.
״נייל?!״ צעקנו פה אחד.
״מה אתה עושה עם עדי שלי?!?!?!״ צרח נייל.
״אנ..״ אמרתי אבל עדי קטעה אותי.
״אני נישקתי אותו!!!״ אמרה בקול מפוחד אבל במבט כעוס.
״ולמה?!״ שאל נייל ועשה פוזה.
״ממש ׳עדי שלי׳ אני כבר לא שלך !!״ צעקה עדי.
״ראיתי את התמונה!!!״ היא הוסיפה בקול צרוד.
״איזה תמונה?!״ הוא צעק.
היא הוציאה את הטלפון שלה והראתה לנייל תמונה שהוא מתנשק עם ג׳ייד.
הוא הסמיק ופנה אלי, הרים את ידו והעיף אותי מהספסל.
ראיתי את עדי עומדת שם, מפוחדת ואז נייל התחיל לבעוט בי.

נקודת המבט של עדי-
ראיתי את נייל מעיף את הארי מהספסל ומתחיל לבעוט בו.
לא יכולתי יותר ורצתי עליו וקפצתי על נייל.
התחלתי לבעוט בו והוא העיף אותי אחורה ובעט גם בי.

נקודת המבט של הארי-
עדי רצה וקפצה על נייל, והוא בעט בה כמו שהוא עשה לי.
ראיתי מטושטש אבל קמתי וצברתי כוחות, הסתערתי על נייל והעפתי אותו אחורה, בעטתי לו בראש והוא נשאר לשכב שם, לא היה לו עוד כוח.

נקודת המבט של עדי-
הרגשתי שאני עומדת לאבד את ההכרה. כאבו לי היידים והרגליים וגם הראש, במקומות האלה הוא בעט
בי. הארי העיף את נייל אחורה ובא אלי.
הוא הרים אותי ונתן לי מים. סירבתי אבל הוא הכריח אותי לשתות, אז שתתי וקצת נרגעתי.

נקודת המבט של הארי-
הבאתי לעדי מים והיא סירבה, אבל אז הכרחתי אותה לשתות.
היא שתתה ונרגעה.
לפתע היא נפלה אחורה וכאילו איבדה הכרה.
ניסיתי להעיר אותה והיא לא הגיבה. לפתע בא נייל מאחורי ורציתי להעיף לו בעיטה אבל הוא עצר אותי.
״א-א-א-אני מצטער.. הייתי חייב לספר לך..״ הוא אמר.
״ש..?״ שאלתי.
״עדי.. היא… עדי היא מהופנטת!!!״ הוא פלט והתחיל לדמוע.
״מהופנטת?!?!?! מי היפנט אותה?!״ שאלתי בקול צרוד.
״אני!!״ הוא אמר ובעט בי. העפתי אותו שוב אחורה,
הרמתי את עדי, ורצתי לביתי.
הגענו הביתה ורציתי לנסות להעיר אותה.
השארתי אותה בחדרי, ונעלתי את החדר למקרה שמשהו יכנס הביתה.
רצתי לביתו של זאיין, וסיפרתי לו את כל הסיפור. הוא אמר שאני אזדקק לשבשבת היפנוט, ולספרים.
הוא הלך לחדרו והוציא שבשבת היפנוט אמיתית, וכמה ספרים על הנושא.
הודתי לו ורצתי לביתי, פתחתי את חדרי, ולמזלי, עדי עדיין ישבה שם, מחוסרת בהכרה.
שמתי מולה את שבשבת ההיפנוט, לפי מה שהיה כתוב בספר, ואז הייתי צריך לחשוב על דברים שהיא
אוהבת ולשים אותם בחדר. זה היה אתגר. לפי מה שידעתי, היא אוהבת בגדים, איפור, לקים ,נעליים
וכל השטויות האלה. ניסיתי למצוא משהו, הנחתי בחדר את הגיטרה שליאם הביא לי, לקחתי כמה לקים מאמא שלי, ורצתי לחדר הארונות שלה ולקחתי כמה בגדים אדומים (אדום זה הצבע האהוב עליה.)
ופיזרתי אותם בחדר.
אחרי זה היה עלי לפתוח את עייניה, אבל עייניה היו פתוחות בצורה דיי מפחידה.
לרגע גיחכתי. איך עיינים כחולות ומושלמות כאלה יכולות להיות מפחידות?
ואז חזרתי לפוקוס, וסובבתי את השבשבת.
לאחר מכן היה עלי לומר מילה מיוחדת שתוציא אותה מההיפנוט.
ו״למזלי״ על המילה המיוחדת הזאת היה מקושקש בצבע שחור, ניסיתי לפענח את מה שכתוב שם ולא הצלחתי.
ניסיתי להמציא כל מני מילים מוזרות ואז התחלתי לומר דברים שהיא אוהבת.
״לקים? גיטרה? מוזיקה? וואן דירקשיין? הארי?״ התחלתי להלחץ.
״הארי?!?!?!״ חזרתי על שמי.
היא לא התעוררה, אך הגיבה. היא התחילה להשתגע ולבכות ולבעוט לכל מקום כאילו מישהו בא להרוג אותה. היא התחילה לצרוח ולהתחרפן וישר רצתי אליה וצעקתי:״עדי!!! עדי!!!! עדי!!! תתעוררי!!!״
עד שלבסוף שוב איבדה את ההכרה ונרגעה.
באותו רגע איבדתי תקווה, התחלתי לבכות וליטפתי את שיערה השטני והיפה.
התחלתי לחפש בספרים אחרים את המילה הסודית, ואחרי חיפוש רב נדמה לי שמצאתי אותה.
״פוטוקרזה״ אמרתי. אין תגובה. ״פוטוקרזה!!!!״ צעקתי בדמעות וקול חנוק.
היא סגרה את עייניה, היא התחילה לרעוד והוציאה מגרונה החנוק קול קטן.
״הא.. הא.. האר.. הא.. הארי…״ היא התחילה לומר.
היא פתחה את עייניה והמשיכה לרעוד.
״הארי… הארי….״ היא המשיכה לומר.
״מה עדי?? מה??״ אמרתי בקול צרוד.
״הארי… אני רואה מוזר..״ היא אמרה והחזיקה בידי.
היא המשיכה לרעוד והבאתי לה מים.
״הארי…״ היא המשיכה לומר.
״עדי!!! תתעוררי!״ לחשתי.
״הארי… אני מרגישה שאני עומדת למות.. הארי… הארי…״ היא התחילה ללחוש.
״את לא תמותי!!!״ בכיתי.
״הארי… אני רואה מוזר… הארי…. אני לא מצליחה לראות אותך… הארי…״ היא התחילה לומר..
״מסקרה שחורה כמה אני אוהבת מסקרה שחורה!!!״ היא התחילה לזמר.
״מה?!?!״ הופתעתי.
״הארי..״ היא פתחה את עייניה.
״עדי!!״ חייכתי וחיבקתי אותה. היא חזרה להכרה .
פיניתי אותה לבית חולים ולאחר חצי שעה של בדיקות אמרו לי שהיא בריאה, רק שהיא קצת חלשה.
כלכך שמחתי ולקחתי אותה לביתה.
היא יצאה מהאוטו וכמעט נפלה אחורה