וואן די אני וחברה שלי (פרק 8)

פרק 8:

נועה:"מה אוי לי מה את רצינית??? ליאם רוצה אני ייתן לך גם את המספר שלי???"
ליאם:"אמ….. לא ניראה לי אני אוהב להציק לאנשים….." קטעתי אותו ואמרתי לו "שמתי לב"
ואז ליאם המשיך לדבר
ליאם:"נועה את רוצה שאני יעצבן אותך??? "
נועה:"לא אכפת לי"
ליאם:"אני מפחד לעצבן אותך!!"
נועה:"מפחד ממה יש לך לפחד??"
ליאם:"שאת לא תהיי דירקשניית וחוץ מזה ניראה לי שלינוי רגילה שמעצבנים אותה אז היא הצליחה
להתרגל לזה"
אני:"כן אני ממש רגילה לזה"
ליאם:"למה מי מעצבן אותך??"
אני:"אח שלי נועם"
סויון:"מה פתאום את כל הזמן אומרת שאח שלך ממש דואג לך והוא כזה נחמד אליך"
אני:"כן נכון כל זה היה עד ליפני שבועיים"
ליאם:"ואת למדת איך לחיות עם זה במשך שבועיים"
אני:"כן, פשוט לא מתחסים"
ליאם:"פששש יפה לומדת מהר אה"
אני:"כן אני לומדת מהר, ואתה??"
ליאם:"כן"
אני:"ממש"
ליאם:"נסי אותי"
אני:"אוקיי, תפסיק להיות מעצבן"
ליאם:"אוקיי"
סויון:"אז מה שילמת על כולנו??" ליאם הנהן עם הראש
נועה:"וכמה זה כולנו??" וליאם שם את היד על הפנים כחושב
נועה:"אז כמה" וליאם עשה לה אם היד שנייה
אני:"אני הולכת לשירותים שנייה, וליאם אתה עוד יותר מעצבן עכשיו" אז הוא עשה לי פרצוף עצוב
הלכתי לשירותים לסדר קצת את השיער ולהרטיב אותו קצת ושחזרתי ניסיתי להתגנב מאחורי ליאם
לקחת לו את הפלאפון ולמחוק את המספר שלי אבל לצערי הוא אמר "אני לא שם בושם של בנות"
לא הבנתי למה הוא אמר את זה "פתאום אני מריח בושם כזה מעניין מאיפה הוא בא?" הבנתי שהוא
יודע שאני באתי ואז אמרתי לו" סוף סוף פתחת את הפה אתה ממש מעצבן אם אתה ונועם תהיו
באותו מקום המקום יתפוצץ"
ליאם:"אני יקח את זה כמחמאה" ופתאום שמעתי צלצול שהיה נישמע לי מוכר ואז הבנתי שזה הצלצול של המספר שלי וליאם ענה
ליאם:"היי זה ליאם, כן כן הצלתי אותם אוקיי ביי חחלא ממש לא ביי"
אני:"מי זה היה??"
ליאם:"מה אכפת לך את חייבת לדחוף את האף שלך לכל מקום
אני:"תרגיע, ומהר אתה והתשובות שלך איך אתן מעריצות מישהו כזה קרציה??" אמרתי לסויון ונועה
סויון,נועה:"הוא לא קרציה אלינו ככה שזה לא מפריע לנו"
אני:"מה גם אתם נדבקתם בשפת הקרציות??"
סויון, נועה:"כאילו מה אמרנו??"
אני:"טוב לא משנה,אז מי התקשר??" שאלתי את ליאם
ליאם:"אני כבר אמרתי לך למה את חייבת לדחוף את האף שלך"
אני:"כי זה היה הצלצול של הפלאפון שלי"
ליאם:"זה היה אח שלך"
אני:"איך הוא מעז לגעת לי בפלאפון, מה הוא אמר??"
ליאם:"שאל אם הוצאתי אותכם ושההורים כבר רוצים ליראות אתכם אז קדימה לאוטו"
עלינו לאוטו הוא ממש גדול ויפה וליאם התחיל לנסוע
ליאם:"רוצה שאני את רוצה שאני יראה לך את האוטו?"
אני:"לא תודה אני יכולה ליראות אותו לבד"
ליאם:"אני יראה לך את האוטו כמו שהראיתי לך את הבית"
אני:"את עולה לי על העצבים תגיד אתה היחיד שקרציה בלהקה או שכולם קרציות"
ליאם:"תלוי מה את מגדירה קרציה"
אני:" קרציה כמוך"
ליאם:"לא אין"
אני:"וואי מסכנים כל השאר איך מצליחים לסבול אותך?"
ליאם:"אני לא כזה קרציה זה היה בצחוק אני גם איש רציני"
אני:"קשה לי להאמין"
ליאם:"הגענו לבית של לינוי יאללה רדי"
אני:"ביי"
והם המשיכו לנסוע וליאם הוריד כל אחד בבית שלו
עליתי לבית בלי להגיד שלום בלי כלום רצתי לנועם וצרחתי כמו משוגעת "למה נגעת לי בפלאפון??"
נועם:" תירגעי מה יש לך נו אז איך היה בזמן שחטפו אותך עשית חיים אה היה לך כייף"
אני:"אוי אתה כל כך מעצבן ליפני רגע נפטרתי ממעצבן אחד עכשיו אתה"
נועם:"למה מי עוד מעצבן???"
אני:"ליאם הזה שנתן לנו את הכסף"
והפלאפון שלי צלצל
אני:"הלו מי זה??"
סויון:"זאת סויון"
אני:"אה מה קורה"
סויון:"לא טוב כל הבית שלי הפוך גנבו לנו את כל הזהב ואבא ואמא שלי וגיל לא כאן אני ממש מודרגת
אני:"מה ואיך נכנסת??"
סויון:"הדלת הייתה פתוחה"
אני:"טוב בואי אלי ונחשוב על משהו"
סויון:"טוב אני באה"