וואן שוט= זאין מאליק. "Would he say he's in L-O-V-E?"

Would you say is in a L-O-V-E

אני לא מאמינה שזה קורה, הרגע שכל כך חיכיתי לו…
אז שכחתי להציג את עצמי אני היילי ואני בת 20 אני מישראל אבל עברתי לגור באנגליה בגיל 12 כי אבא שלי קיבל קידום בעבודה ובדיוק לפני שנתיים הכרתי את אהבת חיי והיום אנחנו מתחתנים…<3

~~~~לפני שנתיים- 13 בנובמבר~~~~

*נקודת מבט היילי*

״קומי היילי 7:25!!״ אמא צעקה לי.
״רק עוד 5 דקות אמא!!״ השבתי לה בצעקה.
לאחר כמה דקות קמתי, צחצחתי שיניים ולבשתי סקיני ג׳ינס חולצת תלבושת בצבע אפרסק ונעלי בובה שחורות.

~~~סטופ~~~
היילי= שיער חום דבש חלק עד סוף הגב ועיניים כחולות אפורות.

~~~~~סיום~~~

זה היום הראשון של הבית ספר וממש לא באלי לחזור למקום הזה
אותן קללות, מכות, והתחלששיות שכולן דווקא עליי
לא היו לי חברים חוץ מחברתי מבית הספר היסודי אפריל. וכן גם ביסודי היו את אותם הדברים…

~~~~~~סטופ~~~~
אפריל= שיער בלונדיני מתולתל ועיניים ירוקות ומסביב לעישון קצת חום דבש.

~~~~~~~~סיום~~~~

כמו כל יום שאני ואפריל היינו הולכות לבית הספר, היינו הולכות ביחד
רצנו אחת אל השנייה בחיבוק, וצועקות כמה אנחנו אוהבות אחת את השנייה <3.
היום עבר די מהר ונשארה שעה אחת לסיום הלימודים
ופתאום הרגשתי שזרקו עליי נייר הילד החדש שבא לכיתה סימן שזה היה הוא ושאני אקח את הפתק.. בזמן שהרמתי את הפתק נפל לו הספר והתכופפתי להרים אותו והוא עשה את אותו הדבר ומבטנו נפגשו. פתאום הרגשתי פרפרים בבטן, היינו ככה קפואים לפחות במשך 3 דקות עד שהמורה האירה לנו. אני קמתי והבאתי לו את הספר שנפל לו, וישבתי במקומי.
כשקראתי את הפתק היה כתוב בו: ״תפגשי אותי בסוף היום בשער האחורי של הבית ספר.״
כעבור חצי שעה עבר השיעור, ראיתי את אותו הילד יוצא מהכיתה ושולח לעברי חצי חיוך.. הכנסתי את הדברים שלי לתיק ויצאתי מין הכיתה. כשיצאתי מהכיתה ראיתי את חברתי אפריל והיא שאלה אותי: ״היי, את באה?״
״הילד החדש אמר לי שהוא רוצה לפגוש אותי…״ עניתי לה מהר.
״אווו הוא דלוק עלייך!!״ אמרה לי בחיוך.
״אל תדברי שטויות, הוא בטח רק רוצה עזרה בלהכיר את הבית ספר או משהו״ השבתי לה.
״כן? אז בטח הוא סתם הסתכל עלייך מחייך כל השיעור״ אמרה בחיוך ערמומי והתקדמה לשער שבצד השני של בית הספר.
״שלא תחשבי על זה אפילו!!״ צעקתי לעברה והמשכתי גם אני. הלכתי למקום שהייתי אמורה להיפגש עם אותו הילד.
כשהגעתי ראיתי אותו, הוא ישב על הספסל.
כשהוא ראה אותי הוא קם ונתן לי ורד אדום ואמר לי: ״היי, נעים מאוד אני זאין״ אמר עם חיוך חושף שיניים.
״היי, אני היילי״ אמרתי לו וחייכתי חיוך תמים.
שהוא סימן לי לשבת ישבתי לידו… לפתע הייתה שתיקה מביכה.
״את מאוד יפה! אמרו לך את זה?״ הוא אמר והתקרב אליי.
הסמקתי והשפלתי מבט. הוא הרים את סנטרי בעזרת אגודלו ואמר לי: ״שמעתי שמועות רצות כאן… עלייך.״ מיד הלב שלי התחיל לפעום חזק!
״ואני לא מאמין לאף אחת מהן!״ אמר בביטחון ומיד עלה לי חיוך קטן.
הזלתי דמעה ואחריה עוד אחת וזה פשוט הפך למפל שלם… הוא הצמיד אותי לחזהו ואמר לי בלחש ״אני תמיד כאן בשבילך… ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בך״ אמר בזמן שהוא מלתף את שיערי ברכות.
כשהוא ראה שנרגעתי התנתקנו והוא נשק לי על הלחי.
הסמקתי ואמרתי לו ״תודה זאין, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך״
״אני אעשה בשבילך הכל, ו…את רוצה להיפגש עוד פעם?״

*נקודת מבט זאין*

הצעתי לה להיפגש שוב והיא אמרה ״כן, אני אשמח להפגש שוב״
חייכתי, כל כך שמחתי שאני אוכל לראות את החיוך ואת הפנים שלה עוד הפעם.
אז לקחתי ממנה את המספר שלה והיא עשתה את אותו הדבר.
תכננתי שאני אגיד לה מה אני מרגיש אליה כבר בפגישה הבאה שלנו, אני יודע שזה מוקדם… אבל אני לא יכול לשמור את זה יותר בבטן…
״קר לי״ שמעתי אותה ממלמלת לעצמה.
״קחי״ הורדתי את הג׳קט שלי והלבשתי אותו עליה.
״זה בסדר אני לא צריכה״ אמרה בקולה העדין, והתחילה לפתוח את הג׳קט.
סגרתי אותו בחזרה ואמרתי ״זה באמת שום דבר״ ועטפתי אותה עם שתי הידיים שלי.

*נקודת מבט היילי*

אני חושבת שהתאהבתי בזאין, הוא כל כך רגיש ונחמד… בזמן שהוא חיבק אותי ושהייתי עטופה בג׳קט שלו, לחיי פשוט היו סמוקות בלי הפסקה, הרגשתי שאני עוד שנייה עומדת למות מרוב אושר.
השעה הייתה כבר מאוחרת, אז החלטתי להגיד לו להתראות.
בזמן שהורדתי את הג׳קט בשביל להחזיר לו אותו, הוא אמר לי ״אין צורך, את נראת נהדר… וגם רצוי שלא תתקררי״ אמר בזמן שהוא מסמן לי לקום.
״תודה״ אמרתי עם חיוך.
״בכיף״ השיב עם חיוך חושף שיניים.
״את רוצה שאני אלווה אותך?״ שאל.
״לא אני אסתדר״ השבתי.
״אבל אני רוצה ללוות אותך״ אמר ושילב את ידו בידי.
קצת הסמקתי אבל הוא לא ראה, ומזל כי אחרת הוא היה מגלה שאני מאוהבת בו ולא היה מפסיק לצחוק עליי.
כשהגענו לשער ביתי נופפתי לו לשלום ונכנסתי לביתי.
״למה כל כך מאוחר״ שאלה אימי מחייכת.
ולפני שבאתי לענות כבר הוסיפה ״ומי זה הנער הנאה שליווה אותך?״ אמרה עם חיוך מתעניין.
״הוא רצה שניפגש והסכמתי, ואחר כך ראיתי שמאוחר מדי והוא רצה ללוות אותי אז הסכמתי.״
״תזמיני אותו אלינו לארוחת ערב מחר, אבא ישמח שיהיה בבית הזה סוף סוף בן״ אמרה וקרצה לי.
פתאום היה לי רטט באייפון וראיתי הודעה ממנו היה כתוב ׳לילה טוב׳.
״טוב ביי אמא אני עולה לחדר״ אמרתי לה בזמן שאני מחייכת עדיין למסך של הטלפון.
״ביי מתוקה לילה טוב!״ אמרה לי מחייכת כהרגלה.
התקשרתי לזאין באמצע הלילה.
״הלו?״ שמעתי את קולו של זאין בצד השני של הטלפון היה לו קול עייף.
״זאין? זאת היילי.״ אמרתי.
״היילי, היי!״ השיב.
״הערתי אותך? אם כן תחזור לישון ואני התקשר בבוקר״ אמרתי לו בתקווה שהוא יגיד לי שהוא לא עייף.
״לא, זה בסדר.. מה רצית להגיד לי״ שאל
״רק רציתי לשאול אם אתה רוצה לבוא אליי מחר לארוחת ערב״ אמרתי בספק שהוא יסכים לבוא.
הוא ענה אחרי שניות ספורות ״אני אשמח לבוא״.
״יופי, ואני צריכה לסיים אז לילה טוב״ אמרתי.
״רגע היילי..״ אמר
״כן?״ שאלתי אותו.
״טוב לא משנה נתראה כבר מחר בבית ספר״ אמר.
״אוקיי ביי, לילה טוב״ אמרתי לו וניתקתי..
לאחר כמה דקות כיביתי את הטלוויזיה ועצמתי עיניים ונרדמתי.

*נקודת מבט של זאין*

מאוד שמחתי שהיילי התקשרה אליי ועוד בשביל שאני אבוא אליה.
וכל השיחת טלפון רציתי להקדים ולהגיד לה מה אני מרגיש אבל קצת לא ידעתי איך היא תגיב, וגם זה דיי ברור שהיא לא מרגישה כמוני…
אני לא רוצה שהיא תפסיק לדבר איתי בגלל איך שאני מרגיש אליה….
כל הלילה המחשבות שלי היו רק עליה, ולא הצלחתי להירדם.

~~~~~בבוקר~~~~~~

קמתי לבית הספר התלבשתי מהר, סידרתי את הקוצים שלי שמתי את הג׳קט בייסבול האהוב עליי בצבע האדום ויצאתי לבית ספר.
התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע. באמצע הדרך ראיתי את היילי וכל כך שמחתי! צפרתי לה ופתחתי את החלון בזמן שעצרתי את האוטו בצד הכביש.
״צריכה טרמפ?״ שאלתי אותה בחביבות.
״אני אשמח״ אמרה לי עם החיוך המקסים והיפה שלה.
פתחתי לה את הדלת ״ג׳נטלמן״ היא אמרה לי וקצת הסמקתי. התחלתי לנסוע לכיוון הבית ספר אבל פניתי בצומת לכיוון הבית שלי.
״אממ.. יש עוד שעה עד שהבית ספר יתחיל, את רוצה שנעלה אליי הביתה?״ שאלתי אותה.
״אאאה אני לא יודעת…״ אמרה אבל זה היה נראה בעיניים שלה שהיא כן רוצה.
״נו בבקשה״ אמרתי לה ועשיתי לה פאפי פייס.
״חחח לא לעשות לי את הפרצוף הזה״ אמרה וגיכחה.
״אז לדגדג אותך?״ שאלתי אותה עם פרצוף ערמומי.
״טוב נו בוא נכנס״ אמרה לי עם חיוך.
״ישששש״ צעקתי, והיא צחקה. נכנסנו לבית שלי ומשכתי אותה אל החדר שלי וסגרתי את הדלת.
״זאין?״ היא שאלה.
״כן.״ עניתי.
״אמממ.. מה רציתה להגיד לי בלילה שאמרתה לי שזה לא משנה??״ שאלה שהיא נראת מסוכרנת.
״אני… אני רק רציתי להגיד לך… ש…״

*נקודת מבט היילי*

שאלתי את זאין מה הוא רצה להגיד לי אתמול בטלפון והוא אמר ״אני… אני רק רציתי להגיד לך… ש…״
אמרתי לו ״רגע״
״מה קרה?״ הוא שאל.
אגרתי את כל האומץ וקירבתי את פניו לשלי שפתינו כמעט נגעו אחת בשנייה אבל הוא עצר והתרחק, זרק אותי למיטה ואמר ״את הנשיקה הראשונה אני עושה״ ובזמן שהוא אמר את זה הלב שלי ירד לתחתונים!

*נקודת מבט זאין״

בדיוק שבאתי להגיד לה איך אני מרגיש היא עצרה אותי וקירבה את הפנים שלה לשלי עצרתי בשביל לעכל שהיא מרגישה את אותו הדבר ואמרתי לה ״את הנשיקה הראשונה אני עושה״ …
ריסקתי את שפתיי על שפתייה.
ובזמן שזה קרה הרגשתי שאני הכי מאוהב שיש.
לאחר 10 דקות התנתקנו.
״וואוו״ היא אמרה והשפילה מבט.
״אני מצטער״ אמרתי אפילו שידעתי שהיא רצתה לעשות את אותו הדבר.
״זה בסדר״ היא אמרה ועלה לה החיוך.
התקרבתי אליה והחזקתי במותניה ושאלתי אותה ״אז איפה היינו?״ התקרבנו עד שצלצול הטלפון שלה נשמע ברקע. אמרתי לה ״מתקשרים אלייך ,את עונ…״ והיא נישקה אותי רק שהפעם הנשיקה הייתה מלאת תשוקה… הרגשתי בהחלט בעננים לא ידעתי אפילו מאיפה זה בא וחשבתי שהיא לא מרגישה את אותו הדבר.
כשהתנתקנו אני אמרתי לה ״מה שרציתי להגיד זה.. ש… אני מאוהב בך מהרגע הראשון שראיתי אותך, מאז שזרקתי אלייך את הפתק ונפגשו מבטינו ומאז שבכית על החזה שלי ושחיבקתי אותך!״ אמרתי וחיכיתי לתשובה ממנה.
״את האמת אני לא מרגישה את אותו הדבר…״ היא אמרה והלב שלי פשוט החסיר פעימה.
״מה?!״ אמרתי וקולי נשמע כמעט כצעקה.
״אני לא מרגישה כמוך כי אני מרגישה יותר ממה שאתה מרגיש!!״ היא אמרה ועלה לי החיוך.
״תוכיחי״ אמרתי מגכחך.
״מהרגע שמבטינו הצטלבו, היו לי פרפרים בבטן, הרגשתי כבר שאני מחבבת אותך… העיניים שלך? כל נערה בעולם הייתה מוכנה להתחלף איתי עכשיו, שביקשתה שניפגש מאחורי בית הספר לא חששתי כי רואים עליך כבר שאתה טוב לב, וכשבכיתי אתה עזרתה לי ולא הפסקתה להרגיע אותי עד שיעלה לי החיוך והכי ריגש אותי היה שהיה לי קר והבאתה לי את הג׳קט שלך בשביל שלא אתקרר.״
כל שנייה ושנייה שהיא הוציאה את מילותייה מהפה הרגשתי איך הלב שלי מפנה מקום בשבילה וכל כך שמחתי! ראיתי שזולגות לה קצת דמעות. חיבקתי אותה חיבוק חם ואוהב כמו שלא חיבקתי אף אחד כל חיי מחאתי את דימעותייה וכן מהיום ׳זאין והיילי׳ זוג רשמי.

~~~~~~~~יום החתונה~~~~~

*נקודת מבט של היילי*

״אני לא מאמינה שאני מתחתנת היום!!!״ צעקתי לחברתי הטובה אפריל בטלפון.
״גם אני לא מאמינה!!! יאוו אני כל כך שמחה בשבילך!״ היא אמרה לי ויכולתי לראות את החיוך שלה בצד השני של הטלפון.
״טוב יש עוד שעה, אני חייבת לזוז! ניפגש באולם״ אמרתי לה שמחה.
״ביי לאב אני אראה אותך!!״ היא אמרה ופה סיימנו את השיחה.
כעבור חצי שעה כבר הייתי באולם ומיד אחרי כ- 20 דקות האולם אחל להתמלא בכל האורחים ההורים שלי ושל זאיין היו בכניסה…
כשהגיעה השעה שהיינו צריכים להיות בחופה אני וזאין היינו אחד ליד השנייה, הרב והכומר עמדו מולנו ושאלו את זאיין ״אתה מוכן לקחת את היילי לאישה, לדאוג לה ולעולם לא לבגוד?״ ״כן״ זאין ענה במהירות האפשרית. ״היילי?״ שאל אותי הרב ״את מוכנה לקחת את זאיין לבעלך לדאוג לו ובחיים לא לבגוד?״ ״כן!!״ אמרתי גם אני כמה שיותר מהר… לאחר מכן הסתכלתי לזאיין עמוק עמוק בתוך העיניים וכך גם הוא והתנשקנו <3 אחר כך התחלנו לרקוד כמו שעושים בכל חתונה !!

~~~~כעבור שנתיים~~~~~

לי ולזאיין יש שני ילדים, בן ובת.
לבת קוראים: ׳מייגן׳ ויש לה את העיניים של זאיין ואת השיער שלי ולבן קוראים: ׳בראד׳ ויש לו את העיניים שלי ותסרוקת כמו של זאיין ומאז אני וזאיין חיים באושר עד שהמוות יפריד בינינו…….!!❤❤❤❤❤