וואן שוט ל"דידי" – חלק ב'

אמה ישבה בכסא, לבושה בשמלה בגוון אדום-ורוד, שנראתה עליה מדהים. שערה השטני היה אסוף בקוקו בלוף, ושפתיה מרוחות בשפתון אדמדם.
הם עלו לבמה. עדר דיירקשניות זועמות (הייתי מוכרחה לכתוב את זה!) צעקו על אמה שתחליף איתן, אבל אמה נשארה במקום.
"היי! דיי!" קרא לואי, ואמה ראתה את פניו. במציאות הוא היה יפה עוד יותר. היא גילתה שהוא לא מפורסם שלא אכפת לו מאחרים.
מבטיהם נפגשו ואמה השפילה מבט.
כאשר הם שרו את השיר what makes you beatiful הייתה שורה אחת שבה לואי הביט באמה במבט רב-משמעות, שהיה שביל אמה מפתיע.
"…Don't need make up …"
אחרי ההופעה היא רצה לשירותים, להחליף בגדים ולהוריד את האיפור למשמרת הבאה,
ולואי עצר אותה.
"את יפה" הוא אמר לה, מסמיק.
היא הביטה בו, נבוכה מאוד.
"את רוצה לצאת? אולי מחר או…" הוא אמר.
היא שתקה.
"זה בסדר אם את לא רוצה, א-אני מבין" הוא גימגם, חוזר על עקבותיו.
"לא!" היא קראה, מופתעת מהצעקה שנפלטה מפיה.
הוא הסתובב וחייך.
"א- אני פשוט ביישנית והייתי מופתעת ו-" פתחה אמה.
לואי הצמיד את שפתיו לשפתיה וקטע את דבריה.

-כעבור שנה-
לואי הביט בתאומים בני החודש.
הם דמו לו ולאמה מאוד.

ולידיעתכם,
הם חיים באושר ועושר עד שהם ימותו.