וואן שוט נועם+לואי חלק ב'

חלק ב'
כנראה ניסתה לנחם אותי, סירקתי עם ידי את שערי הארוך והלכתי מהסלון לחדר שלי
ראיתי שם הפסנתר שלי השחור עם הקלידים הלבנים והשחורים, התיישבתי על הכיסא שהיה ליד הפסנתר והתחלתי לנגן, משהו שלא עשיתי כבר בערך כמה חודשים שלמים…
הסתכלתי לכיוון הכיסא השני שהיה והיה לי פלאשבק
*פלאשבק*
מנגינה נעימה שררה בראשי התיישבתי על יד הפסנצר וחברי הטוב מייק התיישב לידי
"את מנגנת מדהים" הוא אמר ואני חייכתי
"תודה" אמרתי והוא חיבק אותי, הרגשתי אליו רגשות עמוקים
"אני חייב ללכת, כבר מאוחר" הוא אמר ויצא, הסתכלתי בחלון בפונה אל הכביש, חושך שרר בחוץ אבל ראיתי את מייק הולך, חוצה את הכביש ונדרס.
*סוף פלאשבק*
נבהלתי, התרחקתי מהפסנתר ונשמתי נשימות קצרות ואיטיות
הסתכלתי בחלון והיה חושך
נשכבתי לישון ורדמתי …
* בוקר*
" קומי צריך לעבודה" שמעתי את קולה של ג'ני אומרת לי שהשעה כבר 13:00
" איך ישנתי כל כך הרבה" שאלתי את עצמי
קמתי ממיטתי והלכתי לכיוון הארון שלי
לבשתי את אותה החעלצה השחורה עם הסמל של המסעדה ואת אותה החצאית הקצרה והסינר היה על ידי. סירקצי את שערי השטני והחלק וועשיתי קוקו גבוה .
יצאנו מהבית והתקדמו לעבר המכונית של ג'ני המכונית הלבנה עם גג פתוח
התיישבתי במושב הקדמי שליד מושב הנהג, היא התיישבה במושב הנהג התחלנו לנסוע נסיעה שערכה כ- 5 דקות.
הגענו למסעדה ונכנסנו למטבח שמנו את הסינר והתחלנו לעבוד…
~נקודת מבט של לואי~
" נו אחי אתה חייב להתעודד!" אמרתי לנייל שהיה עצוב אחרי פרידתו מחברתו
" אני ממש אהבתי אותה" הוא אמר
" טוב בואו נצא למסעדה שפה לא רחוק נתעודד" אמר הארי וכולם הסכימו חוץ מנייל שעדיין היה עצוב מהמאורע
"טוב לכו להתארגן" אמרתי וכל אחד הלך לחדרו והתארגן, נייל גם התארגן מהר ויצאנו הגענו