וואן שוט קטניס&הארי

שתיתי את כל מה שהיה בכוס בבת אחת, מנסה לעכל את הכל בפנים. אהבתי לשחרר את הכל במועדון, את כל הדברים שחוויתי בבית היתומים, את כל הריבים עם הפקאצות מהבצפר..
עצמתי את עיניי, נאנחת ברוגע. הסתכלתי על כל האנשים במועדון רוקדים, שמחים.. איך זה אפשרי לשמוח ככה?
מבטי נפגש עם מתולתל אחד, שישב בקצה השני של הבר. הוא שתה את משקהו, מביט בי. אני אפילו לא יודעת למה, הבטתי בו בחזרה.
החזרתי מבטי לכוס, רואה ששתיתי את הכל. היום כבר שתיתי יותר מידי, כדאי שאפסיק.
סידרתי את שיערי החום גלי מאחורי אוזניי, ויישרתי את חולצתי. לבשתי ג'ינס ארוך וגופייה, ככה שהלבוש לא היה זנותי וחשוף, אבל לא ארוך. אהבתי בדיוק את האמצע.
קמתי מהכיסא. רציתי לחזור לבית היתומים לפני שיקלטו ששוב ברחתי. אך פתאום, בחור בערך בן גילי עצר אותי.
"רוצה לרקוד?" הוא שאל אותי, ריח רע של אלכוהול הדיף מפיו.
"לא תודה.." עניתי לו, מנסה לעבור אותו. אך לא, יחסית לשתוי הוא היה מהיר וחזק. הוא תפס את ידי, וניסה למשוך אותי לכיוון הרחבה. ניסיתי להתנגד, כל כך רציתי כבר לחזור.
המתולתל שיש בקצה השני של הבר נעמד. הוא הלך לכיווננו. אני ניסיתי להשתחרר מהבחור השתוי, כשלפתע ראיתי את המתולתל עומד לפנינו.
"הכל פה בסדר?" הוא שאל, והשתוי הנהן.
"בסך הכל מנסה להינות איתה.." הוא אמר, ולפתע התעורר. "רגע, אתה לא.. ?"
"כן, זה אני." הוא אמר, ואני הבטתי בהם, מבולבלת. השתוי שחרר אותי, פטפט קצת עם מר מתולתל והלך ממנו.
"את בסדר?"המתולתל שאל אותי, ואני הנהנתי. אחזתי בשרשרת המגן דוד שלי. הייתי יהודיה-חילוניה, ותמיד הסתובבתי עם השרשרת הזאתי.
"אני חושבת.."אמרתי לו. "עכשיו אני צריכה ללכת.." הסתובבתי, והוא אחז בידי.
"אני הארי." הוא אמר לי, לוחץ את ידי. "הארי סטיילס." עכשיו הכל מובן.
"אתה הבחור מוואן דיירקשן, נכון?" שאלתי אותו, והוא הנהן. "טוב, אני קטניס."
"יש מצב שאני מקבל את המספר שלך, קטניס?" הוא שאל אותי, ואני הנדתי ראשי לשלילה.
"לא.." עניתי לו, מסתובבת שוב, ויוצאת מהמועדון. הארי רץ אחרי.
"רגע, תני לי ללוות אותך." הוא אמר לי, ואני הסתובבתי כששמעתי את קולו. "את יודעת, לוודא שלא יחטפו אותך.. חשוך כאן."
"אל תדאג, אני מסתדרת לבד.." אמרתי לו, מתחילה ללכת.
"את לא כל כך הסתדרת במועדון.." הארי אמר לי, מה שהיה די נכון. "אל תפחדי, אני לא נושך."
"אם אתה תלווה אותי, אתה תפסיק לחפור?" שאלתי אותו, וראיתי את החיוך המרוצה שלו על פניו. הוא ליווה אותי, מתחיל לדבר איתי. בהתחלה לא כל כך זרמתי עם הדיבורים, אבל אז התחלתי לדבר איתו בחזרה. הוא היה די נחמד, והוא באמת לא נושך.
"אז…" הארי אמר, ונעצר מול בית היתומים שלי. "עדיין אין מצב שאני אקבל את מספר הטלפון שלך?"
לקחתי את הטלפון שלו מידיו, שומרת את המספר שלי. "שמחתי להכיר אותך, הארי." אמרתי לו
נכנסת לבית היתומים ומשאירה אותו בחוץ, נטול מילים.
נשענתי על הדלת, נאנחת בשמחה. זה ללא ספק הלילה הטוב ביותר שהיה לי בבר.