וואנשוט על הארי ..:)

מנקודת המבט של הארי:

פתחתי את הדלת והנורא מכל קרה.
היא שכבה שם, פניה חיוורות, לבנות יותר מהרגיל, מה שחשבתי עד אותו רגע לבלתי אפשרי.
עיניה היו פקוחות. מביטות לעבר שום דבר. ריקות מכל הבעה, אותן עיניים שתמיד היו מלאות ברגש.
זה היה מפחיד, זה היה…
לא הגיוני.
לא יתכן שהיא מתה.
לא יתכן שאותה נערה ששרדה קרבות קשים, ששרדה קרב בפני המוות עצמו, תמות. זה פשוט לא יתכן.
צעדתי לעברה, מרגיש כאב מתפשט בחזי בכל צעד, מתפשט עד שהוא מגיע לכל מקום, עד שאיני יכול להתעלם ממנו.
קצה שדה ראייתי היטשטש.
"את לא יכולה…" קולי נשבר.
תפסתי בידה. היא תמיד הייתה קרה, אבל לא קרה כל כך. היא לא יכולה להיות קרה כל כך.
זה בלתי אפשרי.
זה לא יתכן.
היא לא יכולה להיות קרה כל כך.
היא לא יכולה למות.
לא היום.
לא עכשיו.
בכלל לא.
אחזתי בידה חזק, ובניגוד לרצוני, בכיתי.