וואנשוט קצר ללירוני ❤❤❤

״אבל אני לא רוצה !״ צעקתי עליו בעצבים.
״אז מה את רוצה ?!״ שאל גם הוא, בעצבים.
״לא יודעת !!״ צרחתי בהתייאשות. נאנחתי והתיישבתי בספה הלבנה שבביתו של נייל.
״לירוני, אבל אני רוצה שתבואי איתי לסבב הופעות הזה. אני לא רוצה להיות לבד…״ התיישב לידי וליטף את שיערי השחור שגלש ברכות על גבי. הרמתי את מבטי אל הטלויזיה השחורה שהייתה תלויה מנגד לספה הלבנה.
״אבל אני לא רוצה נייל. אני לא רוצה את כל תשומת הלב הזאת. אני לא רוצה להיות רחוקה מהבית במשך חצי שנה… לא רוצה !״ אמרתי בהתייאשות. נאנחתי והנחתי את ידיי השבריריות על פניי. לא יודעת מה להחליט.
״את שמה לב מה את אומרת ? ׳אני רוצה להיות איתך, אבל לא רוצה להיות בסבב הופעות הזה׳ אז מה את רוצה ?!״ חיקה אותי בזלזול ולאחר מכן צעק עליי. פרצופו ניהיה אדום ווריד קטן בלט בצווארו. השפלתי את מבטי במהירות, לא יכולה להביט בעיניו הכחולות והחודרות.
״לא צריך… יש הרבה בנות שירצו לבוא איתי״ אמר בלעג וזלזול. ליבי התפרק. התנפץ. הרגשתי את איך הדם אוזל מפניי ואני נהיית חיוורת כסיד. בחיים נייל לא צעק עליי. בחיים הוא לא דיבר אליי בלעג וזלזול כזה. ובחיים לא אמר משפט כזה. ׳לא צריך… יש הרבה בנות שירצו לבוא איתי׳. המשפט הזה התנגן בראשי שוב ושוב. הרגשתי איך הדמעות עולות אט אט לעיניי הירוקות וצורבות אותן. דמעה בוגדנית זלגה מעיניי. קמתי מהספה מטושטשת מדמעות. לקחתי את התיק השחור שלי ואת הפלאפון שלי.
״לאן ?״ שאל בבילבול והסתובב לכיווני. הוא עמד מול השיש שבמטבח השחור לבן והתעסק במשהו.
״מה אכפת לך ?״ סיננתי בארסיות והתקדמתי במהירות לכיוון הדלת הלבנה. משיכה בידי עצרה אותי.
״שאלתי לאן ?״ שאל באיפוק, נושם כמה נשימות עמוקות ומנסה לרסן את עצמו.
״שלא תעז להתקרב אליי, בחיים שלך״ סיננתי בין שיניי והתחמקתי מידו בעדינות. פתחתי את הדלת הלבנה והבטתי בפניו של נייל בפעם האחרונה. עיניו הכחולות כים הביטו בי בהתחננות שאשאר. שיערו הבלונדיני המחומצן היה סתור על פניו. לחיו אדומות – כמו תמיד. שפתיו היו קמוצות, מבקשות שאשאר. פלג גופו העליון והשרירי היה חסוף לפני. קו תחתוני הבוקסר שלו ביצבץ מתחת למכנס הטרנינג האפור שלבש. השפלתי את עיניי ודמעה נוספת זלגה מעיני.
״סליחה נייל, אבל זה נגמר..״ לחשתי והסתובבתי במהירות, ממהרת לצאת מהבית.

*****

״נוו מאמי ! תוריד אותי !״ צעקתי וחבטתי קלות בגבו.
״נה נה בננה״ אמר בקולו הגברי וצחק צחוק עדין וחמוד. ״תבקשי סליחה״ אמר וצחקק בשקט.
״סליחה״ לחשתי בשקט ובגיחוך.
״יותר חזק״ אמר בהתגרות.
״סליחה״ אמרתי יותר חזק.
״ועכשיו לצעוק״ אמר וצחקק.
״סליחה !!״ צרחתי בכל הכח שלי והוא הוריד אותי מגבו השרירי. התיישבתי על הספה השחורה, אותה החליף לא מזמן. צבטתי את לחיו האדומה, בטבעי. פרעתי את שיערו הבלונדיני והבטתי בעינייו המיוחדות.
״בואי, נצא לעשות טיול בים״ אמר בחיוך וקם מהספה השחורה. בה התיישב לפני כמה שניות. הוא נכנס לחדרו הגדול ולאחר דקה יצא ממנו, לבוש בחולצת טריקו שחורה ובברמודת ג׳ינס משופשפת. לרגליו נעל כפכפים שחורים לבנים של נייק. ועל שיערו הבלונדיני, הניח משקפיי טייסים שהתאימו לו כל כך.
״בייבי שלי !״ אמרתי וקמתי מהספה. הוא תפס את מותניי והרים אותי מהריצפה. מסתובב במקומו ומסובב אותי ביחד איתו. צחקקתי בשקט והוא הניח אותי לעמוד על הריצפה הנוקשה. הרמתי מעט את פניי ונשקתי לשפתיו הבשרניות והחושניות.
״עכשיו אני לא נמוכה, נכון ?״ אמרתי בהתגרות וקרצתי לו.
״בטח, על עקבים 15 ס״מ, מי יהיה נמוך ?!״ אמר בגיחוך ומשך אותי לחיקו. נשמתי לקירביי את ריח הבושם החמצמץ שלו. אני לא אוהבת בשמים מתוקים, רק חמצמצים עדינים כאלו. הוא העביר את ידו על רגליי הארוכות והחשופות, בגלל שורט הג׳ינס הבהיר שלבשתי. התאמתי לזה גם גופיה שחורה ודקה, מפני החום ששורר בחוץ. נעל עקב שחורה גבוהה, וכמה תכשיטים שישלימו את המראה. הוא העביר את אצבעו מתחת לעיניי הירוקות, גורם לי לעצום אותם ולהרגיש את ידיו החמימות מטיילות על פניי השזופות מעט.
״יאלה בוא״ אמרתי ונשקתי לשפתיו נשיקה אחרונה לפני שיצאנו מבעד לדלת.

הלכנו שלובי ידיים במדרכה הארוכה, המובילה לים המרגיע והכחול. המקום היחיד בו אני נרגעת. עצרתי במקומי, מביטה בפניו הגבריות שהתבגרו כל כך בחצי שנה האחרונה. הבטתי בשפתיו הורודות אך הבשרניות. הבטתי בלחייו האדומות, שאותן כל כך רציתי לצבוט. הבטתי בשיערו המחומצן לבלונד, שורשים חומים ביצבצו בראשו. הבטתי באפו, אף כפתורי וחמוד, אותו נהגתי לצבוט בלי סוף. הבטתי בעינייו הכחולות כים. עיניים נוצצות מאהבה ושמחה, אך באותה המידה גם עצב. הבטתי בנייל.

נקודת מבט נייל:
״ל…לי..רון ?״ גמגמתי בשאלה. עכשיו חזרתי מהים, אחרי סיבוב הופעות מעייף. הבטתי קצת בים הכחול. בגלים המתנפצים על הסלטים החומים, שחלקם מכוסים בירקת. בשמש המשתקפת במים הנוצצים. בסרטים החומית המטיילים בים הסלעים, כמעט ולא שמים לב אליהם. באבנים הקטנות ובצדפות שהגלים הכחולים מביאים עימם.
״מה א..ה…״ מלמלתי בעצבות שהבטתי שהם שלובי ידיים. הרגשתי את ליבי נופל אט אט, מאיים לפרוץ מחזי. חצי שנה שלא ראיתי אותה. לא גברתי על אהבתי אליה. אך היא כן המשיכה, והתקדמה הלאה. הבטתי בעינייה הירוקות חודרות, שהביאו צער וחרטה. חבר שלה לא הבין מה קורה פה, את הוא העדיף לשתוק. הוא נעץ את מבטו על המכונית שעוברות לידינו, בכביש השחור והארוך. הרגשתי איך ליבי נחצה, נרמס, מתפרק, מתפורר. כאילו לקחו פטיש ושברו אותו למיליון רסיסים. עיניי צרבות מהדמעות שרצו לצאת, אך ניסיתי בכל כוחי לא לתת להם לפרוץ. מצמצתי בעיניי כמה פעמים, והרמתי את מבטי שהיה מושפל. הבטתי בעינייה הירוקות בפעם האחרונה בחיי. ״בהצלחה״ מלמלתי ועקפתי אותם במהירות, משאיר אותם מבולבלים מאחוריי. אם היא הצליחה להתחיל הכל מחדש, אז גם אני אצליח…