חבר שלי ערפד ואני לא יודעת מזה 2-פרק 2-מוקדש לYAELIS,דני,אילנית סולומון,אופק,אלין(מילים),SBW,michal2467300

אני ממליצה לכן לקרוא שוב את הפרק האחרון,לכל מי שלא זוכרת.

פרק 2
נמ דז
אז אחרי הרבה תיכנונים ואימונים התוכנית יוצאת לדרך.הארי,לור,לילך ואשטון-ההורים שלי,יגבו אותי ויחפו אותי וכמובן שיתערבו בשעת הצורך.אתם תבינו כבר בהמשך למה אני מתכוונת…
כמובן שטום,אחי,נשאר בבית כי הוא רק בן חמש עשרה וחצי.הוא חושב שאנחנו יצאנו למסעדה ואנחנו סתם מתעקבים או משהו.ועכשיו,לתוכנית.
השעה הייתה כבר חצות,אני הלכתי ברחוב הראשי כשמעלי על גגות הביניינים ומכל צדדי מסתתרים הארי,לור,לילך ואשטון.ביימתי נפילה כמו שתיכננו כך שאני אתחיל לדמם.הדם ניגר מהחתך בידי בטיפות עגולות ושמנות.פניתי לסמטה צדדית ככה שלשיין יהיה 'סיכוי' להתקרב אלי ולתקוף.
ראיתי צל של תזוזה בזווית עיני.פתאום משהו זינק עלי משום מקום.התנועה היתה מאוד מהירה,בפירוש יצור אל טבעי.מה שהספקתי לראות זה הבלחים-הבלחים של ניבים נשלפים מארובותיהם,הבלחים של סדקים אדומים מתחת לעיניו של התוקף,הבלחים של רגליים זזות,מתקדמות לעברי.
התוקף,מי שהוא לא יהיה,בתקווה שזה שיין;נעץ את שיניו בצווארי,כנראה בעורק הראשי.הרגשתי מעין מציצה,שאיבה,וואקום.נאנקתי כשהכאב החד תקף אותי,משתנקת מהכאב.היינו חייבים לתת לו לשתות ממני כמה שיותר,כי אנחנו לא יודעים כמה דם צריך כדי להשפיע עליו ו'לנקות' אותו מהכמיהה להרוג אותי.
אחרי זמן שהרגיש כמו נצח הרגשתי כאילו העצמות שלי נמסות,כאילו אני נשרפת,כאילו החיים נשאבים ממני,הרגשתי כאילו אני עוד שניה מתעלפת.
ואז פתאום,אחרי שהוא כנראה רוקן כמעט את כל דמי,הוא שלף את ניביו מצווארי והרחיק אות עצמו ממני.הסתכלתי עליו, הוא ליקק את שפתיו מהנוזל האדום שהיה מרוח עליהן-מהדם שלי.הוא היה יפה כמו הארי,נראה כמו מלאך למרות מה שעשה לי הרגע.עיניו זהות לאלה של הארי אבל תויי פניו נוקשים יותר,זוויתיים יותר ולא רכים כמו אלו של הארי שלי.(אני לא זוכרת אם רשמתי לו תיאור מבחינה חיצונית-בדקתי ואני כמעט בטוחה שלא רשמתי-אז אני ארשום עכשיו-אם רשמתי כבר אז אני מצטערת-זרמו…).הילה של שער זהוב הקיפה את פניו.ראיתי את שרירי בטנו וזרועותיו מתחת לחולצת הטריקו הלבנה,השקופה למחצה,שהוא לבש.ראיתי את הארי מזווית עיני וסימנתי לו עם תנועה מזערית של ראשי שלא יתערבו עדיין-אני לא מוכנה לקחת את הסיכון שהוא לא שתה ממני מספיק ולעבור את כל העינוי והסבל הזה שוב.הרגשתי כאילו עוד שנייה ברכי פקות,קורסות מתחתי.נאחזתי בכתפיו של שיין כדי לייצב את עצמי.יכולתי לראות את שרירי כתפיו וזרועותיו מתהדקים ונמתחים והוא הידק את אחיזתו בי,מייצב אותי כנגדו.עצמתי את עיני בחוזקה כשסחרחורת עזה תקפה אותי ובחילה הציפה את ביטני.לקחתי נשימה עמוקה,מנסה למלא את ראותי באוויר הלילה הקר.
"את בסדר?"
הוא שאל וחשבתי כבר שהתוכנית שלנו פעלה.
אבל אז,בלי לחכות לתגובתי,הוא אמר
"אם כן,אז את לא תהיי בסדר לעוד הרבה זמן."
הארי,שכנראה שמע את דבריו של שיין עם השמיע הערפדית שלו,התקדם לעברנו.
שיין כבר נעץ את ניביו בידו,גורם לדמו לזלוג בזרזיפים,ולחץ אתת אמת ידו המדממת כנגד שפתי.לחצתי את שפתי זו אל זו בחוזקה,ממאנת לתת לדמו למלא את פי,אבל זה לא עזר.כמה טיפות דם הצליחו לחדור ומילאו את פי בטעם נחושתי ומתכתי.
הארי כבר עמד לידנו,מעיף את שיין ממני על הקיר.לור ואשטון הצטרפו גם הם להתקפה על שיין.לילך נעמדה לצידי,דואגת לשלומי.
"אמא…"
לחשתי
"זה לא עבד-מה נעשה?"
שאלתי בדאגה
"אל תדאגי עכשיו-הכל יהיה בסדר.עדיף לך לא לדבר."
"ואמא?"
חצי שאלתי חצי אמרתי
"מה מתוקה?"
"שתיתי מהדם שלו…"
לחשתי.
היא הרימה אותי על ידה,מתחילה לרוץ.
תגיבו ותדרגו!!!