חצות – וואנטוש הארי ושני (דירקשנית)

הוא לא הפסיק פשוט להקניט אותי כל הלילה, לא הפסיק להתאכזר אליי ולנסות לגרום לי לחולשה.. הוא לא הפסיק להתבונן בי במבט הגברי והמסעיר שלו שמדליק אותי בין רגע, אך זה היה רק מהצד שלי.
רק אני חשתי כיצד הלב שלי רוטט בהתרגשות, כיצד הסוחררת לופתת אותי וכיצד דמי מתחמם במערכותיי, הוא רק אהב לזרוק עליי דברים ולנסות לגרום לי לעשות ולומר דברים מביכים..
ידעתי שהוא לא שווה זאת, מעולם גם לא חשבתי שנהיה זוג.. מדובר כאן בהארי סטיילס, מה לי ולו? הוא מפורסם שכל העולם יכול להיות מונח בכף ידו בין רגע ואני, אני סתם נערה פשוטה שעומדת לגמור תיכון ועובדת במקדנולס.. זה לעולם לא יעבוד אבל עדיין, אני רוצה אותו. עוד מהרגע הראשון שראיתי אותו בבית שלי, יושב ורואה עם נייל משחק כדורגל בסלון בבית שלי רציתי אותו והתאהבתי בו, נסתי תמיד להרזות ולהרזות כמה שרק אפשר, התחלתי ללכת בהליכה נשית מלאת חן, התחלתי לסדר יותר את השיער וללבוש את הבגדים הנכונים.. רק בשביל שאיכשהו הוא יגניב אליי מבט, וזה מה שהוא עשה – לרעה.
נכנסתי לשירותים וסגרתי את הדלת, נמאס לי מהערב חג המולד הזה, יופי.. החלום התנפץ לי בפרצוף, תמיד אומרים שהנשיקה הרומנטית ביותר היא בחצות בערב חג המולד, וכל כך השקעתי בעצמי היום.. הרגשתי שהחלום שלי עומד להתגשם, שהנער היפהפייה, המצחיק, המוכשר והעמוק הזה ינשק אותי..
אבל לא, הוא עשה כל דבר מלבד זאת.
התבוננתי בראי כשהאיפור השחור נוזל על גבי לחיי, רציתי למות. לעולם לא היה לי חבר, לעולם לא התאהבתי, הוא האהבה הראשונה שלי.. זה כבר שנה כך, שנה שלמה שאני רודפת אחריו, מפלרטטת איתו בחשאי, שנה שלמה שאני עושה הכול בשביל להיות קרובה אליו והוא.. הוא הרחק ממני, לפעמים קרוב לפעמים רחוק, לפעמים חמוד לפעמים מגעיל.. זה יכול להטריף את הדעת עד חוסר יכולת!
לפתע שמעתי דפיקה על גבי השירותים. "שני את שם?" שמעתי את קולו הצרוד עם המבטא המשכר.
בלעתי את רוקי. "לך מכאן.." מלמלתי, כבר היה נמאס לי מהכול.. היה נמאס לי מהרגשות שלי וממנו – מה, מה הם שווים לי בדיוק? הם רק גורמים לי רע? עדיף.. נשמתי עמוק, עדיף לשכוח אותם!
"שני תפתחי את הדלת!". הוא בעט בה במקצת, לא עניתי.. לא היה לי כוח לענות. "שני..?" הוא שאל במעט פחד, הוא דפק על הדלת בחוזקה ולא הפסיק לצעוק בשמי, לבסוף נכנעתי ופתחתי את הדלת לרווחה, אפילו לא הגבתי לעברו מבט והלכתי למרפסת הרחבה שבחדרי, התיישבתי על גבי הכיסא המתקפל בצבע סגלגל והחלתי לנגן בגיטרה.. לפרוק את כל העצב והתסכול והאובדן.
הוא לחץ בכף ידו האחת על גבי הגב שלי בעת שידו האחרת הזיזה בעדינות את הגיטרה ממני והוא הניח אותה על גבי הרצפה.. כל סערותיי סמרו וגופי בער מהמגע שלו.
הוא התיישב ממולי והתבונן בי.. שקעתי ונאבדתי בעיניים המושלמות האלו שלו.."מה אתה רוצה?!"
הוא גחך והבליע חיוך. "למה היום הגנת עליי? כשהלכתי מכות עם טום?"
"למה בכלל הלכת איתו מכות? זו בעיה שלי שהוא התחיל לגעת ולנשק אותי.." הצטמררתי והתעתי את ראשי לאחור נזכרת במאורע שקרה לפני שעתיים בערך.. אולי שעתיים וחצי, טום, אחד החברים הכי טובים שלנו החליט לחשוף את הרגשות שלו בדרך הכי מגעילה ומחרידה שיש.. הארי תפס אותנו בתוך חדר המדרגות הקטן, בדיוק ברגע שטום זרק אותי ומשך בשערי בגלל שלא הקשבתי לו והתחלתי לבכות, הארי הסתער עליו בין רגע בלי לחשוב.. 'איזה גבר מרביץ לאישה?' הוא צווח עליו. 'איזה גבר עושה זאת?' נזכרתי בצעקות שלו ובמבכות שגרמו לטום ללכת למיון.
הארי.. הארולד.. הוא הגן עליי, אבל למה? וכעבור שעה הוא החליט לשפוך עליי מים ולזרוק עליי כרית.. מה הסיפור שלו?!
"כי.." הוא התנשם. "כי לא יכולתי לראות אותו כך נוגע בך.."
זקפתי גבה. "כאילו שאכפת לך, זה רק בגלל שאני אחותו של נייל". ממש אחותו, האחות המאומצת שלו.. יש לי בכלל עיניים ירוקות ושיער חום.. אבל בכל זאת משפחת הורן הם המשפחה האמתית שלי.
"זה לא נכון! אני באמת דואג לך, את באמת חשובה לי…!" הוא פלט בכעס מכך שאני לא מאמינה לו. "אולי אני לא מראה את זה אבל הדבר לא אומר שאין לי כלום אלייך.. את..-"
שלבתי את ידיי. "הארי, מספיק הרסת לי את החג?"
"אני הרסתי?!" הוא רקע ברגליו על גבי הרצפה. "הגנתי עלייך!". ולפתע כאילו וירד לו האסימון. "בדיוק כמו שאת הגנת עליי.." חייך חצי חיוך שובבי.
נחרתי נחירת בוז. "בבקשה, אל תחשוב על זה אפילו.." מלמלתי. "פשוט זה באמת נראה לי מסוכן וראיתי אותך מדמם מהאף.."
"וזה עשה לך משהו, את מאוד מאוד דאגת לי". התקרב אליי במקצת ולא הוריד את עיניו מהשפתיים שלי בדיוק כמו שאני לא הורדתי את שלי משלו. "לאן אתה לוקח את זה?" לחשתי.
"את לא מבינה שאני לא יכול לסבול את עצם המחשבה שמישהו אחר נוגע בך שהוא לא אני?!"
מצמצתי בעיניי. "אתה כל הזמן רק מציק לי.."
הוא גחך. "בשביל להתקרב אלייך.." לחש.
לא האמנתי למשמע אוזני, לבי הלם בחוזקה. "הארי.. אתה אפילו לא מבין.."
"לא מבין מה?!"
"אתה באמת לא רואה זאת?!" הרמנו שוב את הקול אחד על השנייה.
הוא סימן בראשו לשלילה וזה ייאש. "הארי אני כל הזמן מתקרבת אליך ומגנה עליך מפני השטויות שלך בגלל שאני מאוהבת בך לכל הרוחות!". צעקתי זאת, סוף כל סוף.. החור נסתם.. הגרון הפסיק להיות חנוק.. הצבע חזר לפניי.. סוף כך סוף עשיתי זאת!
ועכשיו נותר להתמודד עם התוצאות..
הוא היה בשוק, הוא לא היה מה לומר לי, הוא אחז בכפות ידיי ושילב אותן יחד עם שלו, העביר קצוות שיער מרדנית לאחורי אוזני ונשק לזווית שלצד פי. "מתוקה, אני נשבר בלהתבונן בך.. את החולשה שלי.."
מה?! "אבל.. ממתי?"
"מהרגע הראשון" הוא הודה. "את הבחורה הראשונה שגרמה לי לחוש כל כך אבוד, לא ידעתי איך לפלרטט אתך, חשתי חסר ערך לידך ואהבתי את זה, מאוד.."
דמעה זלגה מעיניי. "באמת?"
"אני נשבע.." הוא לחש, השפלתי את ראשי והוא הרים אותו.
"10,9,8,7.." הספירה לאחור החלה.
הארי ליטף את הלחי שלי מעביר בי רטט חשמלי. "שני, אני רק רוצה לבלות כל רגע ורגע אתך.. אפילו כשאני בקצה השני של העולם.. את רק בראש שלי ואני מחכה לרגע לראות אותך שוב.. לטוב ולרע"
"6,5,4.." הרגע מתקרב.
הוא חייך חצי חיוך חושף את הגומת חן שלו. "אני אוהב אותך" אמר.
"3,2,1.. חצות!". ואז שפתיו התרסקו על שלי.

זה היה הלילה הטוב ביותר בחיי, הלכנו לביתו של הארי ובילנו שם את הלילה.. סוף כל סוף זכיתי בגבר שאני אוהבת והוא אותי, בגבר שאני יכולה לשפוך את לבי בפניו והוא יחבק וידע מה לומר.. סוף כל סוף זכיתי לאהוב ולחוש נאהבת.. הוא הכול בשבילי אני אוהבת אותו בכל הלב ומעבר!
"שני, רוצה היום בערב לעשות משהו ביחד?" הוא שאל אותי בעת שליטף את גבי, שערו היה פרוע וזה כל כך חמוד.. כרככתי את זרועותיי סביב צווארו ונשקתי לשפתיו. "תמיד ביחד". צחקקתי.
"במיוחד בחצות". קרץ.
ועכשיו הגיע הזמן להתחיל שנה חדשה – ביחד.