כך פגשתי את הארי סטיילס- לאחר 10 שנים

אז… לכבוד הסיפור ה-100 שלי, העליתי את ההמשך הקצר של 'כך פגשתי את הארי סטיילס'- הסיפור האהוב עלי במיוחד! מקווה שתהנו!!! :-*

_______________________________________

"איה! את דרכת עלי!"
"תסתום! אתה דרכת עלי קודם!"
"לא נכון!"
"כן נכון!"
"לא! אני יגיד אותך!"
"תגיד. מלשן קטן."
"אני יותר גדול ממך!"
"לא בשכל."
"תעופי מפה!"
"זה הבית שלי. תעוף אתה."
"אני לא יכול לעוף, אין לי כנפיים!" מייקל הוציא את הלשון שלו בזלזול.
"זה הכי טוב שלך?" היא גלגלה את עיניה.
"הלוואי שלא הייתי מכיר אותך!"
"אתה מת עלי."
"איככ. לא." מייקל התנגד כשדארסי ניסתה למשוך אותו אליה לחיבוק ולהביא לו נשיקה בלחי. היא יודעת שזה מחרפן אותו.
"אתם מוכנים להפסיק לריב לפחות לחמש דקות?" לואי הפריד בין השתיים.
"סליחה, אבא." מייקל אמר, משפיל את ראשו, נותן לדארסי מבט שלי 'חכי מאוחר יותר'. היא מצידה, רק הוציאה לו לשון.
"דוד לואי, מתי אמא ואבא באים?" דארסי שאלה.
"תכף מתוקה. לכי תקראי לאחותך שתרד." לואי ציווה ודארסי מיד עשתה את דרכה מעלה לקומה השנייה, לקרוא לאחותה הקטנה, אלנה.

הבית של הארי וטלי היה מלא במכרים הקרובים שלהם. לואי ואלה היו אלו שארגנו את הכל יחד עם הארי, לחגוג את המאורע של היום. היום זהו יום הנישואים העשירי של הארי וטלי, והארי רצה לעשות משהו מיוחד לאשתו.
כל המוזמנים הגיעו כבר לפני חצי שעה, ממלאים את הבית הגדול בו גרו הארי וטלי יחד עם שתי בנותיהם, דארסי בת ה-9, ואלנה בת ה-5.
לואי ואלה גרו בבית הסמוך, יחד עם שלושת ילדיהם, מייקל בן ה-11, קווין בן ה-8 וקייט בת ה-5.

"דוד לואי, אלנה וקייט לא רוצות לרדת, הן משחקות למעלה בלגו." דארסי מיהרה להודיע ללואי כשהיא רצה למטה במדרגות.
"אני אלך.." אלה אמרה ועשתה את דרכה למעלה, יודעת שרק סמכות הורית תוריד את שתי הבנות הקטנות.

אלה וטלי הגשימו את חלום חייהן. לגדול ולהקים משפחה אחת ליד השנייה, להיות כמו אחיות למשך שארית חייהן, וזה בדיוק מה שהן עשו.
ביום בו אלה ולואי קנו את הבית הסמוך לזה של הארי וטלי, שתי הנשים לא ידעו את עצמן מרוב אושר. גם הגברים היו מרוצים, אך הם לא הראו את זה חיצונית כמו הנשים שלהם.

"אולי תתקשר להארי? הם כבר היו אמורים להיות פה. אולי קרה משהו?" זאיין שאל את לואי, שהסתכל על האייפון שלו, לבדוק אולי קיבל הודעה מהארי.
"אני בטוחה שהוא היה מודיע אם היה קורה משהו." לואי מלמל, והכניס את האייפון בחזרה אל הכיס.
זאיין נאנח וחזר לשבת ליד אשתו, פרי, וליד בנם הקטן, טום בן ה-5 שישן על ברכיה של פרי.
לילי, האומנת של דארסי ואלנה התרוצצה בין כל המוזמנים, ממלאת את כוסות השמפניה הריקות שלהם, וממלאת את צלחות הכיבוד הריקות.
"הם פה!! הם פה!!" ג'מה צעקה וכיסתה את הוילון ממנו היא הציצה. כל המוזמנים נדרכו במקומם, מלמולי השיחות שמילאו את חלל החדר פסקו, וכולם הפנו את מבטם אל דלת הכניסה.
"אלה!" לואי צעק ועשה את דרכו אל המדרגות בדיוק בזמן בו אלה ירדה בהם, קייט על ידיה האחת ואלנה מחזיקה בידה השנייה, יורדת באיטיות מדרגה מדרגה, השמלה הקטנטנה שלה מתנופפת עם כל תזוזה של רגליה.
"ג'י, תכבי את האור." לואי לחש, וג'מה עשתה את דרכה אל המפסק, מכבה את האור, גורמת לחושך להתפשט. הם כולם חיכו לרגע בו תיפתח הדלת.
"את יודעת, דארס.. את יותר יפה בחושך." מייקל אמר בקול, למרות שדארסי עמדה ממש לידו.
"אבל אתה לא רואה אותי בחושך.." היא השיבה בתמימות.
"זה כל הקטע.." מייקל צחק בקול על הבדיחה שלו, שבכלל לא הצחיקה את דארסי, ולחייה נהיו אדומות בין רגע.
"הרווחת לעצמך שבוע ריתוק, מייקי." לואי לחש והפריד בין השתיים, נעמד ביניהם.
"אוף אבא! זה לא פייר!" מייקל הזעיף פנים ורקע ברגלו. דארסי מצידה לא יכלה שלא להתפקע מצחוק.
"ושבוע גם לך, גברת צעירה." לואי אמר וצחוקה של דארסי דעך בשנייה.
"ששש…" ג'מה השתיקה אותם. כולם שמעו את המפתח נכנס לחור של הדלת, ואת הסיבוב והנקישה, והדלת נפתחה.

-נקודת המבט של טלי-

"איך את?" הארי שאל אותי כשהוא החנה את האוטו במוסך של הבית.
"בסדר.." הנהנתי בחיוך. הוא רכן אלי, נשק לי על שפתיי נשיקה חטופה ויצא מהרכב, עושה את דרכו אל הדלת שלי ופותח לי אותה. הוא הושיט את ידו, ותפסתי אותה, והוא עזר לי לצאת מהרכב, טורק את הדלת אחרי ונועל את האוטו. יצאנו מהמוסך אל האוויר הקריר והרענן של לונדון החורפית, ויכולתי לשמוע את הרעש של דלת המוסך יורדת מטה ונסגרת. המדרכות היו רטובות מהגשם שירד עד לפני שעה. הארי נעמד מולי, מהדק סביבי את המעיל שלבשתי.
"קר לך?" הוא שאל ברכות, כמו שרק הוא יודע. הנדתי בראשי. אף פעם לא קר לי כשאני לידו, ליד הגבר שלי, האהוב שלי.
"ואיך הברכיים שלך?" הוא שאל בדאגה, מלטף את פניי ומזיז את שיערי שעף מהרוח מפניי.
"באבי, אני בסדר, באמת." חייכתי אליו ותפסתי בצווארון חולצתו, מושכת אותו אלי לנשיקה. שפתיו התרסקו על שלי, מה שאומר שהוא הופתע מהיוזמה שלקחתי. אהבתי את זה שהוא מופתע ממני עדיין, גם אחרי עשר שנים. העמקתי את הנשיקה, דוחקת את לשוני אל פיו, מפתלת אותה בדיוק בצורה שאני יודעת שמדליקה אותו הכי הרבה, אך הוא זז אחורה, מתנתק משפתיי.
"אם תמשיכי לנשק אותי ככה, אני לא יצליח לעצור את עצמי." הוא מלמל כנגד שפתיי, מצחו שעונה על שלי.
"מי אמר שאני רוצה שתעצור את עצמך?" מלמלתי בחזרה, מלטפת את החזה שלו עם ידיי, יורדת מטה לאורך הבטן העדיין מחוטבת שלו. הכנסתי את ידיי הקרות מתחת לחולצה שלו, נוגעת בעורו החם והלוהט. הוא מצידו, רעד וקפא במקומו למגע של ידיי הקרות על עורו החם, או שאולי ממגע ידיי בלבד…
"לא עכשיו, באבי.." הוא נשק לי על שפתיי, והניח את ידיו על שלי דרך החולצה, והוציא אותן החוצה, מנשק כל אחת מהן. "ידעתי שקר לך. בואי ניכנס." הוא אמר, נתן לי נשיקה נוספת, והוביל אותי בשביל אל דלת הכניסה שלנו.
הוצאתי את המפתחות של הבית מתיק הצד שלי, מכניסה את המפתח לחריץ שלו ומסובבת. הוצאתי את המפתח ופתחתי את הדלת, נכנסת אל הבית החשוך. משהו מוזר פה..

"הפתעהה!!!!" האורות נדלקו פתאום, וראיתי למולי עשרות אנשים מחוייכים מביטים בי. פי נפער בתדהמה, ועיניי נפקחו לרווחה. הסתכלתי על הארי, שעמד לידי עם חיוך מאוזן לאוזן, ואז בחזרה אל האורחים, שצחקו על הבעת פניי המופתעת.
"יום נישואין שמח!!" לואי צעק וסחף אחריו כמה תרועות.
"הארי.." מלמלתי אליו, מביטה בו.
"בשבילך.." הוא אמר לי בלחישה, נושק לי על מצחי, וסוגר את הדלת מאחורי. האורחים התחילו להתקדם אלינו, מחבקים ומנשקים אותנו, מאחלים לנו כל אחד בתורו מגוון של ברכות. הרגשתי מוצפת, מוערכת.. חיוכי לא ירד מפניי אפילו לא לשנייה, והרגשתי בעננים.. הבטתי בהארי שדיבר עם אימו על משהו, ותחושת חמימות התפרסה בבית החזה שלי. אני כל כך אוהבת אותו..
"מזל טוב, גיסתי!" ג'מה הסיחה את דעתי, וקרעתי את עיניי מבעלי האהוב והבטתי בה.
"תודה קטנטונת.." חייכתי אליה וחיבקתי אותה.
"אני כבר בת 17, את יודעת.." היא גלגלה את עיניה.
"בשבילי תמיד תהיי הקטנטונת שבזכותה פגשתי את המתולתל הזה שוב.." סימנתי בראשי לכיוונו של הארי ונתתי לה נשיקה על הראש, משחררת אותה לדרכה.
"מזל טוב יקירתי." אן פנתה אלי וחיבקה אותי. חייכתי אליה והיא נכנסה אל הסלון.
"אמא!!" אלנה רצה אלי עם ידיה הקטנות מושטות קדימה, והיא נכרכה סביב רגליי, ראשה מונח על ביטני. דארסי הייתה מיד מאחוריה, אך היא רצה לאביה שעמד לידי והרים אותה על ידיו.
"מה שלום הבנות הקטנות שלי?" הארי אמר ונתן נשיקה רועשת על הלחי של דארסי, שכרכה את זרועותיה סביב כתפיו של הארי.
"אימא, תרימי אותי." אלנה הושיטה את ידיה לאוויר, מקפצת מעט במקומה, מתחננת שארים אותה. הסתכלתי עליה בהבעה אוהבת, הילדה הקטנה שלי.. הארי הוריד את דארסי מידיו, והיא רצה אל ג'מה.
"בואי, אבא ירים אותך." הארי הושיט את ידיו אליה אך היא הנידה בכתפיה, מסרבת.
"אני רוצה את אמא.." היא הסתכלה עלי, ידיה עדיין מושטות לאוויר. נקרע לי הלב לראות אותה ככה.. החזקתי בידו של הארי, נתמכת בו ומתכופפת מעט אל הבת שלי, לוחשת לה באוזן.
"אלי.. אבא ייעלב אם לא תתני לו להרים אותך.. את לא רוצה שהוא יבכה, נכון?" אלנה הפנתה את מבטה אל הארי, שנתן לה את המבט הכי עצוב שהוא יכל לתת. אני מודה, הפרצוף הזה שבר אפילו לי את הלב. אלנה הסתכלה עלי בעיניים ירקרקות פתוחות לרווחה.
"אבא, תרים אותי.." היא חייכה אליו והתיישרתי מחייכת, רואה איך אלנה קופצת אל זרועותיו של אביה וכורכת את ידיה הקטנטנות סביב צווארו.
"בואו נרים כוסית לזוג המאושר!" אלה קראה בקול, ולילי פנתה מיד למטבח, יוצאת עם מגש ועליו כוסות שמפנייה, והחלה לחלק את הכוסות בין האורחים.
"אלנה, רוצה ללכת לשחק עם קייט קצת?" שאלתי אותה, מסרקת מעט את שיערה החום בעזרת אצבעותיי. היא הנהנה בהתלהבות והארי הוריד אותה למטה. היא רצה בשמלה הקטנטנה שלה, משאירה אותי ואת הארי לבד בפעם הראשונה מאז שנכנסנו לבית.
"תודה.." מלמלתי אליו, מסתובבת כך שאני עומדת מולו. "על הכל.." הוא חייך אלי וליטף את פניי, עיניו משדרות את כל האהבה שלו אלי, ואני בטוחה שכך גם עיניי.
"יום נישואין שמח, באבי." הוא לחש לי ונישק אותי ברכות על שפתיי, ידיי כרוכות סביב צווארו, מקרבות אותו אלי. חייכתי אל הנשיקה, מרגישה את ידיו מחליקות מטה אל עבר מותניי, והוא קירב אותי עד כמה שהבטן ההריונית של החודש התשיעי נתנה לי.
"אני אוהבת אותך." מלמלתי בין שפתיו, ונשקתי לו, שוכחת שיש לנו אורחים, עד לרגע בו שמעתי את מחיאות הכפיים ושריקות העידוד שלהם. התנתקתי מהארי והבטתי בהם מובכת, משתחררת מאחיזתו ונכנסנו פנימה, נעמדים ליד הספה. לילי נתנה להארי כוס שמפנייה ולי כוס של מיץ תפוזים, האהבה החדשה שלי בהריון הזה. בהריון של אלנה זה היה מיץ ענבים. ובהריון של דארסי, זה היה מיץ תפוחים.
"לחיי אישתי היפה, שממלאת את חיי באושר אינסופי, ונותנת לי סיבה להתעורר כל בוקר." הארי הרים את הכוס שלו באוויר, והביט בי בזמן שדיבר.
"לחיי בעלי, שגם אחרי עשר שנים, אני אוהבת אותו יותר ויותר בכל יום שעובר." חייכתי אליו והרמתי את הכוס שלי באוויר גם.
"ומה איתנו אימא?" אלנה צעקה עם קולה הקטן והמתוק. כל הסלון השתתק פתאום, ולאחר שנייה צחוק מתגלגל מילא את המקום, יחד עם הצחוק שלי ושל הארי.
"אותכן אני אוהבת הכי בעולם!" צעקתי להן והתכופפתי מעט, פותחת את זרועותיי מסמנת להן לבוא אלי. שתי הבנות שלי רצו אלי, מחבקות אותי אחת בכל צד, והארי הניח את ידו על גבי.
"לחיי המשפחה שלי." הוא אמר.
"לחיים!" כל האורחים צעקו יחד ושתו מהמשקה שלהם. שתיתי לגימה קטנה והתיישבתי על הספה. הברכיים שלי הרגו אותי בהריון הזה, ולא רציתי להגיד כלום להארי. הוא גם ככה דואג מידי.

הערב עבר מהר, ואלה ולואי היו האחרונים שיצאנו מהבית.
"תודה רבה לכם, עשיתם לי את יום הנישואין שלי למאושר יותר." חייכתי אל זוג החברים שלי וחיבקתי אותם.
"בכיף, אחותי. לכי לנוח, את בטח מותשת. נתראה מחר." אלה אמרה לי ויצאה מפתח הדלת, מגלגלת את העגלה בה קייט ישנה בשלווה.
"מחר? מה יש מחר?" שאלתי בסקרנות.
"הפתעה." לואי אמר ויצא אחריה, מחזיק את קווין הישן בידו האחת, ובידו השנייה החזיק את ידו של מייקי, שניראה מותש ונלחם עם עיניו כדי שיישארו פקוחות.
"לילה טוב, מייקי." חייכתי למראה שלו.
"לילה טוב דודה טלי." הוא לא הרים את ראשו ומשך בידו של אביו. "אבא, בוא כבר." אני ולואי צחקנו אחד עם השני, ולואי עשה את דרכו אחרי אלה.
סגרתי את דלת הבית, והלכתי לכיוון הסלון, שם לילי עבדה במרץ לסדר ולנקות. הארי עלה למעלה להשכיב את דארסי ואלנה לישון. נכנסתי לסלון מרימה מגש עם כוסות עליו, עושה את דרכי אל המטבח.
"טלי! אסור לך להרים מגשים כבדים!" לילי נזפה בי כשהיא ראתה אותי עם המגש, וחטפה אותו מידיי. גלגלתי את עיניי.
"לילי אני לא נכה, אני בהריון.." חייכתי אליה והלכתי לכיוון הסלון, מתחילה לסדר אותו.
"טלי, אני מבקשת ממך לעלות למעלה ולנוח. אם בעלך יראה אותך עכשיו הוא יכעס, בעיקר עלי שהרשתי את זה." מממ.. נקודה טובה.. נאנחתי והנחתי את הכריות שהרמתי.
"בסדר, לילי. אני עולה. אל תישארי עד מאוחר, את יכולה להמשיך לנקות מחר." חייכתי אליה והיא הנהנה אלי בהסכמה, נעלמת בחזרה לתוך המטבח.

עליתי למעלה במדרגות, פותחת את דלת חדרה של דארסי, רואה אותה מכורבלת בתוך שמיכת הפוך שלה. נכנסתי פנימה, מכבה את מנורת הלילה שלה, נושקת לה על מצחה, ויצאתי מהחדר, סוגרת את הדלת. המשכתי לחדרה של אלנה, הדלת הייתה פתוחה מעט, ויכולתי לשמוע את קולו של הארי.
"הנסיכה הקטנה הגיעה לארמון שלה, וכל החברים והמשפחה שלה חיכו לה שם, מוחאים לה כפיים, שולחים לה נשיקות באוויר ומחבקים אותה. השמלה של הנסיכה הייתה מנופחת, והגיעה עד לרצפה, עם שובל ארוך.." פתחתי את הדלת, וראיתי את הארי, שכוב ליד גופה הקטן של אלנה, מקריא לה את הסיפור שהיא הכי אהבה. אלנה ישנה כבר, אך הארי המשיך להקריא לה, מלטף את שיערה המתולתל. נשענתי על המשקוף, מביטה בבעלי ובילדה הקטנה שלי.. אותה חמימות מוכרת בחזה התפשטה שוב, וליבי נמס מהמראה הכל כך מיוחד הזה. הארי הבחין בי וחייך אלי, הביט באלנה, מוודא שהיא ישנה, וסגר את הספר, קם מהמיטה, כיסה את גופה הקטן והשאיר את מנורת הלילה דולקת. היא מפחדת מחושך.

"לפעמים זה ניראה כאילו אתה אוהב את הסיפור הזה יותר ממנה.." לחשתי כשהוא התקרב אלי.
"כי הוא מזכיר לי אותנו.." הוא חייך אלי ונתן לי נשיקה חטופה על שפתיי, סוגר אחריו את הדלת.
חצינו את המסדרון לכיוון החדר שלנו.
"הגיע הזמן שנוציא אותך מהשמלה הזו, את לא חושבת?" הארי מלמל מאחורי ברגע שהוא סגר את הדלת. ידיו ליטפו את כתפיי, מעבירות זרמים מתוקים בגופי לנוכח מגעו. הוא עשה את דרכו על גבי, מגיע לרוכסן השמלה ופתח אותו, מוריד את הכתפיות של השמלה מכתפיי כך שהשמלה נפלה למטה על הרצפה, ונשארתי רק עם הלבשה תחתונה עלי. הסתובבתי אליו, והוא עשה צעד אחורה, מביט בגופי הכמעט עירום מולו, מה שגרם לי להסמיק. כן, גם אחרי עשר שנים, המבט שלו עלי גורם לי להסמיק כל פעם מחדש.
"תפסיק להסתכל עלי ככה!" צחקקתי מתקרבת אליו. "זה מביך.." כרכתי את ידיי סביב צווארו ונישקתי אותו על שפתיו.
"יש לך מושג עד כמה את סקסית ככה?" הוא מלמל אל תוך שפתיי.
"יכולתי להגיד אותו דבר עליך.. אבל אתה לובש יותר מידי בגדים עכשיו.." מלמלתי בחזרה, מרגישה את ידיו של הארי סוחטות את ישבני, מה שגרם לחיוך לעלות על שפתיי.
"אחח.. אני לא יכול לחכות שתלדי כבר.." הוא נשך את השפה התחתונה שלי, גורם לי לצמרמורת לעבור בעורפי.
"מה, סטיילס.. התגעגעת לסקס?" התגריתי בו, והתרחקתי ממנו, הולכת אל המיטה. שמעתי אותו מגחך בתשובה. נכנסתי אל המיטה, מביטה בהארי בזמן שהרים את השמלה שלבשתי מהרצפה והניח אותה על השידה. הוא התפשט מבגדיו ונשכב לידי, מושך אותי אליו ועוטף את ידו האחת סביבי, בידו השנייה הוא מלטף את ביטני.
"תודה על היום, באבי." הרמתי את ראשי והבטתי בו. "על הכל.. ההפלגה, הארוחה על הסיפון, מסיבת ההפתעה.."
"הכל בשבילך, באבי. אני אוהב אותך." הוא רכן ונשק לשפתיי, ידו עדיין מלטפת את הבטן ההריונית שלי.
"באבי, מה יש מחר?" שאלתי אותו, נזכרת במה שלואי אמר.
"הפתעה." הוא חייך אלי.
"נו, באבי! אני רוצה לדעת.."
"זו הפתעה, באבי. את תגלי מחר. יאללה, לכי לישון, את בטח מותשת." הוא נשק לראשי.
"אוף איתך." מלמלתי והנחתי את ראשי על החזה שלו, מתכרבלת לצידו עד כמה שיכולתי. עצמתי את עיניי, מנסה להתעלם מהכאבים החדים שעברו לי בבטן. הצירים הקטנים האלו היו אכזריים.

בדיוק כשהרגשתי את גופי נרפה, ובדיוק כשהשינה החלה לחלחל אלי, שמעתי את דלת חדרינו נפתחת, ופקחתי את עיניי, רואה את אלנה הקטנה נכנסת פנימה, משפשפת את עיניה הקטנות.
"מה קרה אלי?" שאלתי, הארי עוקב אחריה במבטו כשהיא התקרבה אל הצד שלו במיטה.
"אני רוצה לישון איתכם, אמא." היא ענתה בקולה הקטן, היא נשמעה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי, מה שגרם לליבי להתכווץ.
"בואי קטנה שלי, תעלי למיטה." אמרתי לה והתיישרתי, מתרחקת מהארי ועושה מקום לבת הקטנה שלנו בינינו. הארי עזר לה לעלות על המיטה והרים אותה עליו, מושיב אותה על ביטנו כששתי רגליה הקטנות נוגעות במיטה, בדיוק ברווח שהשארתי בשבילה.
"חלום רע, לולי?" הארי שאל וסירק את שיערה באצבעותיו. אלנה הנהנה בראשה. הארי הרים אותה ממנו והשכיב אותה ברווח בינינו, ואלנה התכרבלה אל הצד שלו, מחבקת את ביטנו בידה הקטנה שהגיעה עד לאמצע הבטן שלו. הארי כרך את ידו סביב גופה הקטן, וליטף את ראשה. "לכי לישון, לולי. אמא ואבא פה איתך." ליבי התכווץ שוב, למראה של הארי מרגיע את הבת הקטנה שלנו. הוא אבא נהדר.. אלנה עצמה את עיניה, והארי הביט בי בחיוך אוהב. חייכתי אליו בחזרה, מתקרבת לאלנה, נושקת לראשה ומחבקת את גופה הקטן קרוב אל הבטן שלי. הרגשתי את ידו של הארי מלטפת את ראשי.
"לילה טוב, באבי." מלמלתי בשקט, מרגישה עייפה יותר מתמיד.
"לילה טוב, אהבה שלי." הארי ענה. "לילה טוב, לולי."
"לילה טוב, אבא. לילה טוב, אמא." אלנה ענתה לנו בקולה הקטן והישנוני.
"לילה טוב, קטנטונת שלי." נשקתי לה שוב, ונסחפתי לשינה עמוקה.