כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 30- פרק לפני אחרון!!
-נקודת המבט של טלי-
ישבתי על הדלפק במטבח, לוגמת מהנס שהכנתי לעצמי, מנסה להרגיע את מערכותיי שעדיין בערו בתוכי מרוב תשוקה. אני רוצה אותו, להרגיש את שפתיו, את עורו צמוד לשלי.. אבל לא. אני צריכה לגרום לו לצאת מזה, ואם זה מה שצריך כדי לעשות את זה, אז זה מה שיהיה.
שלושת החודשים האחרונים היו לא קלים בשבילו, אני מודעת לזה. איבוד הזיכרון שלי השאיר את חוטמו עליו. אני בטוחה. הוא סירב לדבר איתי על כך, אף פעם לא שיתף אותי במה שעבר עליו במהלך החודש הזה. בסוף וויתרתי. החלטתי שאולי עדיף כך, התנהגתי אליו בצורה הכי משפילה שיכולה להיות. החודשיים האחרונים בחייו לא היו יותר טובים. ההנהלה לחצה עליו להופיע, הבנים לחצו עליו להופיע.. אבל הוא לא מסוגל. לפני חודש הוא ניסה, הוא עלה על במת החזרות שלהם, וזה נגמר בהתקף חרדה שגרם לו לשקוע בדיכאון למשך שבוע. מאז הוא לא ניסה שוב.
הלהקה לא הופיע כבר שלושה חודשים, ההפסדים היו עצומים.. הופעות נדחו עד להודעה חדשה, התקשורת עסקה בכל פרט ופרט, מנסה למצוא את הלכלוך. הם לא הבינו שאין לכלוך. המעריצות לעומת זאת לא הפסיקו לתמוך בהם. הן הבינו וקיבלו באהבה את הדחייה של ההופעות. הבנים מנסים שלא לריב איתו, אבל גם להם נגמרת הסבלנות. והדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יריבו..
נאנחתי עמוקות, עוצמת את עיני, מנסה להתנתק לרגע מהמחשבות שהעסיקו אותי כל שנייה ושנייה ביממה, לא נותנות לי מנוחה אף פעם. שמעתי את הארי נכנס אל המטבח, לא פקחתי את עיניי, ושמעתי אותו מדליק את הקומקום.
"טלי.." הוא לחש כמעט בלי קול. פקחתי את עיניי, אך לא הבטתי בו. השפלתי את ראשי מטה לכיוון כוס הנס שלי. "בסדר.. בואי נדבר." הוא פלט ונאנח. ניסיתי להראות אדישה, למרות שמבפנים ליבי התהפך וקיפץ. הוא רוצה לדבר.. סוף סוף..
"דבר." אמרתי באדישות, עדיין לא מביטה בו. אני כבר מתארת לעצמי את הבעתו השבורה לפי הקול שלו, ואני לא יודעת אם אני אוכל לעמוד בזה בלי לדמוע.
"את מוכנה להסתכל עלי בבקשה?" יכולתי לראות מזווית עיניי שהוא נשען עם מרפקיו על הדלפק, ידיו שלובות אחת בשניה.
"אני יכולה להקשיב לך גם בלי להסתכל עליך הארי." היו כמה שניות של שקט.
הארי נאנח. "עזבי." ראיתי אותו מתרחק מהדלפק והרמתי את ראשי בבת אחת.
"לא.." אמרתי, רואה אותו נעצר ביציאה מהמטבח. "אני.. אני מקשיבה. ומסתכלת.." הוא הסתובב אלי וחייכתי אליו חיוך חם ורך, מנסה לתמוך בו נפשית. הוא עשה את דרכו חזרה אל הדלפק, מתמקם בדיוק באותה תנוחה שהוא היה בה לפני כן.
"מה את רוצה לדעת?" הוא שאל במבט קפוא. הרגשתי את שערותיי סומרות בעורפי, הסתכלתי על פניו, עיניו נצצו וידיו התפתלו אחת בשנייה, מה שאומר שהוא לא מרגיש בנוח עם הסיטואציה.
"אני רוצה שתשתף אותי, הארי. אני רוצה שתפסיק להרחיק אותי בכל פעם שיש לך התקף, אני רוצה שתפסיק לבכות לבד באמבטיה עם מים זורמים בעוצמה כדי שאני לא ישמע, כי אני שומעת. אני רוצה.. אני פשוט רוצה להיות איתך, לתמוך בך.." הושטתי את ידי והנחתי אותה על גבי אצבעותיו המתפתלות. "אני כאן, באבי. אני פה בשבילך." הבטתי בו, מנסה לקרוא את הבעתו הריקנית בזמן שהסתכל עלי. "פשוט.. פשוט דבר איתי. זאת אני.. ספר לי מה עובר עליך.." ליטפתי את אצבעותיו עם האגודל, מראה לו שזה בסדר לשתף, שזה בסדר להישבר.
"א.. אני.." הוא עצר, לוקח נשימה עמוקה. "אני לא מסוגל. כל פעם שאני רואה במה.. שאני רואה מיקרופון.. אני נזכר באותו לילה.. אני פתאום יכול לשמוע שוב את הפיצוץ המחריש הזה, אני פתאום מריח ריח שרוף, ריח של עשן.. אני יכול לראות את הלהבות מרצדות מעלי.." הוא השפיל את ראשו, מסתיר את הדמעות שזלגו מעיניו. הושטתי את ידי אל סנטרו, מרימה את ראשו כך שיביט בי.
"אל.. אל תסתיר את הדמעות.." מחיתי דמעה שזלגה מעיניו בעזרת האגודל שלי. הוא הרים את ידו והניח אותה על שלי לנגד פניו, מפנה את ראשו לנשק את ידי.
"ואז אני שומע אותך.. צורחת לי.. צועקת את-"
"שמעת אותי??" קטעתי אותו. "אתה.. אתה היית בהכרה??" הרגשתי את ליבי מתכווץ, הרגשתי כאילו ליבי נמחץ כנגד חזי, הרגשתי איך צער חד מפלח אותו. הוא היה ער.. הוא סבל.. הייתי בטוחה שהוא היה מחוסר הכרה. דמעות עלו בעיניי, אוי אהובי.. הוא, הוא הרגיש הכל.. ידי הפנויה הונחה אוטומטית על פי, מנסה לעצור את ההשתנקות שפלטתי.
"כן. שמעתי אותך צועקת את שמי ומשתעלת.. רק שזה נשמע לי כמו לחישה, כי הפיצוץ החריש את אוזניי.. ואני מנסה לקרוא לך.. אבל שום קול לא יוצא.. הרגל שלי הייתה קבורה מתחת לברזל לוהט ששרף אותי, הגב שלי צרב וכאב מהנפילה על הברזלים, הראש שלי היה מוטח אחורנית, ולא יכולתי לגרום לעצמי להרים אותו. הרגשתי מפורק, חסר אונים, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה למה פתאום הפסקתי לשמוע את קולך.." ניסיתי לשמור על קור רוח, נשמתי נשימות עמוקות ואיטיות, מנסה להרגיע את קצב פעימות ליבי. הבטתי בו, פניו מלאות בכאב רק מהמחשבה על כך, פניו מרוסקות ורטובות. קמתי ממקומי בבת אחת והקפתי את הדלפק, נכנסת בין זרועותיו שנשענו על הדלפק ונעמדת מולו, מקרבת אותו אלי בחיבוק. הרגשתי את זרועותיו עוטפות אותי, את ראשו שוקע בכתפי הקטנה ואני רק הידקתי את האחיזה של ידיי בצווארו, טומנת את ראשי בכתפו.
"באבי.." ניסיתי להרגיע את הרעד בקולי. "אני.. אני לא ידעתי שהיית בהכרה.. אני כל כך מצטערת. אלוהים, אני.." לא יכולתי לדבר. רק המחשבה עליו שוכב בין ההריסות גרמה לי לאבד את עצמי.
"רואה למה לא רציתי לספר לך.. אני מצטער שהיית צריכה לשמוע את זה.." הוא מלמל חלושות. הרמתי את ראשי מכתפו, מביטה בו ותופסת את פניו.
"לא. אני צריכה לדעת את זה.. אני.. הלוואי היית אומר לי את זה לפני.. הלוואי היית נותן לי להיות שם לצידך." ליטפתי את פניו, מזיזה אחורה את תלתליו. "באבי, אתה חי. אתה פה ואתה חי. עברת את זה. אני מבינה את הפחד שלך מלהופיע.. אני מבינה את זה. אתה פוחד לעלות ולהופיע כי כמעט איבדת את חייך, אבל תרא-"
"אני לא מפחד בגלל זה." הוא קטע אותי. הסתכלתי עליו בבלבול והוא המשיך לדבר. "טלי, תביני. אני לא מפחד להופיע כי כמעט מתתי. הטראומה שלי היא לא מזה שכמעט איבדתי את חיי.. הטראומה שלי היא מזה שכמעט איבדתי אותך.." עייני נפקחו לרווחה ופי נפער. הרגשתי את רגליי מאבדות מחוזקן, את עורי מצטמרר, הרגשתי את מילותיו חודרות לתוכי עד לעצם, חודרות עמוק, דרך כל מערכותיי, חודרות ומפלחות את נשמתי. הבטתי בפניו, הן היו חתומות, מנסות שלא להישבר למולי. פתחתי את פה לדבר, אך כלום לא יצא. לא ידעתי מה לומר. כל הזמן היה חשבתי שהוא מפחד בגללו, בגלל חייו, מעולם לא תיארתי לעצמי שזו אני.. שהטראומה שלו היא בגלל שהוא כמעט איבד אותי.. פניי כבר מזמן רטובות, ודמעות חדשות ממשיכות לזלוג, נשימתי נהייתה מהירה ולא סדירה. לקחתי את ידו הימנית של הארי והנחתי אותה על ליבי, נותנת לו להרגיש את דפיקות הלב החזקות שלי. הוא ניראה מופתע מהמעשה הזה, אך עצם את עיניו כשהרגיש את ליבי הפועם, כאילו הוא סופג אל ידו את הפעימות.
"הלב הזה.." מלמלתי בקול שבור, מנסה לדבר בין יבבות הבכי שיצאו מפי ללא שליטה. "הלב הזה, פועם ככה בגללך, בזכותך.. הלב הזה מאיץ את פעימותיו בכל פעם שאני רואה אותך, בכל פעם שאני שומעת את קולך.. בכל פעם שאתה נוגע, מחייך, מלטף.. באבי.. הלב הזה הוא שלך.. אני שלך.. ואני לא הולכת לשום מקום." הנחתי את ידי השנייה על הלחי שלו, מנגבת את דמעותיו. "כשאתה עולה על הבמה, אל תחשוב על זה שכמעט איבדת אותי.. תחשוב על זה שלמרות הפיצוץ, אני עדיין כאן איתך. למרות הכל, כל המכשולים שהציבו לנו בדרך.. הינה, אני כאן.. איתך, בבית שלך, בזרועות שלך.." הוא פקח את עיניו, מביט בי, הוא הוריד את ידו מהחזה שלי ואימץ אותי לחיבוק, נושק לראשי.
"בחיים לא חשבתי שאני אוכל לאהוב כך. בחיים לא האמנתי שתבוא האחת שתשנה את עולמי מהקצה אל הקצה. אני אוהב אותך, טלי. אני אוהב כל כך שזה כואב.." הוא נשק שוב אל ראשי, נאנח.
"באבי, אל תוותר על מה שאתה הכי אוהב בעולם." דיברתי אל תוך החזה שלו, מכתימה את גופיית הסבא הלבנה שהוא לבש בדמעות. "השירה היא הכל בשבילך, אתה לא-"
"עוד לא הבנת שאת הכל בשבילי?" הוא קטע אותי, מרחיק אותי ממנו כך שאוכל להביט בו. "באבי, את הדבר שאני הכי אוהב בעולם, אם יש לי אותך אני לא צריך כלום. שום כסף, תהילה, או פרסום לא יחליפו אותך, לעולם."
"לא, באבי. שירה זה מי שאתה. אני לא מוכנה להיות הסיבה שבגללה תפסיק לשיר. אני אוהבת אותך, אני רוצה שתהיה מאושר."
"אני כבר מאושר, אני מאושר בכל שנייה איתך." הוא הצמיד את מצחו אל שלי. "את האושר שלי."
"והאושר שלי זה לראות אותך מופיע! באבי, אתה חי על הבמה, אתה נושם אותה, המוזיקה היא אתה, ואתה זה המוזיקה. אני פה באבי, אני פה. אני חיה. אתה חי. תשחרר את הטראומה, זה קשה, מי כמוני יודעת.. אבל אתה תמכת בי, עזרת לי לשכוח ממה שהמנוול הזה עשה לי, תן לי לעזור לך גם, באבי. אני מבקשת ממך." נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה. "בבקשה.. בשבילי.." נישקתי אותו שוב. "תחזור להופיע בשביל האושר שלי.. ואתה תראה, אתה תבין שזה גם האושר שלך.." הוא אחז בפניי, מניד בראשו. למה?? למה כל כך קשה לו לשחרר מזה?! אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שאני הסיבה שהוא לא מופיע..
"אני לא.. אני.." הוא ניסה לדבר, אך לא הצליח. הבטתי בו, הוא היה עם עיניים עצומות.
"בשבילי, באבי. בבקשה, בשם האהבה שלך אלי.. והאהבה שלי אליך.." דחקתי בו. כל מה שאני צריכה זו הבטחה. הבטחה שהוא לפחות ינסה, שהוא לא ישלול את זה. הבטחה. זה מה שאני צריכה.
"באבי שלי.." הוא מלמל, עוצר לכמה שניות וממשיך "יש לך מושג כמה אני אוהב אותך?" הוא שאל.
"יהיה לי מושג אם תעלה בשבילי על במה.. אם תשיר.." חייכתי אליו חיוך קלוש בין הדמעות שמילאו את פניי. הוא חייך אלי בתשובה, מנגב את דמעותיי.
"לעזאזל, תראי איך את גורמת לי לבכות כמו נקבה." הוא אמר פתאום, מקל על האווירה ששררה בינינו. חיוכי רק הלך והתרחב, כמו תמיד, הוא ידע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
"תמיד ידעתי שיש בך צד נשי.." חייכתי אליו בהתגרות והוא גיכח.
"לא יודע מה איתי, אבל את הראית לי את הצד הנשי שלך טוב מאוד למעלה.." גיכחתי ולחיי הסמיקו מעט. אני לא יודעת מה עבר לי בראש שהתלבשתי ככה לידו.
"חשבתי שהראיתי לך את הצד הנשי שלי כבר ממזמן.." שיחקתי את עצמי נעלבת.
"הו, כן.. את הראית.." הוא גיכח ורכן אלי לנשק אותי, אבל הנחתי את ידי על חזהו, עוצרת אותו.
"רגע.. אז אתה רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה, כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לא לשכב איתך כדי שתהיה מוכן להקשיב לי ולעלות על הבמה?" כיווצתי את עיני. לא יאומן עד כמה שהבן אדם הזה חרמן. ניצוץ עבר בעיניו וחיוכו התרחב מאוזן לאוזן, חושף את גומותיו המושלמות.
"אני עדיין לא החלטתי אם אני עולה.." הוא אמר והכניס את ידו אל מתחת לחולצה שלי, מלטף את מותני. "אבל, את יכולה לנסות לשכנע אותי.." הוא קרץ לי, וידעתי שאין עם מי לדבר כבר, מוחו עכשיו נמצא במיטה למעלה.
"או, לא.. ממש לא.." הוצאתי את ידו מהחולצה שלי. "עד שאני לא רואה אותך על הבמה שר, שום דבר.." הבהרתי לו את זה, למרות שאני חייבת להודות שמוחי גם החל להגניב אלי מחשבות על המיטה החמה למעלה, ויותר מטריד, להגניב מחשבות על מה שאני והארי עושים במיטה למעלה..
"אז אני יכול לפחות לנשק אותך כבר?!" הוא מלמל, לא מחכה אפילו שאני אענה והוא הצמיד את שפתיו אל שלי, לופט את ידיו סביב מותניי. בלי לחשוב יותר מידי, ידיי נכרכו סביב צווארו, וגופי הצטמרר מהקרבה מורטת העצבים הזו בינינו. נשיקה קטנה זה בסדר. אבל לא יותר מזה. אני אקיים את מה שאמרתי, לא קורה שום דבר בינינו יותר עד שאני לא רואה אותו על הבמה. נמסתי למגע של שפתיו על שלי, למגע של לשונו מחליקה על שלי באיטיות, ידיו שאחזו בי קרוב אליו, נשימותיו שהלכו והתקצרו ככל שהנשיקה התארכה לה.. פאק, איך לעזאזל אני אמורה לעמוד בפניו? הוא מטריף לי את כל החושים! לא, טלי. רק נשיקה! לא יותר מזה! התנתקתי מהכל, התמסרתי כולי למגע שלו, לריח שלו..
שמעתי פתאום דלת נטרקת, צעדים קטנים ולפני שהספקתי להגיב ג'מה עמדה בכניסה למטבח, מספיקה לראות את לשונו של הארי חודרת אל פי בנשיקה לוהטת במיוחד.
"אייייכס!!!" היא צעקה בקולה הילדותי וכיסתה את עיניה עם כפות ידייה הקטנטנות. התנתקתי מהארי, לא מאמינה שג'מה באמת ראתה אותנו עכשיו, נהייתי אדומה. "האריי! אותך לאמא על זה שנגעת לטלטול בתחת!!" היא צעקה עדיין עם עיניים מכוסות. אני והארי הבטנו אחד בשני, מבליעים חיוך, והרגשתי את ידו מוחצת את ישבני בהתגרות. דחפתי אותו ממני עם חיוך והוא הלך למקרר. הסתובבתי אל ג'מה ופתחתי את ידיי, מזמינה אותה לחיבוק. "בואי קטנטונת.." אמרתי לה והיא הורידה את ידיה ורצה אלי, קופצת וכורכת את רגליה על מותניי. הושבתי אותה על הדלפק במטבח ורגליה התנופפו באוויר בשעשוע.
"טלטול, את יודעת שגם ג'יימס מנשק ככה את אמא?" היא אמרה בחיוך, והפניתי את מבטי אל הארי שקפא במקום. גיחכתי, אף גבר לא רוצה לדעת על חיי האהבה של אמא שלו.
"ואיפה אמא עכשיו?" שאלתי אותה כשראיתי שאן לא מגיעה מאחוריה.
"הלכה לסופר." ג'מה ענתה לי.
"היה לך כיף אצל ג'יימס אתמול בלילה, קטנטונת?" חייכתי אליה והורדתי את הגומייה משיערה, קולעת לה צמה קטנה.
"כן! כן! ראינו שלושתינו בובספוג.." היא חייכה באושר. אני נשבעת, אני יאכל אותה יום אחד. היא מתוקה מידיי אני לא יכולה אני מתחרפנת שאני רואה אותה! "מה אתם עשיתם אתמול בלילה?" היא שאלה אותי ויכולתי להרגיש את לחיי מאדימות.
"כן, טלטול, תספרי לה מה עשינו אתמול בלילה.." הארי אמר בחיוך מאוזן לאוזן בזמן שהוא הוציא חלב מהמקרר וסגר אותו. זרקתי לו מבט רצחני, הוא עוד ישלם על זה. הוא התיישב בצד השני של הדלפק, מולי, שופך דגנים לקערה. שעשוע נוזל מעיניו.
"ס..סתם.. שיחקנו שבץ נא.." אני יודעת שזה מפגר, אבל מה אני כבר יכולה להגיד? 'שמעי ג'י, אחיך הגדול גרם לי לצרוח את שמו אתמול בלילה.' נהייתי אדומה רק מלחשוב על אתמול בלילה. אוי אלוהים, מה הוא עושה לי..
"כן.. והייתה מילה אחת שהופיעה ממש הרבה.." הארי אמר מאחורי ג'מה, ואז מלמל את המילה 'סקס' ללא קול, אך הוא דאג טוב מאוד שאני אקרא את שפתיו ואדע מה הוא אומר. עיניי התכווצו, אני הולכת להרוג אותו. הוא ראה שהוא מצליח לעצבן אותי, והוא גיכח, לוקח אל פיו כפית עם חלב ודגנים.
"איזו מילה?" היא שאלה בתמימות. קפאתי במקומי. זהו זה, אני ארצח אותו.
"קטנטונת, רוצה לראות בוב ספוג?" שאלתי אותה, יודעת שזה תמיד מסיח את דעתה.
"כן, כן, כן!!!" היא מחאה כפיים. הסתובבתי ולקחתי אותה על גבי, עושה לה שק קמח עד לסלון.
חזרתי למבטח, לוקחת מהשיש מגבת, מגלגלת אותה, וחבטתי בהארי בגבו, גורמת לחלב ולדגנים שהיו מיועדים אל פיו להישפך על הדלפק.
"אידיוט!" פלטתי ולא יכולתי לעצור את הצחוק למראה המבולבל שלו. הוא הסתכל עלי לשנייה, ואז חיוך רחב התפשט על פניו, חיוך ערמומי. אוי לא.
הארי קם בשנייה אחת מהכיסא ואני רצתי מהמטבח, בורחת ממנו והוא רודף אחרי.
"קטנטונת, תעזרייי לייי" צעקתי לה בזמן שרצתי מסביב לספה שלה, הארי מנסה לתפוס אותי. ג'מה אהבה את העובדה שאני שיתפתי אותה כרגע במשחק, והיא קפצה מהספה רצה אחרי הארי ונכרכה סביב רגלו הימנית עם כל גופה. זה כמובן לא עצר את הארי, הוא המשיך לצלוע אחרי, ג'מה על רגל אחת שלו. זה הצחיק אותי. הם נהפכו להיות המשפחה שלי.. ג'מה היא כמו האחות הקטנה שלי, אן נהייתה אמא שנייה בשבילי, היא קיבלה אותי כבת בית מהרגע הראשון. הסתכלתי על הארי, שהפנה את תשומת ליבו לג'מה, מדגדג אותה על הספה והיא מתפתלת מצחוק. נשענתי על המשקוף של הסלון, מסתכלת על אהוב ליבי. אני כל כך אוהבת אותו.
"מה?" הוא הרים את ראשו והסתכל עלי בפרצוף שואל.
"סתם.." חייכתי אליו והתקרבתי אליהם. ג'מה השתחרר מידיו של הארי והחלה לקפוץ על הספה.
"טל-טול! אני רוצה לשחק איתכם שבץ נא..!" היא חייכה אלינו, ואני והארי הבטנו אחד בשני, שתינו חושבים על אותו דבר. היא ממש אבל ממש לא רוצה לראות אותנו "משחקים שבץ נא"….
תגובות (24)
תמשיכיייי
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח היא ממש לא רוצה שהם ישחקו שבץ נא לידה אני בטוחה
איזה עצוב!
פרק לפני אחרוןן :'(
אני מקווה שתעשי עוד המון סיפורים את ממש מוכשרת!
אני אתגעגע כל כך לסיפורר!
מממש אהבתי את הפרקק! ממש מצחיקקק! XD
תמשיכיייי
אני עדיין לא מאמינה שהפרק הבא זה הפרק האחרון!
אני אתגעגע לטלי והארי :')
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ווואי את לא מבינה איך אני מתפקעת מצחוק פההההההה
את לא נושמת?!??! אני לא נושמתתתת!!!
״טל-טול אני רוצה לסחק אתכם שבץ נא״
אומיפריקינגגאד חחחחחחחחחח
ברגע שהגיע החלק עם ׳השבץ נא׳ , אחותי שחר חולה על דברים כאלה (אהמ אההמממ) אז רצתי אליה ואמרתי לה כזה , את קוראת מפה לפה וסימנתי לה מאיפה לאיפה והיא קראה ואני כזה חושבת לעצמי בראש
׳כשיגיע החיוך זה אומר שהיא כבר קראה׳ ובדיוק אז היא התחילה לחייך כמו משוגעת ואני והיא מתפקעת מצחוק והיא חטפה לי את האייפד ורצתה להמשיך לקרא ואני כזה לאלאלאלאלא ני קוראת עכשיו ואז שהגיע החלק שגמה אומרת שהיא גם רוצה ׳לשחק׳ רצתי אליה שוב להראות לההההההההה
יואו אני לא נושמתתתתתת ילדה יגאונהההההההה
חחחחחח
שבץ נא
שבץ נא..
שבץ נא….
אני ישתמש בזה מתישהו><
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גאד אני לא נושמתתתתתת
זה כלכך מושלםםםםםםם
חבל שזה לפני אחרוןןןןןן:(
לפחות זה מצחיק^_^
חחחחחחחחחחחחחחח אני עדיין בראש עם ג׳מה
׳טל-טול אפשר לשחק אתכם שבץ נא?׳ חחחחחחחחחחחחח גאד יגאונה !!!!
חחחחחחחחח יואוווווו
זה מהמממםםםםםםםםםם
אני עצובה שזה נגמר;(
גמלי יהיה חסססססססררררררררר
זה לגמרי הדבר הכי מדהים שיש !!!!
מאוהבתתתת בךךךךךךך
חחחחחחחחחחחחח אני מתה כאן!
די תמי, באמת שתודה!
אני בוכה כאן אבל גרמת לי לחייך
כל הגוף שלי רועד אבל גרמת לי לצחוק!
אין כמוך! ♥
ואני לא רוצה שיהיה רק עוד פרק אחד! :'(
אבל אי אפשר לעצור את הבלתי נמנע אז…נכון שאת הולכת לעשות עוד סיפור????
חחחחחחחחחחחחח יואו אלוהים אוויר חחחחחחחח שבץ נא חחחחח..
יואו תמי, סאנשיין שלי.. תודה לך על הפרק הזה.. יואו הוא היה מושלם פשוט, את מוכשרת בטירוף..
אני פשוט חשה עצב בלב שזה לפני אחרון.. באמת כאילו עצוב לי אני לא מוכנה להיפרד מהסיפור הזה עדיין, אבל אני סומכת עלייך שהסיפור הבא שלך יהיה יפה גם הוא, אבל את הסיפור הזה אני פשוט בחיים לא אוכל לשכוח, הוא נכנס לי לחב.. טלי והארי ואלה ולואי וכולם פשוט נכנסו לי עמוק ללב.. אני מאוהבת בהם באמת!
אין את מדהימה יש לך כישרון אלוהי פשוט.. באמת, את.. וואו פשוט אני שוקעת במסך ומתנתקת מכל העולם והגוף שלי רועד ואני רק מחכה שתהיה נשיקה.. יואו די.. תמשיכי אבלם חגי קצת.. תני לעקל חחחחחחח..
יואו איזה חמוד שהארי שובה ושלא יגע לטלי בתחת חחח אני נגיד אותו לאימא כולנו!!!! חחח
יואו מאוהבת בלך סאנשיין ותודה על עוד המום דברים..
לני :)
יאוו אני פשוט בוכה פה מצחוק את לא קולטת יאוווו שנייה תני לי להירגע. שנייה.
חחחחחחחחח אוקי אני אגיב לפני שאני אקרא שוב חחחחחחחחחחחחחח דיייייייי הרגתתתתת אופפפפפפפפפ פרק אחרון?! רעה :( ואחםאחם-אמבר-אחםאחם
רק אומרתת!!! אני לא יכולה לצטט משפטים שהרגו אותי כי אז את תצטרכי לקרוא את הפרק מחדשששש.. והפרק הזה כלכך מזכיר לי אותי ואת הארי D: חוחוחוחוחוחוחו
ואם את מסיימת את יכולה לעשות עוד סיםור על הארי ואמבר! חחח את יודעת אם את רוצה D: עאאעעאאעאעעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאאעאעאעאעאעאעעאעאא
חחחחחחחחחחחחח דיי אני בוכה פה מצחוקקקקקק
"לעזאזל, תראי איך את גורמת לי לבכות כמו נקבה." הוא אמר פתאום, מקל על האווירה ששררה בינינו. חיוכי רק הלך והתרחב, כמו תמיד, הוא ידע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
"תמיד ידעתי שיש בך צד נשי.." חייכתי אליו בהתגרות והוא גיכח.
"לא יודע מה איתי, אבל את הראית לי את הצד הנשי שלך טוב מאוד למעלה.." גיכחתי ולחיי הסמיקו מעט. אני לא יודעת מה עבר לי בראש שהתלבשתי ככה לידו.
"חשבתי שהראיתי לך את הצד הנשי שלי כבר ממזמן.." שיחקתי את עצמי נעלבת.
"הו, כן.. את הראית.." הוא גיכח ורכן אלי לנשק אותי, אבל הנחתי את ידי על חזהו, עוצרת אותו.
"רגע.. אז אתה רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה, כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לא לשכב איתך כדי שתהיה מוכן להקשיב לי ולעלות על הבמה?" כיווצתי את עיני. לא יאומן עד כמה שהבן אדם הזה חרמן. ניצוץ עבר בעיניו וחיוכו התרחב מאוזן לאוזן, חושף את גומותיו המושלמות.
"אני עדיין לא החלטתי אם אני עולה.." הוא אמר והכניס את ידו אל מתחת לחולצה שלי, מלטף את מותני. "אבל, את יכולה לנסות לשכנע אותי.." הוא קרץ לי, וידעתי שאין עם מי לדבר כבר, מוחו עכשיו נמצא במיטה למעלה.
"או, לא.. ממש לא.." הוצאתי את ידו מהחולצה שלי. "עד שאני לא רואה אותך על הבמה שר, שום דבר.." הבהרתי לו את זה, למרות שאני חייבת להודות שמוחי גם החל להגניב אלי מחשבות על המיטה החמה למעלה, ויותר מטריד, להגניב מחשבות על מה שאני והארי עושים במיטה למעלה..
"אז אני יכול לפחות לנשק אותך כבר?!" הוא מלמל, לא מחכה אפילו שאני אענה והוא הצמיד את שפתיו אל שלי, לופט את ידיו סביב מותניי. בלי לחשוב יותר מידי, ידיי נכרכו סביב צווארו, וגופי הצטמרר מהקרבה מורטת העצבים הזו בינינו. נשיקה קטנה זה בסדר. אבל לא יותר מזה. אני אקיים את מה שאמרתי, לא קורה שום דבר בינינו יותר עד שאני לא רואה אותו על הבמה. נמסתי למגע של שפתיו על שלי, למגע של לשונו מחליקה על שלי באיטיות, ידיו שאחזו בי קרוב אליו, נשימותיו שהלכו והתקצרו ככל שהנשיקה התארכה לה.. פאק, איך לעזאזל אני אמורה לעמוד בפניו? הוא מטריף לי את כל החושים! לא, גל. רק נשיקה! לא יותר מזה! התנתקתי מהכל, התמסרתי כולי למגע שלו, לריח שלו..
שמעתי פתאום דלת נטרקת, צעדים קטנים ולפני שהספקתי להגיב ג'מה עמדה בכניסה למטבח, מספיקה לראות את לשונו של הארי חודרת אל פי בנשיקה לוהטת במיוחד.
"אייייכס!!!" היא צעקה בקולה הילדותי וכיסתה את עיניה עם כפות ידייה הקטנטנות. התנתקתי מהארי, לא מאמינה שג'מה באמת ראתה אותנו עכשיו, נהייתי אדומה. "האריי! אותך לאמא על זה שנגעת לגלגול בתחת!!" היא צעקה עדיין עם עיניים מכוסות. אני והארי הבטנו אחד בשני, מבליעים חיוך, והרגשתי את ידו מוחצת את ישבני בהתגרות. דחפתי אותו ממני עם חיוך והוא הלך למקרר. הסתובבתי אל ג'מה ופתחתי את ידיי, מזמינה אותה לחיבוק. "בואי קטנטונת.." אמרתי לה והיא הורידה את ידיה ורצה אלי, קופצת וכורכת את רגליה על מותניי. הושבתי אותה על הדלפק במטבח ורגליה התנופפו באוויר בשעשוע.
"גלגול, את יודעת שגם רובין מנשק ככה את אמא?" היא אמרה בחיוך, והפניתי את מבטי אל הארי שקפא במקום. גיחכתי, אף גבר לא רוצה לדעת על חיי האהבה של אמא שלו.
"ואיפה אמא עכשיו?" שאלתי אותה כשראיתי שאן לא מגיעה מאחוריה.
"הלכה לסופר." ג'מה ענתה לי.
"היה לך כיף אצל רובין אתמול בלילה, קטנטונת?" חייכתי אליה והורדתי את הגומייה משיערה, קולעת לה צמה קטנה.
"כן! כן! ראינו שלושתינו בובספוג.." היא חייכה באושר. "מה אתם עשיתם אתמול בלילה?" היא שאלה אותי ויכולתי להרגיש את לחיי מאדימות.
"כן, גלגול, תספרי לה מה עשינו אתמול בלילה.." הארי אמר בחיוך מאוזן לאוזן בזמן שהוא הוציא חלב מהמקרר וסגר אותו. זרקתי לו מבט רצחני, הוא עוד ישלם על זה. הוא התיישב בצד השני של הדלפק, מולי, שופך דגנים לקערה. שעשוע נוזל מעיניו.
"ס..סתם.. שיחקנו שבץ נא.." אני יודעת שזה מפגר, אבל מה אני כבר יכולה להגיד? 'שמעי ג'י, אחיך הגדול גרם לי לצרוח את שמו אתמול בלילה.' נהייתי אדומה רק מלחשוב על אתמול בלילה. אוי אלוהים, מה הוא עושה לי..
"כן.. והייתה מילה אחת שהופיעה ממש הרבה.." הארי אמר מאחורי ג'מה, ואז מלמל את המילה 'סקס' ללא קול, אך הוא דאג טוב מאוד שאני אקרא את שפתיו ואדע מה הוא אומר. עיניי התכווצו, אני הולכת להרוג אותו. הוא ראה שהוא מצליח לעצבן אותי, והוא גיכח, לוקח אל פיו כפית עם חלב ודגנים.
"איזו מילה?" היא שאלה בתמימות. קפאתי במקומי. זהו זה, אני ארצח אותו.
"קטנטונת, רוצה לראות בוב ספוג?" שאלתי אותה, יודעת שזה תמיד מסיח את דעתה.
"כן, כן, כן!!!" היא מחאה כפיים. הסתובבתי ולקחתי אותה על גבי, עושה לה שק קמח עד לסלון.
חזרתי למבטח, לוקחת מהשיש מגבת, מגלגלת אותה, וחבטתי בהארי בגבו, גורמת לחלב ולדגנים שהיו מיועדים אל פיו להישפך על הדלפק.
"אידיוט!" פלטתי ולא יכולתי לעצור את הצחוק למראה המבולבל שלו. הוא הסתכל עלי לשנייה, ואז חיוך רחב התפשט על פניו, חיוך ערמומי. אוי לא.
הארי קם בשנייה אחת מהכיסא ואני רצתי מהמטבח, בורחת ממנו והוא רודף אחרי.
"קטנטונת, תעזרייי לייי" צעקתי לה בזמן שרצתי מסביב לספה שלה, הארי מנסה לתפוס אותי. ג'מה אהבה את העובדה שאני שיתפתי אותה כרגע במשחק, והיא קפצה מהספה רצה אחרי הארי ונכרכה סביב רגלו הימנית עם כל גופה. זה כמובן לא עצר את הארי, הוא המשיך לצלוע אחרי, ג'מה על רגל אחת שלו. זה הצחיק אותי. הם נהפכו להיות המשפחה שלי.. ג'מה היא כמו האחות הקטנה שלי, אן נהייתה אמא שנייה בשבילי, היא קיבלה אותי כבת בית מהרגע הראשון. הסתכלתי על הארי, שהפנה את תשומת ליבו לג'מה, מדגדג אותה על הספה והיא מתפתלת מצחוק. נשענתי על המשקוף של הסלון, מסתכלת על אהוב ליבי. אני כל כך אוהבת אותו.
"מה?" הוא הרים את ראשו והסתכל עלי בפרצוף שואל.
"סתם.." חייכתי אליו והתקרבתי אליהם. ג'מה השתחרר מידיו של הארי והחלה לקפוץ על הספה.
"גלגול! אני רוצה לשחק איתכם שבץ נא..!" היא חייכה אלינו, ואני והארי הבטנו אחד בשני, שתינו חושבים על אותו דבר. היא ממש אבל ממש לא רוצה לראות אותנו "משחקים שבץ נא"….
יאוווווווו אני לא יכולה להפסיק לצחוק!!!! חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחח
שבץ נא
אני נקרעתי פה
אני אומרת לך,אני יושבת כרגע בסלון ונמצאת עם האייפד ואח שלי יושב ורואה טלוויזיה ולא מבין למה אני נקרעת מצחוק ומסתכל עלי כאילו אני פסיכית…
אלוהים אני מתה!!!!!!!!!!!!!
גוד "הי ממש אבל ממש לא רוצה לראות אותנו משחקים שבץ נא"
חחחח נקרעתי כל הסיפור אני צוחקת כמו סתומה אחרי שבכיתי כמו סתומה כי ראיתי טיטניק
חחחח האירוניה …
עזבי אני יסכם שפשוט הלכתי למות כשקראתי את הפרק הזה וואי!
את אחת הכותבות המוכשרות שפה!
לאב יו
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
דייי אני צוחקת בקולל
אני רוצה לראות אותכם משחקים שבץ נאא
חחחחחחחחחחחחחחחח
דייי הרגת אותייייייי
ואמגג מה עובר להארי בראש
אמאאאא
אני בוכה פה מצחוקקקקק
'הארי אותך לאמא שנגת לטל- טול בתחת'
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
את לא אמיתיתתתתתת
ההורים שלי מסתקלים עלי כאילו נחתתי מהירח!!
דייי את לא נורמאלית!!!!
אני צריכה להזכר כל פעם שאני עצובה לקרוא את הפרק הזה!!
ואם מדברים: מה פרק אחרון?!?!?!?!?!?!?!??!?
מה את נורמאלית???????????????????
רגע יהיה עוד עונה????
תגידי לי שכן פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז
אני לא מאמינה שזה פרק לפני אחרון:(
אני עצובה בגללך
חחח
סתאם
טוב הלכתי לקרוא שוב את הפרק…
לאבב יוו תמשיכי מהרררררררררר
גאדדדד לא הפסקתי לצחוקקק!!!!! חחחחחחחחחחחחחחחחחח אני נשפכת פה! את לא אמיתית!! "הארי אותך לאמא על זה שנגעת לטלטול בתחת!" קרעתאותייייייייייי אין דברים כמוך נשבעתת!!!! ה'יא ממש אבל ממש לא רוצה לראות אותנו משחקים שבץ נא' אוקיי אני מוטרדתתתת1!!! אין דברים כמוך! ואני לא מאמינה שזה פרק לפני אחרון פשוט את לא עושה לי אתזה! תמשיכיייייייייייייייי :))
בלכתי לקורא את הפרק שוב חע
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
הפרק הבא הוא לא הפרק האחרוןןןן!!!!
אני מאוד מקוווה בשביל הבריאות שלך והמצב הנפשי שלי שאת תעשי אפילוג…
חחחחחח התמכרתי לסיפור הזה ברמות קשות נשבעת שזה הקוקאין שלי…
חחחחחחחחחחחחח
הרג אותי 'היא ממש אבל ממש לא רוצה לראות אותנו "משחקים שבץ נא" ' חחחחח זה כזה קלאסי!!!
תמשיכייייייייי!!!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גאאאד "אפשר לשחק איתכם שבץ נא?" חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ניראלי ג'מה קטנה מידיי בשביל זה… 0_0 חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח טוב עכשיו אחרי שסיימתי לצחוק כמו משוגעת הלכתי לקרוא שוב את הפרק, לצחוק שוב כמו משוגעת ואז לבכות כמו משוגעת שעוד פרק אחד נגמר הסיפור :( חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אבל ג'מה באמת לא רוצה לראות את הארי וטלי משחקים שבץ נא… עכשיו כל פעם שאני יראה/ישחק שבץ נא (לא השבץ נא של הארי וטלי אלא שבץ נא האמיתי…) אני יתחיל לצחוקקק……
תמשיכיייי!!!! לאאאאאאב יווווווו 3>
גאד התחלתי לקרוא שוב ופשוט כואב לי הלב מלקרוא על כל הכאב שהארי הרגיש בפיצוץ… אני עוד שניה בוכה… אבל ממש ממש ממש כואב לי הלב… :(
איזה חמוווד הארי 3>
"הטרואמה שלי היא כי כמעט איבדתי אותך"
"עוד לא הבנת שאת הכל בישבילי? שום תהילה או פרסום לא יחליפו אותך"
"את האושר שלי"
גאאאאד איזה חמוד 3> זוכרת שאמרת שאת מאוהבת בו? גם אני מאוהבת בו… בהארי שיצרת… הרומנטי, המתחשב, האוהב, החרמן… כן הוא חרמן אבל אין לי כלכך בעיה עם זה… והמרחק בין הפרידה ממנו זה פרק אחד… אני נשבעת לך תמי, שכשתסיימי את הסיפור אני יקרא שוב את הכל – את העונה הראשונה איך שהארי וטלי נפגשו ועל השלוש ימים ששינו את חייהם, ואז על העונה השניה – על אמבר ודין ועל טלי כשהיא אירגנה את האירוע… עכשיו עוד יותר כואב לי הלב כשאני חושבת על הכל מהתחלה… הסיפור הזה נכנס לי ללב, ואיתו גם טלי, הארי, אלה, לואי, ג'מה… כולם… תמי את פשוט מוכשרת 3> את הסאנשיין שלי ואני לא מאמינה עדיין שזה נגמר עוד פרק אחד… את גרמת לי לבכות במשך חצי שעה על משהו שקראתי… אני אף פעם לא בכיתי חצי שעה ממשהו שקראתי… האמת שאני בקושי בוכה כשאני קוראת… בכיתי רק 5 פעמים מספר או סיפור ואחת מה-5 פעמים האלה זה הסיפור שלך… וגם עוד משהו שכתבת פה שאני לא חושבת שאת רוצה להיזכר בזה… וגם אני לא רוצה להיזכר כמה סבלת אבל עדיין לא הצלחתי לעכל שהסיפור עוד שניה נגמר… אני יודעת את זה אבל המוח שלי לא מוכן לקבל את זה… אני זוכרת את כל הפעמים שהתרגשתי כשהעלת פרק, שסיפרתי לאח שלי על מה שקרה בפרק… את לא מבינה איך אני יתגעגע לסיפור הזה… 3>
ואוווו בנוווות!!!
אתן לא מבינות איך עשיתן לי את היום!!!
חזרתי הביתה אחרי יום ממש ממש ארוך ורע שהיה לי… וחשבתי ששום דבר לא יעודד אותי כבר ואז נכנסתי לאתר וראיתי פאקינג 18 תגובות ואתן לא מבינות איזה חיוך עלה לי על הפנים!
ואז קראתי את התגובות ויש לי עכשיו חיוך מאוזן לאוזן! אתן לא מבינות איזו השפעה יש לתגובות שלכן.. תבינו התגבות האלו עושות את ההבדל בין ללכת לישון בעצב ללכת לישון עם חיוך.. לפחותצ בשבילי.. אז ממה תודה לכן!
כל אחת ואחת מכן נכנסה לי ללב! עם חלק זה כבר נהיה חברות מעבר לאתר ואתן לא מבינות איך אני שמחה על היום שבו בטעות מצאתי את האתר הזה! נהייתן הבית השני שלי!
טוב אני אשאיר את כל מילות הפרידה לפרק הבא :D
שוווב תודה לכן! אתן מדהימות!!!
וכן, אני מטורפפפפפפפפפפפפת על הפרק הזה!!!! חחחחחחחחחחחחחח
יואווו איזה כיף שצחקתן מכל מה שרציתי שתצחקו! חחחח אני מתה על לכתוב את הקטעים האלה! חחחחח
אוהבתתתתתתתתתתתתת
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח טוב שמעי שזה אחד הפרקים הכי מצחיקים שקראתי !!!!
״אני רוצה לשחק איתכם שבץ נא ״ חחחחחחחחחחחחחחח זה הרג אותי ,
איך את חושבת על דברים כאלה ?! תותחיתתתתת !
טוב עצוב לי שהסוד הזה הולך להיגמר ויהיה לי ממש קשה להיפרד ממנו ):
תמשיכי מהר אני מתה לקרוא את הפרק האחרון (:
אוהבת ❤
אולי תמשיכי >>>:
את הסיפור
לעונה אחרונה): ♥
וווווואוווו פשוט וואו אני קוראת חדשה התחלתי לקרוא תסיפור מהיום בשתיים עשרה ועכשיו השעה 04:28 בבוקר ואני סיימתי לקרוא אותו בחיים שום סיפור לא ריגש אותי ככה את פשוט לא מבינה כמה בכיתי ואני לא רגשנית אבל הסיפור שלך הכתיבה שלך הכל את פשוט כותבת מדהיייםםם!!! אני הייתי בשוק שבן אדם יכול לכתוב כל כך יפה וכל כך ברגש ולהצחיק גם שעצוב ובכלל אני לא מאמינה שהסיפור נגמר אני פשוט לא מאמינה כמה רגשות מילים יכולות להביא רק בכמה דקות מסכנות זה היה סיפור מדהים ואת את כותבת מדהים ואני בטוחה שאת מדהימה בעצמך עם כל מה שקראתי פה שעברת בחיים שלך את מדהימה אותי כל פעם מחדש את נופלת ויודעת להרים את עצמך טוב מאוד כל פעם מחדש וזה מה שמדהים אותי אני אפילו לא מכירה אותך רק ממסך קוראת תסיפורים שלך ואני יודעת שאת ילדה מדהימה ומיוחדת חזקה והלוואי והייתי כמוך אין לי מילים אין לי אני פשוט חסרת מילים..
אמרתי לך מיליון פעמים ואני יגיד שוב את כותבת מדהים ואת מרגשת אותי אני מקווה שאת מפנימה פה כל מילה ומילה לגבייך כי הן נכונות!! בחיים לא הסתקרנתי לדעת על מישהו כמו עכשיו, הסיפור הזה היה מושלםם!!! את מדהימה אותי ואני לא יכולה לחכות לסיפור הבא שלך!! באהבה ענקייתתת זיו ♥♥♥♥♥♥♥
הסיפור הזה היה מושלםם
ווואוו זיו… תודה לך!! ריגשת אותי ממש ממש עכשיו!!
העלת לי חיוך על הבוקר! אני שמחה שאהבתתת!!!
מה באמת נשארת ערה כל הלילה כדי לקרוא!? וואו!! מעריככה את זה!! תודדהההההההההההההההה לך!! 3>
מורווווש אוהבבבת המונים!!!
ואלכס, לצערי, עד כמה שקשה לי להיפרד מהארי וטלי.. זו העונה האחרונה…
אוהבת אתכן בנות!
עוד שעה וחצי עולה פרקקק!!!