כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 2

היו לי רגעים מביכים בחיים, ודיי הרבה מהם, אבל הרגע הזה בהחלט נכנס למקום הראשון ברשימה. הרגע הזה שבו קלטתי שאני מסתכלת על הבחור המתולתל שנמצא באותו פוסטר… קפאתי. אני בטוחה שנהייתי אדומה.

"כן, אני אחד מהם… אז באמת לא ידעת מי אני?" זאת בהחלט פעם ראשונה שזה קורה להארי.
"ברור שידעתי.. סתם צחקתי…" ניסיתי לחייך בקוליות.
"באמת?!"
"לא.. לא באמת…" ויתרתי. אם יש משו שאני גרועה בו זה לצאת ממצבים מביכים.
"את מצחיקה…" הארי חייך ונגס בכריך שהוא הרים. "איך קוראים לך?"
"טלי.. נעים מאוד" טלי ניגשה אליו ולחצה לו את היד.
"הארי סטיילס.." הוא לחץ לה את היד וחייך. "רוצה לאכול? זה ממש טעים…"
"לא תודה. לא מספיק שנרדמתי לכם בחדר אתה רוצה שאני גם יאכל לכם מהאוכל.."
"אני מבטיח לא לספר לאף אחד…" הוא חייך ונגס שוב בכריך.
"זה בסדר. תודה. אני ממש מצטערת על האי נעימות. אני אתן לך לנוח קצת.. ביי" טלי חייכה והסתובבה, מפנה את גבה להארי. היא הרימה את תג העובד מהשולחן והרימה את ראשה לכיוון הדלת, רואה שהיא לא פתוחה.
"הארי? בבקשה אל תגיד לי שסגרת את הדלת עד הסוף…!" היא התוסבבה אליו בדיוק ברגע בו הוא לקח את הביס האחרון מהכריך.
"אממ… כן. למה?" הארי מלמל עם האוכל בפיו.
"נו באמת…" טלי התיישבה על הספה, תופסת את ראשה בידייה.
"מה קרה?" הארי לא הבין מה הייתה הבעיה עכשיו. מהרגע שהוא נכנס לחדר זה הלך ונהיה יותר ויותר מוזר.
"הדלת.. אין לה ידית מבפנים. רק מבחוץ. אנחנו לא יכולים לפתוח אותה." טלי קמה מהספה וניגשה לדלת, מתחילה לדפוק ולקרוא לעזרה. "יש לך פה את האייפון שלך?" היא הסתובבה ושאלה את הארי, שלמרבה הפתעתה ניראה מאוד משועשע. "משו מצחיק אותך?"
"את…" הוא ענה והתקדם לעבר הספה והתיישב עליה, מתרווח עם רגליו על השולחן. "ולא האייפון לא פה."
"לפחות את מישו מאיתנו זה מצחיק." היא הסתובבה בחזרה לדלת, ממשיכה לנסות ולקרוא לעזרה.
"בסוף עוד יחשבו שאני עושה לך פה משו שאת קוראת ככה לעזרה…" הארי אמר בזמן שהדליק את האקס בוקס.
"אין לך חזרות במקרה? אתה אמור להיות שם בחוץ…" טלי ויתרה על הדפיקות בדלת ברגע היא נזכרה שמעל לדלתות של המפורסמים יש רמקולים שמשמיעים שירים. אין מצב שמישו ישמע אותה.
"החזרות עוד שעה. מישו יבוא לקרוא לי שיראו שאני לא בא."
"אני כל כך הולכת להיות מפוטרת…" טלי התיישבה על ידית הספה, בקצה השני מהארי.

הארי הסתכל על טלי בזמן שישבה וחשבה על משו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא שם לב למראה שלה. היא הייתה רזה, לבשה מכנס שחור ונעלי עקב. גופייה בצבע ורוד הוכנסה למכנס והשיער השחור והקצר שלה הגיע מעט אחרי כתפיה. היא נראתה טוב.
"מה?" טלי שאלה כשהיא קלטה את הארי יושב ומסתכל עליה.
"סתם.. אם כבר אנחנו פה תקועים… מה את אומרת שננצל את זה?" הארי קרץ לה וטפח על הספה לידו, רומז לה לבוא ולשבת לידו.
"אממ אוקיי.. בוא אתה…" היא חייכה אליו בחיוך שובב וסימנה לו עם האצבע לבוא.

הארי זרק את שלט האקס בוקס על הספה השניה וקם. הוא נעמד מול טלי, שעדיין ישבה על ידית הספה. הוא הזיז את הפוני, שהסתיר את עיניה החומות, אל מאחורי האוזן. הארי התחיל להישען קדימה, אל עבר פניה של טלי. שניה לפני שהארי סגר את כל הרווח בין פניו לפניה של טלי הוא הרגיש את ידה נוגעת לו בחזה ומרחיקה אותו מעט ממנה, למצב בו הם מסתכלים אחד על השני, סנטימטרים ספורים מפרידים ביניהם.

"אני צחקתי…" היא אמרה ומחקה את החיוך והפלירטוט מפניה. "אתה באמת חשבת שאני אעשה את זה? כאילו, ברצינות? אני מכירה אותה בערך 3 דקות…" טלי הרחיקה אותו עוד יותר וקמה לעבר השולחן.
"רוב הבנות הולכות על זה. חלקן אפילו מציעות לי בעצמן.." הארי ניראה רגוע, אבל טלי שמעה בקולו את ההפתעה ואת הפגיעה באגו.
"אני לא רוב הבנות…" היא אמרה בזמן שמזגה לעצמה שתיה, עדיין עם גבה להארי.
"פתאום את לא מפחדת שיפטרו אותך שאת שותה לנו מהשתייה?" הוא עקץ אותה.
"אתה לא תספר לאף אחד, זוכר?" היא הסתובבה אליו, עם חיוך מאוזן לאוזן.
"את יודעת שאת הראשונה שאמרה לי לא…" הארי התחיל להתקרב אל טלי.
"שמחתי להיות הראשונה שלך…" היא אמרה בחיוך עוקצני, יודעת שזה יכול להשתמע לכל כך הרבה כיוונים אחרים.
הארי נעמד מולה, מנסה להבין מה פניה אומרות. הם עמדו שם, מסתכלים אחד על השני, אף אחד לא אומר מילה. הארי מרים גבה, תוהה אם היא בעצם מפלרטטת איתו או לא. עוד כמה שניות עברו. טלי מסתכלת עליו בפנים חתומות, שלא מסגירות את מחשבותיה.
בדיוק בשניה שהארי פתח את פיו להגיד משו, הדלת נפתחה מאחוריו וליאם עמד בכניסה, רואה את הארי ואת טלי דיי קרובים אחד לשני.
"אממ.. אנחנו מתחילים את החזרה…" הוא אמר במבוכה.
"אני בא…" הארי הסתכל על טלי פעם נוספת למשך כמה שניות, ואז הסתובב ויצא מהחדר, משאיר שם את טלי, עדיין עומדת עמו פסל מנסה לעקל את זה שהיא הרגע דחתה ופלירטטה עם אחד הזמרים היותר מפורסמים בעולם.