כן, אני בת של, אז? – פרק 12

-נקודת מבט של איימי-
"איימי בואי רגע!" אמא קראה לי מלמטה.
"מה?" שאלתי בזמן שירדתי במדרגות.
"אנחנו הולכי לענבר וליאם, את באה איתנו?" אבא שאל.
"כן" חייכתי "אני רק שמה נעליים" אמרתי ורצתי לחדרי.
נעלתי את האולסטאר הלבנות וירדתי למטה.
"אני גם בא" ג'וני אמר וירד אחרי במדרגות.
"בואו" בא אמר ופתח את הדלת.
"איפה אמה? היא לא רוצה לראות את חבר שלה?" ג'וני אמר בקול מתגרה.
"היא כבר שם" אמא צחקקה.
כשהגענו כולם קיבלו את פנינו, אור והארי, נועה ולואי, שחף ונייל, וכמובן ענבר וליאם והילדים של כולם, היינו שבט ענק.
"שלום לכם, התחלתם בלעדיינו?" אמא צחקה ואמרה שלום לכולם.
אמא ואבא התיישבו על ספה פנויה ואני עליתי לחדר של ניק לבדוק עם הוא שם עם שון, אמה, ג'ייק ודני.
"היי" נכנסתי לחדר.
"היי" כולם אמרו, כן, אמה, ג'ייק, דני ושון היו שם.
התיישבתי על המיטה ליד שון והוא נישק אותי בלחי והעלה חיוך על פניי.
"מה אתם עושים?" שאלתי.
"נזכרים" אמה אמרה וגרמה לשים לב שהיא יושבת וניק מניח על ברכייה את ראשו, ופניה מעופפים.
חייכתי ונשענתי אחורה על הקיר.

-נקודת מבט של ענבר-
טיי וזאין הגיעו, כל הילדים עלו לחדר משחקים למעלה והגדולים יותר לחדר של ניק, נשארנו רק המבוגרים בסלון.
"היום נזכרתי ביום הזה שנועה ונייל באו אלינו הביתה כשרק עברנו לגור לידכם, פעם, כשרק עברנו" שחף אמרה.
"כן, שנייל כמעט אכל את כל העוגה שהכנתי בשבילכן" נועה אמרה ונתנה לנייל פרצוץ ציני כועס.
"מה?! זה הריח ממש טוב" נייל אמר להגנתו וכולנו צחקנו.
"כן, ושאני הגעתי והפרעתי לכם, ושנייל לקח אותנו לבית של כולכם ומהמבט הראשון של ליאם ידעתי שנהיה יחד" אמרתי וליאם נשק לי בלחי.
"כן, אני זוכר את זה, בעיקר את הארי האדיוט הזה שהיה לו קצת קשה לקלוט רמזים!" זאין אמר ונתן מבט להארי.
"מה?! נו לא אשמתי! אני לא הייתי במיטבי, זה היה קצת אחרי שרבתי עם אס, לא הייתי מפוקס!" הארי אמר במבט של 'אל תאשימו אותי', "זה לא אשמתי שזאין לא יודע להעביר טוב מסרים" הוא הוסיף.
"זה לא חשוב! בכל מקרה ביקשתי ממך שתעזור לי ללכת! הייתה לי רגל בגבס!! אדיוט" זאין המשיך להתגרות בהארי.
"טובב תשתקו עכשיו שניכם! כמו ילדים בני שנה" טיי התעצבנה.
"אתה זוכר מתי אנחנו הכרנו?" אור שאלה את הארי במבט מאוהב.
"את האמת? הייתי כלכך שיכור, אני רק זוכר שהיינו בחתונה של שחף ונייל, שתיתי הרבה, רקדתי וכשהתעוררתי בבוקר היית ליידי במיטה" הארי גירד את מצחו ונתן לאור מבט מתחנן.
"אתה באמת אדיוט!" נייל אמר.
"כולם זוכרים איך הכרתם!" שחף הוסיפה.
"אז אולי תספרו לי..?"
"טוב, זה התחיל מזה שכל הזמן שלחת לי מבטים, האמת, פחדתי מהם, היית שיכור! " אור התחילה להגיד.
"אחר כך עלית לבמה וצעקת 'זאת עם השמלה האדומה הקצרה שעומדת ליד הבר, רוצה לרקוד?' " ליאם אמר.
"אז אני סימנתי לאור שאתה מתכוון אליה, לקח לה זמן לקלוט" צחקתי.
"ירדת מהבמה ואני לא יודעת למה אבל אני הסכמתי לרקוד איתך" אור אמרה.
"כנראה היית שיכורה" טיי אמרה וצחקנו.
"הייתי נעלב אבל כנראה שאת צודקת" הארי אמר לטיי ושוב צחקנו.
"אם כבר מדברים על המפגשים של כולם, זוכר את שלנו?" טיי הסתכלה על זאין בחיוך.
"כן, קצת קשה לשכוח את היום שהחברים שלך נוטשים אותך לבד במטוס!!" זאין הרים את קולו.
"תגיד תודה! בלעדיינו לא היית פוגש את אשתך!!" הארי אמר.
"ואז אני לא הייתי פוגש את נועה" לואי חיבק אותה.
"ואז אני לא הייתי פוגש את שחף" נייל חייך לשחף חיוך ענקי.
"ואני לא הייתי פוגש את אישתי המדהימה!" ליאם אמר ונשק לי בלחי.
"ואז אני לא הייתי פוגש את אס! יכולתם לחסוך לי כמה שנים בחיי!!" הארי הרים מעט את קולו.
"אבל אז גם לא היית פוגש אותי" אור אמרה בפנים נעלבות.
"אוי נכון סליחה, אז אני לא מצטער על זה שנטשנו אותך" הארי קרץ וחיבק את אור בזרועותיו.

-נקודת מבט של איימי-
"אתם זוכרים שג'וני נולד ואנחנו היינו בבית שלי עם אמה ודני והיילי ובראד שמרו עלינו והם נרדמו בסלון ואנחנו מרחנו עליהם משחת שיניים?" אמרתי מתפקעת מצחוק ואחריי גם שון ניק וג'ייק.
"ושדני ואמה בכו כל הזמן ולא הצלחנו להשתיק אותן?" שון אמר ולדני ואמה היה מבט כועס.
"תרגעו! בשלב הזה ניק ואלכס באו לקחת אותנו לבית חולים כי אמא שלכן כבר ילדה את ג'וני" ג'ייק אמר.
"זוכרים את הלידה של מיי? " ניק העלה.
"אני חושב שזה היה היום הכי מצחיק בחיים שלי !!" שון התחיל לצחוק.
"מה? זאת לא אשמתי!! אני הייתי בת שש!" דני התחילה להתעצבן ואנחנו צוחקים.
"בגיל 6 את אמורה לשלוט על הצרכים שלך" שון המשיך לצחחוק.
"ככה אתה לא מגן על חברה שלך?" דני העמידה פני נעלבת.
"אני מצטער נו, זה באמת היה ממש מצחיק" ג'ייק ניסה להפסיק לצחוק ללא הצלחה.
"מה את צוחקת?" פניתי לאמה "גם את לא היית מאוד מוצלחת באותו ערב" המשכתי לצחוק.
מיד המבטים של אמה ודני התחלפו אחד בשני, דני צחקה ואמה הביטה בי בזעם.
"כן, אני זוכרת את זה, זה היה אחד הרגעים הטובים ביותר בחיי" דני צחקה.
"מה את צוחקת? זה היה הפיפי שלך שהחלקתי עליו" אמה ירתה לדני ודני הפסיקה לצחוק וגם על פניה מבט כועס.
"רק לנו זה היה ערב מהנה במיוחד?" ניק צחק ושון, ג'ייק ואני אחריו.
"אני לא מקנאה בג'ניפר, השכנה ששמרה עלינו" דני העירה.
"כן, זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותה" אמה צחקקה.
"וטוב שכך" ניק אמר.
"למה ? היא הייתה ממש נחמדה" צחקקתי.
"בטח נחמדה, חביתה שרופה זה ארוחת הערב הכי טעימה שיש!" ג'ייק אמר.
"טוב מה אתה רוצה? גם הייתה צריכה לבשל ועוד תוך כדי לשמור על 11 ילדים, זה קצת מסובך" צחקקתי.
"עובדה שאת עושה את זה יותר טוב ואת רק בת 16" שון חייך אליי.
"ועוד עכשיו זה כבר 14 ילדים" אמה הוסיפה.
"יש בזה משהו.." מלמלתי.