כן, אני בת של, אז? – פרק 13

-נקודת המבט של איימי-
היום עבר ממש מהר, העלנו זכרונות מהרגע שאנחנו זוכרים את עצמינו ועד עכשיו, כל הדברים המצחיקים שיכולנו לזכור.
"איימי,אמה, ג'וני אנחנו הולכים" שמעתי את אמא צועקת.
"אנחנו באות" צעקנו ביחד.
"ביי" אמרתי ונישקתי את שון.
"ביי" הוא חייך אליי.
ירדנו למטה נפרדנו מכולם והלכנו הביתה.

-נקודת המבט של טיי-
היה היום כיף, העלינו זכרונות מצחיקים, עצובים, מרגשים.
מהרגע שאני פגשתי בזאין בטיסה עד היום, גם בלידות, בגידול המשותף של הילדים, בבילויים יחד, בחתונות, בהכל מהכל!
אבל הגיע הערב, והגיע הזמן ללכת הביתה, מחר יש בית ספר לילדים.

-נקודת מבט של איימי-
"אני במקלחת" צעקתי "אל תיכנסו" סגרתי את הדלת ונעלתי אותה.
מילאתי את האמבטיה, פשטתי את בגדיי ונכנסתי פנימה, יושבת במים החמים שמרגיעים אותי ונותנים לי לפתוח את השבוע מגיע טוב יותר, רגוע יותר.
"נו את יוצאת?!" ג'וני צעק לי.
"כן" צעקתי חזרה, הבטתי בשעון, שמתי לב שאני פה כבר מעל לחצי שעה.
יצאתי מהר התנגבתי ולבשתי את הפיג'מה שלי ויצאתי.
"סופסוף" ג'וני מלמל ונכנס.
נכנסתי לחדרי.
"היי" אמה אמרה.
"את נורמאלית?!" הנתשפתי בכבדות "הבהלת אותי" נרגעתי קצת והתיישבתי לידה במיטה שלי.
"למה את פה?" שאלתי.
"סתם, הרבה זמן לא דיברנו" היא חייכה אליי ונשכבה במיטה צמוד לקיר.
נשכבתי לידה, "צודקת" אמרתי.

-נקודת מבט של אמה *חדש*-
נזכרתי פתאום ביום שהיילי ובראד,ניק אלכס ג'ו וצ'ארלי חזרו לישראל.
שבועיים אחרי החתונה של היילי ובראד.
לפני 6 שנים.
הייתי חייבת ללכת לדבר על זה עם מישהו, עם איימי.
"אז על מה רצית לדבר?" איימי שאלה.
"איימי את זוכרת את היום שבו היילי ניק ואלכס חזרו לישראל?" שאלתי את איימי.
"איך אפשר לשכוח?" היא אמרה ובפניה חיוך עצוב עלה.
"זוכרת כמה אמא בכתה באותו יום?" שוב נזכרתי באותם רגעים.
"אני לא מצליחה לשכוח" איימי אמרה.
"כמה שהיילי בכתה, וניק, ואלכס, זוכרת? החיבוק שלהם, חצי שעה הם עמדו מחובקים, עד שהיו צריכים לעלות לטיסה" הוספתי ודמעה זולגת מעיניי.
"זה היה יום קשה" איימי הוסיפה ובהתה בתקרה.
"את זוכרת בכלל למה הם חזרו לישראל?" שאלתי והבטתי בה.
"אני חושבת שהיילי חזרה כי היא רצתה ללדת שם את הילדים שלה והם פשוט נשארו גם אחריי" איימי אמרה.
"ומה לגבי ניק ואלכס?" שאלתי.
"הם לא אהבו את בראד, חזרו כדי להשגיח, אבל בנתיים ניק פתח שם את המסעדה שלו ואלכס למדה רפואה פה אז היא מצאה שם עבודה כרופאה, הם הסתדרו ונשארו גם" איימי אמרה והסתכלה עליי.
"כמה שנים לא היינו בישראל?" שאלתי. שוב.
"אני חושבת שבערך 4 או 5" איימי השיבה.
"שמעת את זה?" נבהלתי מקול החבטה שהגיח מעבר לקיר.
"כן" איימי נבהלה גם היא.
יצאנו מהחדר רצות לכיוון חדר האמבטיה, משם הגיע הרעש.
"אמא!! אבא!! בואו מהר!!"