כן, אני בת של, אז? – פרק 5

-נקודת מבט של נועה-
"לואי אני הולכת לטיי לקפה, אתה רוצה להצטרף?" שאלתי את לואי שהיה שקוע בטלוויזיה.
"זאין בבית?" הוא שאל.
"עוד חמש דקות הוא חוזר, הוא לקח את איימי לבית ספר" עניתי.
"אני בא" הוא כיבה את הטלוויזיה ונעל נעליים.
"היי" אמרתי כשנכנסנו לבית של טיי וזאין.
"היי נועה" טיי אמרה וחיבקה אותי ואחר כך גם את לואי.
"ענבר, שחף ואור גם באות?" שאלתי.
"כן" טיי ענתה .
"ליאם, נייל והארי גם באים?" זאין בדיוק נכנס הביתה.
"היי מותק, וכן" טיי אמרה ונישקה את זאין.
התיישבנו אני וטיי במטבח ולואי וזאין בסלון.
"שלום לכן" שחף, ענבר ואור נכנסו למטבח.
"היי, איפה הבנים?" שאלתי.
"הם בסלון" אור ענתה והן התיישבו לידנו בשולחן.
"טוב תקשיבו בנות, ישלי הודעה משמחת להגיד לכן" שחף אמרה.
"דברי" אמרתי.

-נקודת מבט של שחף-
אתמול הייתי בבדיקות, עכשיו, איך אני אספר לנייל שזה לא סתם הריון, זה שלישיה?!
"נייל, יש לי משהו להגיד לך" אמרתי לנייל והתיישבתי לידו בספה.
"הכל בסדר?" הוא שאל מודאג.
"כן, זה משהו טוב, אל תדאג" אמרתי וחייכתי אליו, הוא כיבה את הטלוויזיה והסתובב אליי.
"נו, דברי" הוא זירז אותי.
"אוקיי, אז נכון שאתמול הייתי עם ענבר בבדיקות?"
"נו, הכל בסדר עם התינוק?" הוא שאל ושם את ידו על בטני.
"כן, רק ש.. זה לא תינוק, זה תינוקות" אמרתי וחייכתי.
"שניים? תאומים? איזה כיף" נייל חיבק אותי ונישק אותי.
"אז לא, זה .. שלושה" אמרתי והבטתי בו.
"ש.. שלושה?" הוא היה נראה מופתע.
"כן, מסתבר שאנחנו מאוד פוריים" צחקתי קצת.
"וואו" נייל אמר ופניו עדיין מופתעות.
"אתה בסדר? אתה לא שמח?" שאלתי קצת מאוכזבת.
"לא שמח? אני הבן אדם הכי מאושר בעולם!!!!" חיוך ענק הופיע על פניו.
"טוב אז בוא איתי, אני הולכת לטיי עם הבנות, אני רוצה לספר להן" אמרתי.
"טוב" נייל אמר והלכנו.

-נקודת מבט של טיי-
"טוב תקשיבו בנות, ישלי הודעה משמחת להגיד לכן" שחף אמרה.
"דברי" נועה אמרה.
"אז נכון שאני בהריון?" שחף אמרה.
"נו" אמרתי מנסה לזרז אותה.
"זה שלישייה" היא ענתה ועל פנייה מרוח חיוך ענקי.
"וואו! מזל טוב" אמרתי וחיבקתי אותה.
"תודה" היא ענתה.
"הילדים יודעים?" אור שאלה.
"לא, אבל אני אספר להם כשהם יחזרו מבית הספר" שחף אמרה ולגמה מהקפה.
"טיי, מה נסגר בסוף עם איימי אתמול? למה היא בכתה ?" נועה שאלה.
"אני לא יודעת, היא חזרה הביתה וישר עלתה לחדר שלה, היא לא דיברה על זה, אבל כנראה שהיא וברנדון הזה נפרדו סופסוף, היא גם איחרה היום לבית הספר, זה לא אופייני לה" אמרתי מודאגת, אני באמת דואגת לה.
"האמת, גם שון היה אתמול מוטרד ממשהו, לא ברור לי מה, איימי הייתה אצלינו אתמול נכון? " לואי והבנים הצטרפו לשיחה שלנו.
"כן, משהו קורה עם הילדים שלנו" אמרתי ולגמתי מהקפה.
"זה לא קצת מצחיק שהם יוצאים אחד עם השני? " ענבר אמרה וצחקקה לעצמה.
"כן, האמת שזה דווקא דיי כיף, תחשבו שנישאר משפחה לנצח " אור אמרה.
"כן, אם ייצא מהם משהו" זאין אמר וחייך אליי.
"בואו נעשה משהו, ניזכר קצתת בימים של פעם, כשהיינו יוצאים ביחד ורואים סרטים" נייל אמר.
"בואו נלך לים" הארי הציע.
"כן" אמרנו כולנו יחד.
קבענו להיפגש עוד חצי שעה בים, מנצלים את הרגעים שהילדים בבית ספר ולא מפריעים לנו.
התלבשתי בבגד ים חדש, לא לבשתי אותו הרבה מאז שג'וני היה היה קטן ולימדתי אותו לשחות כי מה לעשות, לבעלי יש פוביה מטורפת ממים..
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=66283178
"עוד פעם בגד ים שלם? " זאין תפס במותניי ונישק אותי בצוואר.
"אתה יודע, שלוש לידות, הגוף לא נשאר אותו דבר" אמרתי מניחה את ידיי על בטני.
"את מקרה מיוחד, אצלך הגוף נראה כמו מקודם!" זאין אמר .
"טוב עזוב עכשיו, בוא נצא" אמרתי והלכנו, כמה הלכנו, כל שהיינו צריכים זה לצאת מהדלת ואנחנו בים.
"תפסיקי! יש לך גוף מושלם!! " אור אמרה כשראתה אותנו מגיעים.
"לא! טוב לי ככה וזהו" אמרתי.
"מה שתרצי, רק תזכרי שאת מושלמת" אור אמרה וחיבקה אותי.
ישבנו בים, נזכרים בדברים ישנים.
"מה השעה כבר?" ליאם שאל.
"שלוש" הארי ענה אחרי שהביט בשעון.
"הילדים צריכים להגיע עכשיו " אור הוסיפה.
"היי" איימי הגיעה משום מקום, פניה לא מראות שמחה.
"הכל טוב?" שאלתי אותה.
"כן.." היא סיננה ופנתה לעבר הבית.
"אז למה לא חזרת עם כולם?" שאלתי והצבעתי עליהם, כמה מטרים אחרינו.
"לא יודעת, אינלי מצב רוח" היא ענתה ופתחה את דלת הבית.
"שימי בגד ים ותבואי, כולם פה עכשיו" צעקתי אליה וכתשובה קיבלתי את טריקת דלת חדרה.
חזרתי אל החוף, לכולם.
להפתעתי גם לשון היה 'פרצוף תחת' מה שנקרא.
"מה יש לילדים?" שאלתי את נועה והתיישבתי לידה.
"אני לא יודעת, שון מבואס, ואיימי עצובה, מה נהיה איתם? " נועה ענתה והסתכלה עליי.
"באמת שאינלי מושג" עניתי והבטתי בהארי ולואי שמנסים לדחוף את זאין לים והוא בורח בצרחות, כמו פעם.
אחרי משהו כמו 10 דקות כל הילדים חזרו עם בגדי ים, ניק עם הגלשן, שון וג'וני עם הגיטרות שלהם, ואיימי עם האייפון, כרגיל.
"תראי איזה שני תינוקות, עושים תחרות גלישה" ענבר התיישבה ליידי וליד ונועה.
"כן, הם כנראה לא ייגדלו אף פעם" אור גם היא התיישבה ליידנו מביטה בהארי משחק עם ג'וש.
"אתן עוד מדברות, תסתכלו את נייל" שחף התערבה בשיחה.
"איפה הוא?" שאלתי אותה אחרי חיפוש נרחב בעיניי על החוף.
"את רואה את הערמת חול שם?" היא הצביעה.
"כן" אמרתי לא מבינה.
"הילדים כבר הספיקו לקבור אותו בחול" היא צחקקה.
ישבנו על החוף עד הערב, בצהריים אני והבנות הכנו אוכל בבתים והבאנו לים, לקראת הערב הבים הביאו עצים מהמחסנים והדלקנו מדורה.
"שון וג'וני אולי תנגנו משהו ואיימי וג'ייק ישירו לנו?" ענבר הציעה.
"אני בעד" אני וזאין אמרנו יחד.
"גם אנחנו" שחף ונייל אמרו.
כל השאר הנהנו לחיוב.
מבט לא ברור אך מאוד לא ידידותי עבר בין שון לאיימי אך בסופו הנהון שמאשר.
"מה לנגן?" שון שאל ופרט על הגיטרה.
"שיר שלנו" הארי אמר.
"לא חשבנו אחרת" שון חייך אליו חצי חיוך.
"ישלי משהו" ג'וני חייך ולחש לשון משהו באוזן.
"בסדר, תצטרפו אלינו כשתזהו" שון פנה לאיימי וג'ייק והם התחילו לנגן.

-נקודת מבט של איימי-
חיכיתי שהם יתחילו לנגן, המנגינה מוכרת, אבא עשה נעימה לפתיחה, זיהיתי מיד.
אני התחלתי לשיר כי מה לעשות, זה גם הקטע של אבא שלי בשיר המקורי:
Can't believe your packin your bags
Tryin so hard not to cry
Had the best time and now its the worst time
But we have to say goodbye
ג'ייק הסתכל על הארי והוא הנהן כמאשר לו לשיר את הקטע שלו:
Don't promise that you're gonna write
Don't promise that you'll call
Just promise that you won't forget we had it all
שרנו ביחד את הקטע ונייל היה בעננים, מאושר מזה שאנחנו שרים את הקטע שלו:
Cause you were mine for the Summer
Now we know its nearly over
Feels like snow in September
But I always will remember
You were my Summer love
You always will be my Summer love
אני שרתי את הקטע של לואי, הוא חייך אליי וחיבק את נועה:
Wish that we could be alone now
If we could find some place to hide
Make the last time just like the first time
Push a button and rewind
ג'ייק חייב לרשת את הבית של אביו, לא ככה?! :
Don't say the word that's on your lips
Don't look at me that way
Just promise you'll remember
When the sky is grey
שוב, שרנו יחד:
Cause you were mine for the Summer
Now we know its nearly over
Feels like snow in September
But I always will remember
You were my Summer love
You always will be my Summer love
ג'ייק חייך ונתן לי לשיר את הקטע הזה, קטע של אבוש לא?! :
So please don't make this any harder
We can't take this any farther
And I know there's nothin that I wanna change, change
פה כולם שרו, נייל ושחף, נועה ולואי, ענבר וליאם, אור והארי, אמא ואבא וכל הילדים:
Cause you were mine for the Summer
Now we know its nearly over
Feels like snow in September
But I always will remember
You were my Summer love
You always will be my Summer love
You always will be my Summer love
You will always be my Summer love

"זה היה ביצוע מדהים" אמא אמרה ונשקה לראשי.
"עכשיו אולי אתם תשירו משהו?" פניתי לאבא, נייל, הארי ליאם ולואי.
"אני בעד" אבא אמר והשאר הנהנו.
הארי התחיל לתופף על ברכיו, נייל ולואי השתלטו על הגיטרות של שון וג'וני והם התחילו לשיר את קיס יו.
"וואו! זה היה הביצוע הכי טוב לשיר הזה בכל הזמנים" אמרתי לאבא והוא נשק על מצחי.
כולם מחאו להם כפיים.
שון הוציא את הפלאפון מהכיס שלו והתעסק איתו, אחרי שתי שניות קיבלתי הודעה.
"בואי נעשה הליכה על החוף, אינ צריך לדבר איתך" , זה משון.
"בוא" סימסתי חזרה וקמתי ממקומי על החול והתחלתי ללכת, אחרי שנייה הוא הצטרף אליי בריצה קלה.
"מה רצית?" שאלתי לא מביטה בעיניו.
"הנשיקה, זאת מאתמול בערב" הוא התחיל להגיד, יכולתי לראות בזווית העין שפניו גם הן מושפלות לרגלינו המתהלכות יחפות על החול הרטוב.
"מה איתה?" שאלתי והפעם הסתכלתי עליו, מבטינו נפגשו.
הוא עצר ואני אחריו, הוא הסתובב מולי, ידו האחת מחזיקה את מותניי וידו השנייה את הלחי שלי, הוא מטה את פניו, עיני נעצמות וידיי מונחות על החזה החסון שלו והשפתיים שלנו נפגשות, שוב, הן משלימות האחת את השנייה, זזות בתיאום מדויק, ידי מטפסות ומגיעות אל צווארו.
התנתקנו אחרי דקה מהצורך הזה לנשום,למה צריך את זה בכלל?! זה סתם הורס את כל הרגעים הכי יפים.
שריקות נשמעו ברקע, סובבתי את פניי וגיליתי שלא היינו כלכך רחוקים מהמחנה של משפחת 'וואן דיירקשן', צחקקתי.
"אז, מה זה אומר?" שאלתי את שון נושכת את שפתי התחתונה בציפייה שהוא יגיב בצורה טובה.
"שאנחנו יחד?" הוא שאל וחייך.
נישקתי אותו שוב.
"אנחנו ביחד" אמרתי וחייכתי.
"אני חושב שריצינו את הקהל" שון אמר והסתכל על כולם שעדיין הביטו בנו.
"כן, בוא נחזור" אמרתי וחייכתי.
חזרנו בידיים שלובות, מחיאות כפיים ושריקות נשמעו.
התיישבנו אחד ליד השנייה, ראשי מונח על כתפו וידו עוטפת אותי.
כמו שהיה צריך להיות מההתחלה.