לא לבד בניו יורק – סיפור על וואן דיירקשן פרק 2 מחודש

מאירועי הפרק הקודם: "טוב, נראה לי שאנחנו צריכים לבדוק מי זה ומה זה…." אור אמר בקול מותח ומשך אותי ואת שירי אחריו.
פרק 2
~מנקודת המבט של תמר~
הלכנו אחרי אותו האיש שנתקל בי מקודם, ואור משך אותי ואת שירי אחריו. עברנו ליד תערוכות של ציור, צילום וחפצים בין הרבה אנשים, עד ששירי ראתה את הבחור שנתקל בי ליד תערוכה של פיסול ושלושתנו התקרבנו לשם. אור הרחיק אותי למקרה שהוא ירצה לפגוע בי, אבל אני המשכתי ללכת מאחוריו. "שלום… מי אתה?" אור שאל בחשש ובדק את הבחור. היה לו שיער חום מתולתל, עיניים ירוקות ועמוקות, כמעט טבעתי בהן וחיוך מושלם שאין לתאר!! הוא היה מושלם! "אני הארי, נעים להכיר אותך." הוא אמר במבטא בריטי מהפנט (כל מי שמסכימה איתי שתגיב) ואור צמצם את עיניו. "טוב….. אתה…. איך אני אומר את זה…. מפורסם?" אור שאל והטון שלו לא היה מוצא חן בעיניי בכלל. נדחפתי לפניו וחייכתי אל הבחור, שעכשיו התברר ששמו הארי והוא חייך אליי בחזרה חיוך מד-הים! "היי, אני הארי, מה שמך?" הוא שאל בעדינות ולא יכולתי לומר מילה, טבעתי ביופי המושלם שלו… "אני תמר… הפלת אותי מקודם…." אמרתי ברוגע ענקי לעומת מה שהרגשתי בפנים, עמדתי שם כמו מטומטמת וחייכתי אליו. "את בטח מכירה אותי מהלהקה 'וואן דיירקשן', אבל אם לא, אני שמח שיצא לי להכיר לך." הוא אמר וחיטט בכיסו. הוא הוציא משם פתק נייר, מעט מקומט ונתן לי אותו. "תתקשרי אליי, טוב?" הוא קרץ לי, הסתכל פעם אחרונה על התערוכה והלך משם. ראיתי אותו יוצא מהאולם ונכנס למכונית המפוארת שלו, ונוסע משם במהממות (אני יודעת שאין מילה כזאת, אבל זרמו) מושלמת….. ויש לי את המספר טלפון שלו!

כשהגענו הביתה מיד התיישבתי ליד הטלפון וחייגתי את המספר שהארי נתן לי וחיכיתי שהוא יענה לי. "הלו?" קול גברי ענה לי, קול מוכר, אבל לא זיהיתי מיד. "שלום, אפשר את הארי בבקשה?" שאלתי בנימוס וחייכתי לעצמי בזמן ששירי ואור התיישבו לידי על הספה בסלון. "הארי, עוד אחת מהמעריצות התקשרה אליך!" שמעתי את הקול צועק וכמה קולות אחרים נשמעים, אחד מהם היה של הארי שהודיע שהוא לוקח את הטלפון. "הלו? מי זה?" הוא שאל באותו מבטא מושלם ומיד נהייתי נבוכה. מה אני יכולה להגיד לו כבר? הוא חתיך, נחמד ומושלם ואני סתם-אני…. "היי הארי, זאת תמר, ביקשת שאני אתקשר אליך…." אמרתי בקול בטוח, אבל בפנים חשבתי בדיוק ההפך: 'איזה סתומה את, תמר!!! עד שיוצא לך לדבר עם בן חתיך, את מחרבשת את הכול! מה זה המשפט המטומטם הזה? את באה להראות לו שתעשי כל מה שהוא יבקש ממך??? למה נדפקתי אני?!?!?!' אבל הארי לא התייחס לכל זה, אלא פשוט המשיך הלאה: " אמממ….. כן…. ביקשתי ממך….." היה אפשר לשמוע בקול שלו שהוא לא בטוח מה להגיד לי. "רציתי לשאול אם בא לך לעשות משהו, אני ואת…." הוא שאל בלחש, כנראה כדי שלא ישמעו אותו, אבל זה לא עזר, אותו הבחור שדיבר איתי מקודם שמע אותו וצעק לו: "אוי, איזה סמרטוט! יוצא עם כל בחורה שאתה פוגש! אני, זאין מאליק, לא דומה לך, אלא בודק את הבחורות לפני שאני מציע להן לצאת איתי!…" הוא צעק לו וגיחך. לא יכולתי להתאפק, ממתי הארי גר עם זאין מאליק המפורסם באותו בית?! "הארי, זה זאין מאליק שם?! מה הוא עושה אתך?! אני מתה עליו!" התאפקתי לא לצעוק להארי באוזן ונשמתי עמוק כדי לא להשתגע… "אנחנו 'וואן דיירקשן', את לא יודעת? אני הארי סטיילס מהחמישייה, וזאין פה איתי כי הוא עוד לא יצא לדייט שלו עם זאת שהוא אישר אתמול בפייסבוק…." הארי אמר בקול רם, כנראה כדי למשוך את תשומת ליבו של זאין וזאין התעצבן עליו. "אוי, שתוק אתה, לך אין שום זכות לדבר!" הוא צעק עליו והלך משם. "טוב, בכל אופן…. רוצה שנעשה משהו ביחד? אני פנוי עכשיו, אז חשבתי להציע לך לצאת לאנשהו…" הוא אמר וכל הביטחון שהיה לו מקודם נעלם לגמרי. "כן, איפה ניפגש?" אמרתי וחייכתי שוב לעצמי ואז הסתכלתי על שירי ואור, שהסתכלו עליי כל הזמן הזה. "ניפגש בתחנה 49, ביי." הוא אמר ולפני שהספקתי לענות הוא ניתק את השיחה והלך. "אני לא מאינה שאני יוצאת עם הארי סטיילס!!!" אמרתי ושירי קמה וחיבקה אותי.