להיות עיוור
להיות עיוור זה לאו דווקא לא לראות
לפעמים, להיות עיוור זה הרבה יותר נורא מלא לראות
לפעמים זה לא להרגיש
זה לא להיות רגיש
זה לא לגלות אכפתיות כלפי המצב, כלפי האדם, כלפי עצמך
לפעמים, לא צריך לא לראות כדי להיות עיוור
לפעמים, די בכך שתשתוק כשהיא בוכה
או תיעלם כשהיא צריכה
כתף חמה לא לתת – זה עיוורון אמת
לפעמים, אתה יכול להביט שעות בפניו של אדם
ולא לחוש במצוקה שלו, ולא להציע את עזרתך
אז קהו חושייך, וראייתך –
וכשהיא נוסעת להודו לחפש שם את עצמה
היא עיוורת שהיא לא רואה מה היא מפסידה
אבל אתה עיוור כמותה, לא עוצר בעדה
לא נולדת עיוור, התעוורת אי שם במשבר גיל ה40, וזה לגמרי בסדר מבחינתי, זו לא אשמתך
לא אשמתך שהפסקת לראות אותי
שהפסקת להרגיש, להיות רגיש אליי
אתה לא אשם בדבר, עיוור אחד
תמשיך לא לראות את האשמה שלך
בגללך הגבר שלי עיוור כמותך
כי חיפשתי אחד שימלא את החלל שלך
ונעצתי בעיניו סכינים, כי דמיינתי שהוא זה אתה
ועיוורתי אותו לחלוטין
והיום הוא לא רואה דבר
ועכשיו גם אני עיוורת. נתונה לכל זר
ונותנת בקלות שיעוורו אותי, שיסנוורו אותי
ואני עיוורת לעצמי
ולמצב שלי
ואף מנתח, ואף קוסם, ואף אדם בעלם לא יוכל לרפא את העיוורון שלי
אני עיוורת
ואם הייתי פוקחת את עייני
הייתי מבקשת לראות רק דבר אחד
שוב את העיניים היפות שלך
תגובות (3)
וואי כל כך!!
במילה אחת: וואוו!!!
הרעיון ממש ממש יפה ! כל הכבוד