לונדון, לונדון והארי סטיילס – פרק 21

מנקודת המבט של מיילי

בוקר.. סוף סוף, איך נרדמתי אחרי אתמול? אין לי מושג, הארי היה כלכך מדהים, מחשבה אחת על בראד אין לי, הארי פשוט הזכיר לי את החופש, הקיץ, ואת האהבה ביני לבינו.. קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן לבצפר.. לבשתי חצאית קצרה עם גופייה ונעלי עקב, ויצאתי לבצפר.. נכנסתי והתקדמתי לעבר הלוקרים, חיטטתי בין הדברים שלי מנסה למצוא ספר ישן, הארי התקדם לעברי,
"אסור שידעו עלינו" הוא לחש לי
"אוקי" אמרתי וסגרתי את הדלת של הלוקר… נכנסנו לכיתה וכולם היו סביב השולחן של שרלוט..
"מה קרה?" הארי שאל אותי
"לא יודעת.." אמרתי והתקדמתי לעבר המעגל.. ושם ראיתי את שרלוט עם גבס בשני הרגליים ותחבושת ביד ויש לה משהו סביב הצוואר..
"מה קרה?" שאלתי
"תאונה.." שרלוט אמרה
"תרגישי טוב" אמרתי והיא חייכה לי.. התיישבתי במקום שלי והמורה נכנס לכיתה.. אחרי השעתיים איתו היה הפסקה.. כולם רצו החוצה.. ואני נשארתי בכיתה.. מסיימת להעתיק מהלוח.. אני ושרלוט היינו לבד בכיתה..
"מיילי, אני יכולה לדבר איתך?" שרלוט שאלה
"דברי" אמרתי
"אני מצטערת על מה שעשיתי לך עם בראד.." היא אמרה
"את באמת מתכוונת לזה?" שאלתי מופתעת..
"כן" היא אמרה
"קיבלת מכה בראש או משהו? ממתי את מבקשת סליחה?" שאלתי
"אני רצינית.." היא אמרה
"גמאני" אמרתי
"טוב.. אז את לא מוכנה לסלוח לי.." היא אמרה ולא עניתי
"לפחות תסלחי לבראד.. זאת אני שנישקתי אותו והתנפלתי עלייו.. הוא לא רצה בכלל.. הוא אוהב אותך" היא אמרה
"שרלוט.. תרגישי טוב" אמרתי ויצאתי מהכיתה.. אביה, רייצ'ל ואלה ישבו על הדשא ושמעו שירים.. התיישבתי ליידהם.
"מה יש לך?" אלה שאלה כשראתה את הפרצוף הלא מובן שלי
"שרלוט דיברה איתי עכשיו" אמרתי
"מהה?" אביה שאלה מופתעת
"היא ביקשה סליחה.." אמרתי
"גם ממך?" רייצ'ל שאלה
"גם ממך?" שאלתי
"היא דיברה איתנו לפני שהגעת.. ואמרה שהיא מצטערת על הכול.. כל מה שהיא עשתה לנו" אלה אמרה
"אולי היא השתנתה" אמרתי
"בנאדם לא יכול להשתנות תוך יום אחד" אביה אמרה
"צודקת.." אמרתי
"אני יכול לדבר איתך?" בראד שאל אותי.. וקמתי והלכתי איתו הצידה..
"תקשיבי… אני ממש מצטער.. זה לא הייתה אשמתי.." הוא אמר
"בסדר" אמרתי
"נוכל לחזור למה שהיינו לפני מה שקרה?" הוא שאל
"לא.. " אמרתי
"ידידים?" הוא שאל
"תמיד" אמרתי והוא חיבק אותי..
"מצטער" הוא אמר שוב
"זה בסדר.." אמרתי
"לא זה לא" הוא אמר
"תשכח אתזה.." אמרתי
"השרלוט… הזאת.. אני שונא אותה" הוא אמר
"עזוב אותה" אמרתי
"ממתי את מגוננת עליה?" הוא שאל
"אני לא" אמרתי והלכתי.. חזרתי לבנות וראיתי שהארי יושב איתם..
"מה הוא רצה?" אביה שאלה
"סתם.." אמרתי..
אני יכול לדבר איתך?" הארי שאל
"כולם רוצים לדבר איתך היום.. אה?" רייצ'ל שאלה.. והלכתי עם הארי..
"ראיתי אתכם.." הארי אמר
"אותי ואת בראד?" שאלתי
"מתחבקים" הוא אמר
"אנחנו רק ידידים" אמרתי
"בטוח?" הארי שאל
"כן.. הוא ביקש סליחה על מה שהיה ואמרתי לו שביחד אנחנו לא ניהיה, אז אנחנו ידידים עכשיו.." אמרתי
"אה…" הארי אמר והשפיל מבט
"כן.." אמרתי
"איזה מפחיד מה שקרה לשרלוט" הוא אמר
"מסכנה" אמרתי
"את לא שונאת אותה?" הארי שאל
"אני כן.." אמרתי
"זה לא נראה ככה" הוא אמר..
"היא ביקשה ממני סליחה.. ונראלי שהיא השתנה" אמרתי
"טוב… רוצה לבוא אליי היום?" הארי שאל
"מממ אני לא יודעת.. אני ידבר איתך כבר אחרי בית ספר.." אמרתי
"סבבה" הארי אמר
"אני אוהב אותך" הוא אמר
"גמאני אותך" אמרתי..
"סיפרת למישהו עלינו?" הארי שאל
"לא.. אתה?" שאלתי
"לא.." הארי אמר
"עד שהפפרצי יגלה" אמרתי
"הם לא" הארי אמר
"אל תיהיה כלכך בטוח" אמרתי..
"טוב.. בואי נאחר לשיעור" הארי אמר והתקדמנו לכיתה… בסוף היום כל הבנים ורוב הבנות רצו מהר הביתה להתארגן למשחק פוטבול של בראד…
"אני הולך היום למשחק… זה בסדר??" הארי לחש לי
"כן.." אמרתי והארי יצא מהכיתה…
"צריכה עזרה?" שאלתי כשראיתי שרק אני ושרלוט בכיתה ואין לה איך לצאת מהכיתה
"כן.. תודה" היא אמרה.. ועזרתי לה להגיע לשער.. והיא התחילה לצעוד ברגל לכיוון ביתה
"השתגעתת?" שאלתי
"מה?" היא שאלה
"הבית שלך רחוק מכאן! את בחיים לא תגיעי ככה הביתה ברגל" אמרתי
"אני יסתדר" היא אמרה
"רוצה לבוא אלי… לבינתיים?" שאלתי
"זה בסדר מבחינתך?" היא שאלה
"כן.." אמרתי.. התקדמנו לבית שלי…
"למה את כלכך נחמדה אליי?" היא שאלה
"למה את כלכך נחמדה אליי?" שאלתי אותה
"אני שאלתי קודם" היא אמרה
"כי את מתנהגת שונה ממה שהיית קודם.. ואת דיי צריכה עזרה" אמרתי
"אני רק עכשיו מבינה עד כמה כלבה ואנוכית הייתי" שרלוט אמרה
"כן.." אמרתי ונכנסנו לבית
"יש לך בית ממש יפה" היא אמרה בזמן שאני עוזרת לה לעלות במדרגות..
"תודה" אמרתי ונכנסנו לחדר שלי
"תמיד רציתי כזה" היא אמרה והתיישבה על המיטה
"אני בטוחה ששלך יותר יפה וגדול" אמרתי
"גדול? כן.. יפה? לא" היא אמרה
"למה?" שאלתי
"הוא יותר מידי גדול.." היא אמרה
"אהה" אמרתי
"אז את רעבה?" שאלתי
"לא…" היא אמרה
"