מעולם לא אהבתי – וואנשוט מישהי ולואי

יצאתי מבית הספר, העשן של העיר אפף אותי ונכנס לנחיריי, השתעלתי קלות והמשכתי ללכת בעוד תיק הגב הכבר עד מאוד של נתלה מכתפיי המצומקות.
"היי בייב!" לואי קרא לי, רצתי אליו וטבעתי בחיבוקו החם, הוא כזה מדהים, הוא האחד שלי! פשוט ככה!
"מה קורה בייב שלי הכול טוב?" הוא שאל אותי ומבטו הבין, הוא הבין שקרה לי משהו…
"בוא נלך אלייך אני אספר הכול טוב?" שאלתי וליטפתי אותו הוא כזה חמוד הוא התחיל להסמיק אף פעם לא הייתי בבית שלו ואנחנו חברים מליון שנה, זה די מוזר לי אז החלטנו לשנות את זה!
"ברור מותק שלי אז בואי נלך" נשיקה באוויר והתחלנו ללכת בדרך קפצנו מנושא לנושא דיברנו בלי הפסקה ואני לא הפסקתי לצחוק הוא כזה מצחיק מכל דבר עושה שטות אבל זה הסיח אותי מהנושא האמתי… מה שהוא באמת רצה לשמוע.
את הכאב שלי.
אבל זה מה שחברים עושים, לא?!
נכנסנו לבית שלו הוא היה יותר גדול מה שחשבתי והיו דברים מגניבים בכל מקום, לא פלא שהוא בין המקובלים בשכבה.
"איך זה שלא הייתי פה עד עכשיו?!" שאלתי וחיבקתי אותו, עשינו סיבוב שלם והוא משך אותי לחדר שלו, החדר שלו עצום, פשוט עמדתי למות, אבל לפני זה הוא משך אותי החוצה, עמדנו במרפסת והסתכלנו אחד לשני, אף פעם לא התנשקנו מטעמי מסורת וכל זה אבל עכשיו הרגשתי צורך עז מתמיד לנשק אותו, ידעתי מה הוא רוצה לעשות וקפצנו משם, מחייכים אחד לשני ואז זה קרה, שפתינו נחו אחת על השנייה וזה היה עוצר נשימה, הנשיקה האשונה שלי הייתה מופלאה, צנחנו לתוך הברכה שלו, הענקית וכל הבגדים שלי נספגו במים, זה היה כזה כיף…
"אני אוהב אותך!" הוא אמר וסחף אותי לנשיקה ארוכה וסוערת, זה היה כזה כיף להתנשק מתחת למים, זו הייתה החוויה הכי טובה שהייתה לי אי פעם…!
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי שיצאנו מהמים, הוא הופתע כי מטעמי המסורת שלי לא אמרתי לו דבר כזה מעולם, שילך לה****ן כל העולם אני אוהבת את לואי ולא אכפת לי מי יודע את זה!
תאכלו ת'לב כל הקנאים למיניהם!
"יפה שלי…" הוא אמר והמשכנו להתנשק, מעולם לא אהבתי.
לא ככה, בכל אופן.