נתקענו באמצע שום מקום פרק 20-עם וואן דירקשן:פרק אחרון לעונה

~נקודת מבט זאיין~
"מתחילים בשלוש,שתיים,אחת..אקשן!"אמר גאי בציפייה שנעשה את הסצינה על הצעד הטוב ביותר,וזה הגיוני כי הוא במאי..זה העבודה שלו…
אני רכבתי על הסוס,יותר נכון אני ישבתי עליו והיה שם מאלף סוסים שגרם לו לרוץ…
ראיתי שם את קורל ומשכתי את ידה והעלתי אותה על הסוס כששני רגלייה פונים לצעד אחד וידי עותפים אותה,ראשי הסתכל רק קדימה אבל ידעתי שהיא מסתכלת לי על העיניים וזה גרם לי להסמיק,למזלי היא לא רואה את זה…
"הריח הזה…חיפשתי את הריח הזה כל חיי"אמרתי כאשר אני מריח את עורפה
"ארומה וילד"היא אמרה בקול כלכך סקסי…אז גאי הבמאי סימן לנו להתנשק…
הסוס עצר,יחד עם הזמן ראשנו התקרבו אחד לשנייה עד שהרגשתי את מגע שפתייה הרכות והמלאות,לא רציתי להפסיק ולהתנתק ממנה.
~נקודת מבט קורל~
התנשקנו,בישביל הפרסומת..
אבל זה היה כלכך אמיתי שלא יכולתי להפסיק…
"סטופ…נגמר הסצינה אתם יכולים להפסיק,זה היה מושלם"אמר גאי וכולם מחאו כפיים..אבל לא הפסקנו…לא יכולתי להפסיק…השפתיים שךו כלכך ממכרות,הנשיקות שלו כלכך מתוקות.
"די…מצחיקים שכמוכם"אמרה סול,אבל עדיין לא התנתקנו
"די…תעזבי אותם,הם צעירים..תני להם להנות"אמר מגחך גאי…ישר התנתקתי מזאיין ונעשתי אדומה…
"סליחה"מלמלתי וירדתי מהסוס וברחתי לאחת הפינות,זאיין היה שם קפוא,הוא לא ידע מה להגיד..
ישבתי כשגבי נתמך בעץ כולשהוא,הרגשתי כזו מבולבלת…רק לי דבר כזה יכול לקרות.
"איזה סתומה אני,עשיתי מעצמי עכשיו פדיחה"צעקתי מעצבים
"לא נכון,פשוט את מרגישה אליו משהוא וקשה לך להיתעלם מזה"שמעתי קול,זאת סול..היא הניחה את ידה על כתפי והתיישבה לידי…
"כן…רק שאני עושה רע למישהי מאוד חשובה לי"אמרתי משפילה מבט
"למה את עושה לה רע?בגלל שאת מרגישה איליו משהוא?" שאלה אותי סול
"כן,כי היא חברה שלו"אמרתי בעצב
"אה..אז מה תעשי?"שאלה סול בהתענינות
"לא יעשה כלום,טני מתכננת רק להיפרד מנייל ולהתרחק כמה שיותר מזאיין עד שאני ישכח אותו"עניתי לה
"ומה עם הרגשות שלך?"היא שאלה מרימה גבה,כאילו רמזה שאני עושה טעות
"אין מה לעשות,הרגשות הם שלי,אני ישתדל לשלוט עליהם…"אמרתי
"קורל…בואי לוקחים אותנו הביתה"לפתע צץ זאיין
"מה??יש!!!איך אנחנו הולכים?"שאלתי
"בואי ותיראי"אמר
~נקודת מבט זאיין~
קורל ברחה והייתי קפוא,לא יכלתי לדבר…
אחרי דקה התנערתי ורציתי ללכת לקורל ולהגיד לה מה אני מרגיש אלייה,אבל פתאום שמעתי את השיחה של קורל וסול…היא גם מרגישה אילי משהוא,אבל היא לא רוצה אותי.
ואז גאי קרא לי ואמר לי שאנחנו נוסעים הבייתה ושכבר הודיעו למדינה שלנו ולמשטרה וכניראה ההורים שלנו היו בשדה תעופה ויחכו לנו.
אחרכך קראתי לקורל.
"נו..תגלה וזהו"התעצבנה
"לא ולא,בואי וזהו"אמרתי מתגרה
"לא רוצה,אתה לא מגלה לי אני נישארת פה!"אמרה מתגרה חזרה
"טוב,את מכריחה אותי לעשות את זה"אמרתי מרים גבה והתקרבתי אלייה
"די..זאיין!תוריד אותי!%@"צעקה קורל שתוך שנייה מצאה את עצמה באוויר כאשר אני מרים אותה על כתפי…
"לא באלי"גיחחתי והורדתי אותה ליד המסוק שחיכה לנו…
"אני לא יכולה לעלות על זה עכשיו"אמרה
"למה?"שאל גאי
"כי אני רעבה"אמרה מצחקקת ומלטפת את בטנה
"טוב מצחיקה אחת…שניה"אמר גאי ותוך שנייה חזר עם סנביץ והושיט אותו לקורל
"עכשיו אני יכולה לעלות"אמרה וחייכה חיוך מרוצה תוך כדי שהיא דופקת ביס
"ולהורים שלנו הודיעו שמצאו אותנו?"שאלתי
"כן,שדה התעופה עושה את זה…"אמרה סול וחיבקה אותי ואת קורל
"תודה על הכל,הצלתם אותי…נהיה איתכם בקשר"אמר גאי
"אין בעד מה,גם תודה לכם שהצלתם אותנו"אמרה קורל וחיבקה אותו והוא תפח לי בכתף…
"בנות קודם"אמרתי בחיוך כובש ופתחתי לה את הדלת של המסוק
"אוייש…יג'טלמן"גיחחה וניכנסה למסוק וכך גם אני…
"איזזה כיף לחזור הביתה,אני לא מאמינה שאני הולכת לראות את ההורים שלי!"התרגשה קורל
"כן,גם אני מחכה לראות את כולם…"אמרתי לה מחייך
"זאיין,אני לא יודעת אם היה בינינו משהוא אבל אם כן,שאף אחד לא ידע""אם זה מה שיעשה לך טוב אז…איך אמרת שקוראים לך?"אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף,אני מקווה שאני יוכל לעמוד בזה.
"אל תגזים כן?!"אמרה צוחקת אבל משהוא בעיניים שלה היה ניראלי מוזר
~נקודת מבט קורל~
אני בדרך הביתה,אבל לא יודעת למה אני לא שמחה כמו שהייתי אמורה להיות,תוך 5 שעות אמרו לנו שנהיה בבית
~נקודת מבט נייל~
"מצאו אותםם!"צעק הארי
"את מי?"שאל ליאם
"נו דבר כברר"אמרתי קם מן הספה
"את זאיין וקורל!"אמר קופץ
"בואו נזוז,למה אנחנו מחכים?"שאלתי
"הם יגיעו עוד ארבע שעות,אני אומר שנילך קודם לאסוף את אלה,ענבר,ליאן ונוי"אמר
"כן,לא ראיתי את אלה הרבה זמן"אמר לואי
"בטח,ראית אותה רק אתמול"אמרתי מרים גבה
"נו…12 שעות זה מלא זמן"אמר צוחק וכולנו צחקנו אחריו
"טוב תתארגנו וניצא כבר"אמרתי בלחץ…
"טוב..טוב יא'לחץ"גיחחו והתחלנו להתלבש ולהתארגן.
סיימנו להתלבש וכבר חיכיתי לראות אותה…כולם עד עכשיו היו בטוחים שהם לא חיים,כולם חוץ מימני.
"הרכב מחכה בחוץ"אמר ליאם ויצאנו,אספנו את הבנות ונסענו לשדה התעופה…
~נקודת מבט קורל~
"הגגענו,קורל תתעוררי"ניער אותי זאיין,הלב שלי דפק כמו מטורף!!
כמה חיכיתי לראות את הקרובים אילי,אחרי שבוע של יסורים אני בארץ…
-סוף עונה-
המשך עונה הבאה…