נ.ב.ש.מ-וואן דירקשן:עונה שניה פרק 39

~נקודת מבט זאיין~
"אמרתי לך,זה ניגמר"היא אמרה וזזה ממני אבל היה לה מבט מבולבל בפנים….אני הולך לשנות את המצב הזה לטובתיי;)
"טוב אם זה מה שאת רוצה"אמרתי תפסתי את ראשה ודפקתי לה בוסה בשפתיים,היא הייתה בשוק!
היא נתנה לי סטירה כשהיא ואני היינו צמודים..
"אני מוכן למשחק הזה!"מלמלתי ודפקתי לה עוד בוסה…
"תפסיק כבר ישלי תצוגה על הראש שמתחיל עוד כמה דקות איןלי סבלנות למשחקים שלך"היא אמרה ודחפה אותי ממנה,טוב,כניראה זה לא כזה עבד..
"טוב,אבל בכל מקרה את מופיעה איתי"אמרתי ומשכתי בידה היא נאנחה ומשכתי אותה במהירות…
~נקודת מבט קורל~
אוף אינלי מושג מה לעשות!%#
"רגע אני עם עקבייים!"התחלתי לרוץ עם עקבים וכימעט נפלתי…הראש שלי בחיים לא היה כלכך מסוחרר ומהופנט מימשהוא,הבוסה הזאתי,הייתה כלכך….מגרה…משאירה טעם לעוד!
באותו רגע נשבעת שאם לא היה לי תצוגה,לא משנה אם היינו חוזרים או לא,הייתי דופקת לו צרפתית שהוא בחיים לא ישכח!
"טוב סליחה,עוד דקה נשאר לתור שלנו"אמר ומשך בידי…
"מעניין בגלל מי התעכבנו"מלמלתי
"בגללך אם לא היית כלכך עקשנית"אמר בשיא החוצפה בזמן שאנחנו חולפים בין האנשים למסך שמשם עוברים למסלול
"זה לא אשמתי,זה אשמתך שלא הקשבת לי…עכשיו גם לא באלי לדבר על זה"אמרתי והינה הגענו למסך
"טוב אחרכך את באה אילי"הוא אמר
"אני צריכה לטוס עוד כמה שעות"אמרתי מנסה להתחמק,אני בערך יודעת מה היה שם…
"רק לשעה שעתיים ואני יחזיר אותך לבית,ארגנת כבר מזוודה?"שאלת
"כן כבר אירגנתי,טוב לשעה בידיוק"אמרתי,שיט עכשיו הלב דיבר לא הראש כי הראש אומר לא ללכת איתו הלב זה שרוצה אותו…מה היה?!
הגענו למול המסך והמורה שלי ישר התנפלה עלי…
"קורל איפה את??את השמלה הסוגרת של המופע היום!"היא התעצבנה עלי והצביעה על באצבע מאשימה
"מצטערת…להיכנס עכשיו?!"שאלתי
"עוד חמש…ארבע…שלוש"היא אמרה ואני וזאיין עמדנו מול המסך והוא החזיק לי את היד,היתה לי צמרמורת כזאתי לא ברורה והוא שם לה ליד שלי עם העור ברווז ושיפשף את ידי
"שתיים…אחת…קדימה!"היא אמרה ובידיוק ניכנס זוג שניראו מדהים,יואוו זאת הייתה ליאן והארי,ליאן היתה מעלפת בשמלה והארי היה חתיךך רצח בחליפה שהיא תפרה,ליאן קרצה לי וניכנסנו מעבר לוילון,היו הרבה פלאשים אבל אני החזקתי את היד של זאיין,ניסתי להתעלם מהצעקות וללכת כמה שיותר יפה שיראו את קימורי השימלה שכלכך השקעתי בה!
עשינו סיבוב וכמה פוזות וחזרנו ליד המסך ואז כל הזוגות באו איתנו חזרה לסוף המסלול ועמדו במין חץ שאנחנו בראש…
"היד שלי…בבקשה…היא ממש כואבת…ניראלי שקיבלתי נמק בגללך"אמר לי זאיין ששמתי לב שהיד שלו ממש מחוצה על ידי היד שלי…התעפקתי ממש לא לצחוק וצחקתי כזה בקטנה…
"נוו"הוא לחש לי ושיחררתי לו את היד ואז הסתכלתי עליו והוא קרץ לי…אויייש איזה חתיך הוא….אוף איתו!
ואז המורה שלי לאופנה באה והציגה אותנו…
"תודות לכל המעצבות הדוגמניות שלנו ששיתפו פעולה בזמן כלכך קצר והבנים שהם לא פחות ולא יותר מוואן דירקשן"אמרה המורה שלי לאופנה
"שיר,שיר,שיר"פתאום כמה בנות מהקהל צעקו
"מה אתם אומרים?"שאלה אותם המורה שלי
"בכייף"ליאם אמר וכולם הנהנו…
"את בואי"ליאם לקח את המיקרופון וביקש מאחת המעריצות שצעקו לעלות והיא השתוללה מאושר ובאה בדילגים לבמה או מה שזה הפך להיות…
"איזה שיר את רוצה?"הארי שאל,כניראה הם הבינו אחד את השני איכשהוא,מין הסתם הם כבר הרבה זמן ביחד והם מכירים אחד את השני ממש טוב…
"באסט סונג אבר"היא צעקה והוא הנהן והתחילן להביא לבנים מקרופונים והמעריצה ירדה מהבמה וגם אנחנו עם כל השמלות כלה…
הם התחילו לשיר וכל הזמן זאיין הסתכל עלי וחייך,זה השיר החדש שלהם כנירה שבגללו הם היו הרבה עסוקים…
הוא היה ממש יפה!
כולם התחילו לרקוד ולהנות וגם לשיר o_O
"תודה לכם היה תענוווג לשיר לקהל כלכך ספונטניי"הוא אמר והח הניחו את המיקרופונים על הבמה וכולם חזרו למאחורי הקלעים להחזיר לבגדים רגילים והבנתי שהיה שבוע הבא מגזין שלם של התצוגה שלנוו…אבל ישלחו לי אותה כי אני טסה לישראל…
"יאלה עכשיו אילי יש לנו הרבה לדבר והסביר אחד לשנייה"פתאום צץ זאיין ובאותו רגע אמאשךי שלחה לי הודעה….
"רגע"אמרתי ופתחתי את ההודעה…
@בואי לאיפה שאנחנו,חשבתיש שאמרנו לך לא להתרקב לבנים של וואן דירקשן האלא@….