נ.ב.ש.מ-וואן דירקשן:עונה שניה פרק 42

לפתע נכנס נייל….
~נקודת מבט קורל~
"אני רואה שחזרתם"הוא אמר והשפיל מעט את מבטו אך חיוך צץ מבעד לשפתיו…
כאב לי עליו,באותו רגע רציתי לקבור את עצמי…
"אל תרגישי לא נעים,הוא עזר לי איתך"לחש לי זאיין באוזן,אחרי שקלט שאני מרגישה לא בנוח.
קמתי וחיבקתע את נייל הוא חיבק אותי חזרה…
"אל תידאגי,אני בסדר,בכל מקרה תיזכרי בישראל שאנחנו פה בישבילך בכל מצב…"הוא לחק לי באוזן ונתן לי נשיקה בלחי והתנתקנו מהחיבוק.
"טוב תקרא לכולם,לא נאכל את כל זה לבד"אמר זאיין
"טוב"הוא אמר ויצא כניראה לקרוא לכל השאר שגם הגיעו עכשיו…
"בואי"זאיין אמר ופיסק מעט את רגליו…
ישבתי בין רגליו שגבי נוגעת בבטנו הקשה והוא חיבק אותי…צמרמורת עברה לי בכל הגוף…
"מה אני יעשה בילעדייך חודש?!"שאל אותי וחיזק את חיבוקו
"זה גם השאלה שלי.. אבל אל תידאג,נדבר דרך הסקייפ וגם בוואצאפ"אמרתי ונשקתי לו בלחי
"יואווו כמה שוקולדדדד"פתאום לואי נכנס וצעק כשהוא מחזיק בידה של אלה…
אחרכך ניכנסו ליאם ונוי,הארי וענבל ונייל וגם ליאן…
נייל התחיל לטחון את כל השוקולד ואני וזאיין התפקענו מצחוק ולקחנו איזה שני קופסאות גלידה ואכלנו גם…את האמת הרוב אניXD
הזמן עבר מהר…מהר מידי,ליאן ויתרה לי על הדיבור איתה כי היא כבר ראתה מה נסגר ביני לבין זאיין,וככה השגנו עוד שעה וחצי ביחד,אבל עדיין כשנהנים הזמן עובר מהר,ואני צריכה כבר ללכת לבית ומשם לטוס,לטןס לחודש,חודש שאני לא יראה אף אחד מכל אלא שפה בחדר של זאיין,שאני לא יצחק וירד פה ושם על הארי,שאני יגנוב מלואי כל דבר שקשור לגזר והוא ירדוף אחרי…
חודש שאני לא יעשה עם נייל תחרויות שקשורות לאוכל…
חודש שאני לא היה עם האנשים המדהימים האלא שהכרתי…
חודש אני לא היה עם זאיין,שאני לא ינשק אותו ויחבק אותו,חודש שאני לא ירגיש את החמימות הזאתי שאני מרגישה איתוו…
אוף,אני כבר מתגעגעת…
"זאיין…"מלמלתי כשהוא מחבק אותי מאחורה וכולם נדחסים בחדר אחד ורואים סרט…
הארי,ענבל,אני וזאיין על המיטה..
לואי ואלה יושבים ביחד בפוף..
נייל וליאן יושבים על כיסאות וליאם ונוי יושבים על השטיח…
"מה יפשךי?"הוא אמר מרוכז בסרט
"אני צריכה ללכת"
"מה כבר?"הוא שאל מאוכזב
~נקודת מבט זאיין~
"כן…לצערי"אמרה קורל וכיבתי את הטלויזיה…
"מה""למה""תמשיך"הוכלם התחילו להתעצבן
"תירגעו קורל צריכה לטוס עכשיו אז ניפרד ממנה"אמרתי והרגשתי שהיא מסתכלת עלי…
"אעהה.."מלמלו כולם
"קורל?את בוהה בי?"שאלתי מסתכל עליה
"קצת,אבל מותר לי…"היא אמרה בביטחון,כרגיל…
"אוקי,נהנת?"אמרתי בחיוך…
"חחחח דפוק"היא צחקה ונתנה לי מכה בכתף
"חיבוקק דוב"פתאום כולם קפצו על קורל ועלי…
"אוקי…אווייייר""אוויר"צעקנו ביחד והם שיחררו אותנו…
קורל ניפרדה מכל אחש באופן אישי…
"בואי אני ילווה אותך"אמרתי והובלתי אותה לשער…
"למי אנחנו מחכים?"שאלתי
"למונית,הזמנתי כבר"היא אמרה וחיבקה אותי,הראש שלה הגיע רק לחזה שלי,אבל אני אוהב אותה,את הגובה הזה,העקשנות הזאתי שמאפיינת אותה,זאתי שגורמת לי להימשך אליה עוד יותר,לעיניים האלא,שממש מזכירות את העיניים שלי…
המונית הופיע באופק הכביש והיא נשקה לי נשיקה חבוזה ובאה ללכת…
"לא,לא ככה"אמרתי ומשכתי אותה אילי…
הנחתי במהירות את ידי על מותניה והצמדתי אותה איליי…
ידיה הונחו על החזה שלי…
יד אחת העברתי לראשה ונישקתי אותה…
נשיקה סוערת,מאוד,ידיה טיפסו על צווארי בזמן שראשנו זזים בתיאום מושלם,השפתים שלי מבטאות את כל הרגש שבי,לשוני עוברת על השפה התחתונה שלה,השפה הבשרנית והמגרה הזאתי…
עיני עצומות אך אני מרגיש שאני רואה הכל…
הלב שלי צף,כרגע היא יכולה לראות את הרגש שלי כלפיה,אבל אני לא מפחד,אני יודע שהיא גם אוהבת אותיי…
לפתע ציפצוף הפריע,התנתקנו והסתכלנו אחד על השני…
וביחד הסתכלנו על נהג המונית שגיחך מעט…
"ביי,אני אוהבת אותך"…היא אמרה ואט אט אחיזתנו וידי נישארה מחזיקה אותה,ידינו החליקו מעט עד שרק כף היד שלנו אחזה אחת ובשניה ידינו עזבו אחת את השניה…
מפה נישאר לחכות חודש…חודש עד הנשימה הבאה…

ההמשך יבוא,
אז הם מה יקרב במהלך הזמן בישראל?!
תידעו רק בהמשך…מועעעמועמועע….