נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 11(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט נייל~
קמתי והסתכלתי בשעון,השעה הייתה 6:50 אחר הצוהוריים,התעוררתי עם כאב ראש חזק וסחרחורות,נזכרתי בפרסומת הארורה ההיא,הפרסומת שהיא וזאיין שיחקו ביחד,ובסופה התנשקו,אני יודע שזה משחק אבל מה שעיצבן אותי זה שהיא לא אמרה לי את זה מקודם ומרוב עצבים רבתי איתה וניפרדנו,שתיתי בלי הפסקה ומשם הכל שחור.
בחנתי את החדר,הוא לא היה החדר שלי,זה היה חדר זר.
קמתי מהמיטה והייתי לבוש כמו שהתלבשתי אתמול ופתחתי את הדלת ושם היה עוד שני חדרי שינה ומדרגות,ירדתי בהן וראיתי את ג'סטין ואביה,לואי ואלה,ליאם ונוי והארי וענבל…
כולם חוץ מזאיין וקורל!
"סוףסוף התעוררת"אמר לי לואי
"אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב,אנחנו צריכים לדעת מה קרה אתמול ששתית והתנהגת ככה"אמר ג'סטין וסימן לי לשבת על כורסת טלויזיה
"קודם איפה אני?"שאלתי מתיישב בכורסא
"בבית שלי,אתה לא מזהה?"אמר גסטין
"אה נכון,פשוט מתפוצץ לי הראש"אמרתי מחזיק את ראשי
"שנייה אני יביא לו מים"אמרה אביה ,נשקה לגסטין בלחי וקמה להביא לי כוס מים ותוך שנייה חזרה
"קח"אמרה ולקחתי את הכוס מידה ולגמתי את כל התכולה בזמן שהיא התיישבה ליד גסטין וגסטין שם את ידו סביבה.
"נוווו אז מה קרה אתמוללל"קפצה נוי
"ראיתם את הפירסומת של זאייו וקורל?"שאלתי עצבני
"בטח מי לא ראה אותה??כל העולם מדבר עכשיו עליהם"אמרה נוי והשפלתי את ראשי
"נויייי"אמרה לה אלה במבט מאיים
"טובטוב,סליחה"התנצלה נוי
"אה בגלל זה רבתם והתחלת לגעת בכל בחורה?"שאלה ענבל בעצבנות
"מה??אני לא זוכר את זה"אמרתי מבולבל
"כי היית שיכור,אבל רק שתדע היא ראתה אותך מיתנשק אם מישהי ולא ניראלי שהיא תחזור איליךך"אמר לי ליאם
"גם היא התנשקה עם זאיין וכל העולם יראה אתזה"התעצבנתי
"זה היה במסגרת התפקיד,אתה כמפורסם היית צריך לדעת את זה"השיב ליאם
"אבל איך תסביר את זה שהם נאבדו באמצע דרום אמריקה ופתאום הצתלמו לפרסומת???"ממש התעצבנתי
"אתזה תישאל אותה"אמר לואי
"טוב תשים טלויזיה,אני רוצה ליראות מה אומרים"אמרתי
"לא ניראלי שכדי עכשיו"אמר הארי
"כדי ועוד איך"אמרתי ולקחתי את השלט מן השולחן
"אתה תתעצבן עוד יותר עכשיו,כשתבין שהכל היה משחק אז תיראה"אמר גסטין מנסה לחטוף לי את השלט בהיד
"דיי אני רוצה ליראות וזהו"צעקתי והדלקתי
"טוב טוב,רק אל תהרוג לי אותו"אמרה אביה ומשכה את גסטין לשבת לידה.
לפתע נידלקה הטלויזיה וראיתי את קורל וזאיין יושבים שם על ספה עם מראיינת שישבה על כיסא גבוהה.
"זה קורל וזאיין?"שאלה אלה משפשפת את עיניה
"כן"השיב לה לואי וחיבק אותה,כולם היו מרותקים למסך!
"אז התפתח בינכם משהוא בזמן הצילומים?"שאלה אותם המראיינת
"לא,לא היה בינינו כלום זה בכלל לא קרה איך שכולם חושבים,כל ההשתתפות בפירסומת הייתה מיקרית"אמר לה זאיין
"אז ספרו לנו"אמרה המראיינת
"אז כך,נאבדנו ביער בדרום אמריקה,ולאחר יותר משבוע של קור מקפיא,חום כבד,סערה של יומיים ורעב נמצאנו עלידי צוות שצילם פירסומת,הם עזרו לנו וטיפלו בנו,בימיוחד הבמאי,גאי שדאג לכך שנהיה פה היום"אמרה קורל בביטחון מלא,הסתכלתי על כולם שהיו שקועים במסך
"ואיך בכלל זה הגיע לכך שתככבו בפרסומת,בימיוחד אתה זאין,שיש לך וללהקה כבר כמה מיליוני מעריצות ויותר?"המראיינת שאלה,זאייו וקורל הסתכלו אחד על השניה
"אני הייתי מעולפת באותו שלב,אז זאיין יספר"אמרה קורל
"היית מעולפת?"שאלה אותה המראיינת
"כן,כפי שאמרתי,היה קפוא שם ולאחר רגע חם כמו בגיהנום ובקושי אכלנו,הגוף שלי קרס והייתי מעולפת יום שלם"אמרה קורל,לא ידעתי שהמצב היה עדכדי כך גרוע!
"אז זאין,ספר לנו איך הגעתם לכך שתככבו בפירסומת"חזרה המראיינת לשאלה המקורית
"השחקנין המקוריים של הפירסומת לא עברו ביחד מסך,גאי היה מיואש ואצר שהקרירה שלו תיהרס אם לא יצליח לפרסם את הפירסומת בזמן,שהיה לו זמן עד אתמול בצוהורים ואז אמר לי שאני המוצא האחרון שלו וגם זה שאני מפורסם יעזור לו וביקש ממני להשתתף ומקורל והסכמנו למען כל מה שהוא עשה למעננו"אמר זאיין
"אז מה הייתה התגובה של נייל,שנוא גם חבר שלך וחבר בלהקה של זאיין על הנשיקה 'הפראית' בסוף הפירסומת?"המראיינת שאלה את קורל
"ניפרדנו,הוא הגיב לזה כמו ילד קטן וקנאי,ניסיתי להסביר לו שהכל היה במסגרת התפקיד אבל הוא לא הקשיב,וזה ניגמר"אמרה קורל
"וואו מילים קשות"אמרה בהלם המראיינת
"כן,לצערי זאת האמת"אמרה קורל ופתאום הרגשתי רע עם עצמי,אני מרגיש אליה מה שלא הרגשתי לאף בחורה!
~נקודת מבט קורל~
"זהו סימנו,תודה שבאתם ושיתפתם אותנו"אמרה המראיינת והצלם כיבה את המצלמה
"אין בעד מה"אמרנו ויצאנו מן האולפן
"וואו זה קשה"מלמל זאיין בדרך החוצה
"מה קשה?"שאלתי לא מבינה
"להסתיר את מה שאני מרגיש כלפיך"אמר והחזיק בידי
"גם לי זה קשה"אמרתי
"וואי אני רעבהה!"הוספתי מלטפת את בטני
"אז בואי,אני מזמין"אמר והוביל אותי למחוץ לביניין
"אי אפשר,יראו אותנו ביחד"אמרתי מאוכזבת
"אל תידאגי,ישלי קשרים,רק בואי"אמר לי ומשך אותי לאוטו שחור עם נהג
"טוב נו….אם אתה מתעקש"אמרתי והוא סגר את הדלת ואמר לנהג משהוא באוזן
"סוףסוף לבד"אמר והתקרב איליי
"אחמממ,אחמממ…"השתעל הנהג
"כימעט לבד"סינן זאיין כשאני והוא צוחקים והוא התקרב אילי ונישק אותי בעדינות
"לאן הולכים?"שאלתי כשהתנתקנו
"לא אומר,הפתעההה!"אמר בחיוך מתגרה
"נווו"נידנדתי לו
"לא ולא"התגרה שוב
"לאא רוצה,אתה מגלה לי,אחרת אני…."אמרתי ונתקעתי
"אחרת מה??"שאל והתקרב אילי בממזריות
"אחרת אין יותר נשיקות"אמרתי
"את לא מסוגלת"הוא אמר,חש את עצמו יותר מידי
"אם אתה חושב כך,אז התערבות…עד סוף היום בלי נשיקות"החלטתי
"לא,לא אמ—""כן וכן,תלמד לא להתערב איתי,שחכת שאתה מדבר עם הבנאדם הכי עקשן שיש"אמרתי
"אבל לא אמרתי את זהה"שילב את ידיו כמו ילד קטן
"תתמודד"אמרתי בחיוך מנצח
"אוףףף איתך"מלמל
"הגענו ליעד,שני ילדים קטנים"גיחך הנהג וצחקנו
"תודה נהגוס"אמרתי וזאיין משך בידי החוצה,יצאנו מהרכב והוא הוביל אותי לאן שהוא….
"בואי,מעכשיו אני מכסה לך את העיניים"אמר וכיסה את עיניי עם ידיו הגדולות והחמימות
"הגענו?"שאלתי
"עדיין לא"ענה
"ועכשיו?"
"עדיין לא"
"וכרגע?"
"לא"
"יואאו כמה זמן"התלוננתי
"בדיוק דקה עברה"אמר,יכולתי לשמוע את הצחוק בקולו
"הגענו דרדסית"אמר והוציא את ידיו מין עיני
"ווואוווו"אמרתי,לא האמנתי למראה עיני
~נקודת מבט אביה~
"נייל צא משם,זה לא דרך להתמודד עם הדברים"אמרתי דופקת על דלתו,הוא רץ והסתגר באחד החדרים ואני מנסה להוציא אותו כבר רבע שעה
"תעזבייי אותי כבר אביה"אמר בקול חנוק
"דיי להתנהג כמו ילד קטן"אמרתי
"כן,אני ילד קטן,גם קורל אמרה את זה"צעק
"נוווו,נייל,לפחות תשתחרר ותדבר איתי"אמרתי דופקת שוב על הדלת
"טוב,כנסי"אמר ופתח את המנעול ואז את הדלת
"כנסי מהר"אמר מציץ מהדלת ומושך אותי לחדר וסוגר את הדלת שוב,העיניים שלו היו אדומות מעט
"אני מרגיש אידיוט"אמר קופץ על המיטה וקובק את ראשו בידיו
"אתה לא אידיוט,פשוט קינאת"אמרתי
"אז הקינאה הזאתי תגרום לי ולקורל לא להיות יותר ביחד וגם לכל העולם לצחוק עלי"אמר ובכה עוד
"אל תתיחס למה שכולם יגידו,רק תעשה מה שניראלך טוב"אמרתי ברוך
"תודה אביה,אני יודע מה לעשות"אמר,הרים את ראשו וחיבק אותי
"אין בעד מה"אמרתי בחיוך ויצאתי מהחדר
וירדתי במדרגות לסלון
"תודה שעזרת לו"אמר לואי
"היא מלאך"אמר לי גסטין והסמקתי כהוגן
"את חמודה כשאת מסמיקה"אמר ונישק אותי
~נקודת מבט נייל~
הייתי מטומטם,פשוט מטומטם!
שוב קינאתי יותר מידי,כבר ניפרדנו בגלל זה.
למרות שאביה דיברה איתי הרגשתי רע,פחות רע מקודם,אהל עדין רע…
החלטתי ל…….(את ההחלטה תגלו בפרק הבא)
הההמשך יבוא;)
תגיבו