נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 14(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט זאיין~
"אתה מאוהב בקורל?"שאלה אותי שובל,לא ידעתי מה לענות,הייתי משותק.
"תספר,אני מבטיחה לא לגלות…אני יודעת שיש בינכם משהוא,ראו את זה בפירסומת ובראיון"הוסיפה,תפסתי את ידה ומשכתי אותה לחדר שלי.
"אז צדקתי"אמרה בחיוך מנצח כשאני סוגר את הדלת
"כן,צדקת"אמרתי מתיישב על המיטה.
"את לא מספרת כלום נכון?פשוט אני צריך בת ברית,וגם לספר את זה למישהו"אמרתי
"השפתיים שלי נעולות,נוווו ספר כבר"האיצה בי שובל
"טוב,אז כך,אני וקורל ביחד מאתמול בערב,באמצע המסיבה נייל רב איתה בגלל הפירסומת וליאן איתי,ונעשנו ביחד אבל היא לא רוצה שידעו כי רק אתמול היא הייתה עם נייל"אמרתי בנשימה אחת
"מסובך,מאוד,ישלך מזל שיש לך אותי…"היא אמרה,מתגאה בעצמה
"ו…יש עוד?"שאלה
"אניייי מאוהההב"אמרתי בחיוך ונישכבתי על המיטה בוהה בתיקרה עם חיוך דיבילי
"אוייש בנים,אי אפשר להבין אותכם!!"היא סיננה
"קנאיתת"
"לא אני לאא"
"כןן"
"לא,אני לאא,אתה דיביל"
"אויי לא,עוד אחת שיש לה מה להגיד על כל דבר"
"אין כמוני"
"יש יותר גרוע,קורל"
"למה?ספר עליה קצת"אמרה במבט מצפה
"אז כך,העא עקשנית,חוצפנית ומפונקת,אוהבת לאוכל,מצחיקה,ישלה מה להגיד על כל דבר,ליפעמים קצת קשוחה,אבל בתוכה היא מושלמת…
כל פעם שהיא מחייכת זה כאילו העולם נעצר ואפשר לבהות בה שעות,ישלה שפתיים ממכרות,הבעיה זה הגובה שלה,שגורם לצוואר תפוס,המגע שלה רך ונעים והיא תמיד עם בושם וקרמים שכיף להריח ולהסניף אותה"אמרתי במבט חולמני
"טובטוב,הבנו…."אמרה שובל במבט של:נו כמה אפשר לדבר על בחורה אחת
"יודעת מה?מחר אחרי ההופעה את ואני נוסעים אליה"אמרתי
"טוב,אם אתה מתעקש,לילה טוב,אני מתה מעייפות"אמרה בחיוך,יצאה וסגרה את הדלת.
אין,שובל הזאתי מבינה הכל,היא ראתה משהוא שבקושי אני ראיתי.
התארגנתי והלכתי לישון…
~נקודת מבט קורל~
התעוררתי בבוקר,וירדתי לסלון…סאי(מי שלא זוכר העוזר שלה),אמא שלי ואבא שלי היו שם.
"אבא,למה פתחת את הדלת אתמול לנייל?"
"כי ראינו את הפירסומת והראיון וחשבתי שהכי טוב זה לתת לכם לדבר"הוא אמר
"רק שתדעו שגמרנו"אמרתי להם
"למה?"אמא שאלה
"כי הוא היה קנאי מידי"עניתי
"ולמה לא סיפרת לנו על הפירסומת?"אבא שאל
"כי לא היה לי זמן וכל הזמן עבדתם"אמרתי
"אהה ותתכוננתי,עוד שלוש שעות אנחנו נוסעים למשפחת ג'ונס לחמישה ימים"
"לא,אני לא נוסעת לשם!!!
אני שונאת את סנדי הזאתי"אמרתי,סידני היא הבת האמצעית,היא תמיד התנהגה אילי מגעיל,ותמיד רבנו,היא בלונדה גבוה,צבע גוף קצת שזוף(הרבה פחות מימני),עם עיניים כחולות ורזה.
"את באה"אמרה אמא
"לא אני לא"אמרתי
"לא רצית שניקח קצת חופש מהעבודה?אז הינה ההזדמנות,גם רועי התגעגע אילייך"אבא ניסה לשחד אותי,רואי הוא הילד הקטן,בערך בן ארבעשרה,בלונדיני עם קוצים חמודים,עיניין כחולות,הוא בגובה שלי והוא תמיד היה עוזר לי ומתייחס אילי,לעומת דיין,אחשלו הגדול שלא היה מתייכס אילי בכלל,הייתי כאילו אוויר,אבל הוא היה חבר טוב שךל אחי הגדול ולקח קשה את המוות שלו.
אבל עכשיו השתנתי,אני לא אותה תמימה.
"הינה השוקו שלך"אמר סאי מגיש לי שוקו ים קצפת ועוגיות בצעד
"תודה סאי"הודתי לו
"לא,אני לא רוצה ללכת אילהם"אמרתי
"בבקשה,ניצא ונטייל,היה כיף,גם ליאן יכולה לבוא"אמר אבא
"אני וליאן רבנו"השפלתי את מבטי
"חבל,אתן חברות כלכך טובות"אבא אמר
"כניראה שלא אם היא פיקפקה בי"אמרתי בעצבות
"יואו,אני מצטער בישביך,זה בטח קשה"אמר אבא וחיבק אותי
"כן,אבל אני היה חזקה,אני לא יתן לאף אחד להפיל אותי"אמרתי בחיוך קטן ולגמתי מהשוקו שלי
"אז את באהה?"שאלה אמא
"לא"אמרתי
"את באה וזהו"אמר אבא
"טוב,אבל אם אני רבה איתה אז זאת לא אשמתי…"אמרתי מיואשת
"תנסי לא להתקרב אליה וזהו"אמרה אמא
"טוב אני הולכת להתארגן,ואם אני באה זה רק בגלל רועי"אמרתי,לגמתי שלוק אחרון מהשוקו והנחתי אותו על השיש.
"סאי אתה באה לעזור לי?"שאלתי אותו,למרות שזו שאלה רטורית
"בטח"אמר בחיוך ועלינו לחדר שלי,תוך שעה שני מזוודות היו מוכנות.
אני לקחתי רק בגדים ונעלים ואמא לקחה חוץ מהבגדים שלה מזוודה עם כלי רחצה,בגדי ים,מברשות שיניים וכאלה…
אכלנו,התקלחתי והתארגנתי ונסענו לבית משפחת ג'ונס.
בנסיעה קיבלתי הודעה מזאיין:
זאיין-דרדסית שלי יוצאים היום?
אני-סורי טרולשלי,אבל אני נוסעת לחמש ימים לחברים של ההורים שלי
זאיין-איזה באסה,אולי נבוא אילכם
אני-כןןן,אני ישתעמם פה כי אני לא מסתדרת עם אף אחד מהמשפחה הזאת חוץ מרועי ומי זה אנחנו?
זאיין-מי זה רועי?
אני-אני שאלתי קודם,מי זה אנחנו?
זאיין-שובל,אחותו של לואי ומי זה רועי
אני-אהה,ולא אמרנו ששומרים על זה בסוד,אני מתחילה לחשוב שעשיתי טעות שסמכתי עליך
זאיין-היא היחידה שיודעת את זה לאב,לא הייתה לי ברירה,היא ידעה כבר.
אני-טוב,אבל שלא תגיד לאף אחד,ותבוא ל#//~$/$,זה די רחוק
זאיין-זה לא שאני זה שנוהג
אני-חחח טוב,מחכהלך xoxo
זאיין-גם אני,במיוחד לנשיקות.
חייכתי קצת וגם אני חיכיתי,לנשיקות שלנו,לחיבוק החם שלו,לחיוך הכובש שלו.
הגענו לבית שלהם,המשפחה עמדו מחוץ לשער וחיכו לנו,דרך החלון יכלתי לראות את ההורים שלהם מדברים בינהם,דיין עסוק באיפון שלו ואת רועי מחכה עם חיוך גדול וגם את סידני עם פרצוף עצבני,הינה הגיע גם הסיוטטט!!!
-ההמשך בפרק הבא-
רציתי להגיד תודה לכל המגיבות,זה עושה לי חשק להמשיך ולכתוב!!!
לוביו3>