נ.ב.ש.מ…עונה שניה פרק 33(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט נייל~
הכל היה מושלם…עד שהגיעו קורל וזאיין.
הם ניכנסו מחזיקים ידיים ומאושאים ומופתעים מהמקום,הבעת פני השתתנתה בלי ששמתי לב למבט קנאי,אבל הבטחתי לעצמי שאני לא יקנאא!!!
"בייב מה ישלך?"שאלה אותי אוליביה,הדוגמנית שבאתי איתה,אבל לא הייתי מרוכז
"כלום"עניתי בצורה יבשה
"מה פתאום השתנת?"שאלה
"לא השתנתי תמיד הייתי ככה אם לא מתאים לך את מוזמנת ללכת"אמרתי לה בעצבים,לא שמתי לב לרמת כעס שלי,זה לט מגיע לה אבל הייתי ממש עצבני….
"דיי נייל מה אתה עצבני פתאום?"שאלה אוליביה בעצב
"כלום,מצטער,נחזור לרקוד?"התאפסתי על עצמי,היא חייכה חיוך כמו ילדה שנתנו לה סוכריה והתחלנו לרקוד שוב,המדריכים עברו בינינו עם בת הזוג שלהם והתחילו ללמד אותנו צעדים בסיסים…
~נקודת מבט קורל~
נכנסנו למועדון,הייתי מופתעת מהמקום הענק מפוצץ אנשים,אני חייבת להגיד שהיו מלא חתיכים וחתיכות…
במהרה זאיין משך בידי אליו וחיבק אותי להראות שייכות,ראיתי את נייל,ומישהיא ממש יפה,הם התווכחו והוא הסתכל עלי והמשיך להתווכח ואז הם השלימו והם המשיכו לרקוד,וממש צמוד אני חייבת להגיד,היו שם מלא מדריכים שלימדו את כולם,כפי שהבנתי עד שעה 11 זה לימוד ומ11 עד 4 ליפנות בוקר זה מסיבה חופשית עם מוזיקה לטינית.
"בואי נילך להגיד לכולם שלום ואז נירקוד?"שאל אותי,הנהנתי להסכמה והוא משך בידי לעבר איפה שכולם היו….
בהתחלה אמרתי שלום לבנות:נוי,ענבל,אלה ואביה ואז לבנים:ליאם,הארי,לואי ואפילו אמרתי לגסטין שלום מתוך נימוס.
"יופי אני רואה שאת מתחילה להסתדר איתו"לחש לי זאין באוזן…
"זה מתוך נימוס בלבד אל תתכנן משהוא יותר מזה"אמרתי לו קצת עצבנית
"למה אתם יכולים להיות ידידים טובים"אמר זאיין
"דבקא אני בניתי על הבת זוגשלו מה דעתך"אמרתי בחיוך ממזרי כדי סתם לגרום לו לקנא ולשכוח מהרעיון הזה,כי אני לגסטיין לא יתקרב!
"מהה?תתרחקי ממנו אל תהיי ידידה שלו,עדיף שתישנאי אותו במקרה שלך"אמר זאיין וחיבק אותי מאחורה כשבטנו הקשה נוגעת בגבי
"קנאי"סיננתי ןהןא שמע אתזה וזאת גם הייתה הכוונה….
"היי אני אולי קנאי אבל את חולה על הקנאי הזה"הוא אמר בשחצנות וחיוך מתוק בו זמנית שהמיס אותייי
"מה שנכון נכוןן"אמרתי והסמקתי,הרבה זמן לא הסמקתי ככה,למזלי הוא לא ראה את זה…
"גם אני עלייך"הוא אמר ונשק לי נשיקה רכה על הלחיי הימינית וחיזק את אחיזת שני ידיו על הכרוכות סביב ביטני והפרפרים בבטן שלי התרוצצו,הרגשתי מאושרת…הוא זה שגורם לי אושר!
"אז נילךךך לרחבה דרדסית?"הוא אמר והובלתי אותו לרחבה רקדנו שם עם המדריכים שעזרו לנו ללמוד סלסה וסמבה,זה הזכיר לי את התקופה בה אמא ואבא היו רוקדים בבית ואני ואחשלי היינו צופים בהם ומחייכים,דמעה בוגדנית זלגה מעיני וניגבתי אותה במהירות,אני בדרך כלל לא בוכה אבל היום אני רגישה מידי….
"קרה משו בייב?"שאל זאיין בדאגה
"לא בייב נכנס לי אבק לעין"אמרתי ושיפשפתי את עיניי
"אני יודע שזה לא זה,ושאת לא רוצה להרוס את הרגע הזה אבל תספרי לי אחרכך,מובן?!"אמר וחייך חיוך מתוק
"טוב,נחשוב עליךך"אמרתי ונשקתי לו נשיקה בשפתיים…
המשכנו לרקוד והיה ממש כיף,למדתי מלא והגיע במהירות 11….
"יואוו בואי ננוח מתו לי הרגליים"התלונן זאיין ומשך אותי לבר
"עצלן,ועוד אני עם עקבים"גיחחתי
"את רגילה אני לא"אמר לי
"מה שתגיד עצלנייי"אמרתי והתיישבתי על כיסא גבוהה
נחנו בערך שעה ואז חזרנו לרקוד….
~נקודת מבט זאיין~
אחרי שעה מנוחה הרגשתי שהרגליים שלי חזרו לחיים….
רקדנו,אמאלה את הגנים הארגנטיניים היא קיבלה,היא רקדה באופן כלכך מושלםם!!
לפתע הופיע מישהו בעמ שיער חום ועיניים ירוקות שהיה ניראה טוב….
"אפשר לירקוד איתך מאמי?"הוא שאל אותה מבלי בושה,כאילו אני אוויר
"לא"היא אמרה
"אתה לא שהיא עם מישהוא?"שאלתי בעצבים,הוא עשה פרצוף והלך….
המשכנו לרקוד
ואז באה מישהיא והציעה לי לרקוד איתה…
"לא מצטער"אמרתי והיא הלכה,היא לא הגיבה לזה….
היא רק נשקה לי בשפתיים והמשיכה לרקוד….
הבנתי שמחליפים פה חופשי זוגות,אבל אם מישהו ירקוד עם קורל….וואי מה אני יעשה לו!
הזמן עבר מהר והגיע שתיים ליפני בוקר…
"בייב אני הולכת לשירותים רגע"קורל אמרה לי
"לבוא איתך?"שאלתי בחיוך ממזרי ורמתי את הגבות פעמים כמתגרה
"בוא"היא אמרה וקרצה
"מה?רציני?"התפעלתי לרגע
"לא,ניראאאאלך?!"אמרה בציניות ודחפה אותי,
"טוב בייב אני פה"אמרתי לה והצבעתי על הבר
"טוב דקה אני באה"היא אמרה והלכה,בהייתי בה איך שהיא הולכת וכולם מסתכלים עליה,על הגוף המושלם הזה!
תוך שניה ההמון כיסה אותה ואני חיכיתי,…..
עבר הרבה זמן,ניראלי רבע שעה והיא עדיין לא חזרה,הלכתי לשירותים ומצאתי את נייל וקורל מתנשקים כשהיא דבוקה לקיר,ההיתי בשוק,הרגשתי את הלב שלי נקרע לשתיים,כאילו סכין ממעץ בו ומסתובב…
"תהנו לכם,אני הלכתי"אמרתי ודמעה בוגדנית נזלה לי במורד הלחי…
ההמשך בפרק הבא;)
תזכרו…לא כל מה שניראה ככה הוא;)