נ.ב.ש.מ…עונה שניה פרק 35(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~
הייתי על המונית והדמעות התחיחו חנזול לי מהעיניים,טעמתיאת הטעם המלוח של הדמעות שנזלו במורד הלחי שלי ולא התגעגעתי לטעם הזה,הוא לא מבין,הוא לא מבין שהוא נישק אותי בכוח,הנשיקה הייתה מגעילה,לא בגלל שהוא מנשק מגעיל כי בכל זאת הייתי חברה שלו אבל לא רציתי את זה אני אוהבת את זאיין ולא רוצה אף אחד אחר וגם הטעם החריף של האלכוהול שנדף ממנו גרם לי בחילה….
רציתי להקיא,הנהג במונית הסתכל עלי,וראו שהוא חשב משהוא….
"למה נערה כלכך יפה כמוך בוכה?"שאל אותי הנהג
"זה מסובך…"אמרתי
"ספרי אולי תרגישי יותר טוב"הוא אמר
"אתה יודע איזה מעצבן זה?כשמאשימים אותך משהוא שלא התכוונת לעשות אותו…שנעשה בכוח ועכשיו אני נוסעת מחר,ליותר מחודש והוא יכול ליברוח לי לסיבוב הופעות כל רגע ועכשיו הוא נפגע ממשהו שאני לא עשיתי,הוא ניפרד מימני,הוא לא רוצה להקשיב לי בכלל…"אמרתי בקושי,כשאני מתנשמת כמו חולת אסמה,הרגשתי שאני צריכה אותו,רוצה אותו חזרה,אבל ההגו הזה,ההגו המחורבן הזה,לא נותן לי להתחנן בפני אףאחד…לא נותן לי להראות לו שהוא טועה ולרדוף אחריו….זה חרא!
אבל אני מפחדת,מפחדת להפגע שוב,פעם אחרונה שנישברתי בפני מישהו בפנים זה נגמר במוות,במוות של הבנאדם הכי חשוב לי שהיה בעולם!
"ולא ניסת לומר לו את זה בכל זאת?"הוא שאל
"אמרתי…אבל הוא פיקפק בזה..הוא לא הסכים להקשיב לי ואני לא מסוגלת להישבר מולו….זה היה קשה מידי"אמרתי והשפלתי את המבט שלי כשדמעות מציפות את הפנים שלי והעיניים שלי כמו בריכה מלאה מים.
"אז תשלחי לו סימן,שיגרום לו לרצות לחקור את זה,שלא יראה שאת מתחננת או יפגע בך,כי מניסיון,אהבה יכולה ליפגוע,רק תרמזי לו שהוא טעה"הוא אמר לי…כלכך נכון!
"מה קרה לך אם אפשר לישאול?"שאלתי
"הגענו לבית שלך …"הוא אמר מתחמק מהשאלה שלי
"אם אתה לא רוצה לספר כניראה שזה היה כואב מידי"החזרתי אותו לנושא
"גם וגם אני לא רוצה להעיק עליךך…זה לא יעשה לך טוב עכשיו…אולי בעתיד"הוא אמר וחייכצי חיוך קטן,ישלי מספיק עכשיו את זאיין ונייל על הראש אני לא צריכה לשמוע עוד צרות…
שילמתי לו וניפרדתי ממנו לשלום,אמרצי לו גם תודה וניכנסתי לשער של הבית שלי,הבית ענק וקר,מה זה שווה כל זה אם סאי,הבנאדם שתמיד איתי יעזוב עכשיו?
עלח לבית שלי וניסתי להתאפק לא לבכות…כהיראה הפרידה הזאתי שיחררה את כל המחסומים ששמתי על עצמי במשך השנים האחרונות,כי הדמעות לא הפסיקו לצאת…
השעה הייתה 4 ליפנות בוקר בערך,שמעתי דלת ניפתחת,רצתי מהר לחדר שלי עוברת על פני הדלת במהירות שלא יראו אותי,אך זה לא הלך…
"קורל"שמעתי את קולו של סאי צועק לי
"מה?"אמרתי מנסה לייצב את קולי מפנה לו את הגב,שלא יראב שאני בוכה.
"קורל…קרה משהוא?"שאל בקול מודאג
"לא קרה כלום,תחזור לישון"אמרצי ורצתע לחדר שלי,נעלתי אותו וקפצתי על המיטה מתחפרת עם הראש בכרית מנסה חמצוא דרך להרגיע את עצמי….
"קורל"סאי דפק על דלת חדרי
"מה?"צעקתי
"תפתחי"
"לא קרה כלום,תחזור לישון"
"לא רוצה…תפתחי עכשיו"אמר בהחלטיות
"סאי…"מלמלתי
"נו אני מחכה"
~נקודת מבט סאי~(כדי להבין קצת את הדמות)
קורל םתחה לי את הדלת,וואו,האיפור שלה היה מרוח מעט,והעיניים שלה אדומות ודומעות…
סגרתי את הדלת וחיבקתי אותה חזק
"וואי למה את ככה?"שאלתי אותה כשהיא מחבקת אוצי חזק מרטיבה את חולמתי עם דמעותיה
"כי אני לא יכולה יותר….הכל לא הולך לי…"היא אמרה
"מה קרה??"שאלתי שוב והיא סיפרה לי על נייל שנישק אותה בכוח…
הודדתי אותה והקשבתי לה…
"סאי אני רוצה לשלוח לו הודעה,כדי?"היא שאלה
"מה את רוצה לשלוח?"שאלתי
"אתזה..:אתה לא מקשיב,אז אני מבינה שזה חסר טעם לנסות להסביר אתזה אבל בכל מיקרה זה לא היה מרצוני"אמרה והנהנתי להסכמה,היא לקחה את הגלקסי שלה ורשמה את ההודעה,וכיבתה את הפאלפון,ראו בםנים שלה שהיא פחדה ליראות את התגובה שלו או כל אחד אח…
לאחר מכן השארתי אותה לישון ואני הלכתי גם להמשיך לישון…
~נקודת מבט זאיין~
קמתי בבוקר,עשר ליתר דיוק ,בלילה האחרון הייתי בעצבים,לראות את נייל וקורל מתנשקים הרג אותי.
אני שמעתי ממנה שזה היה בכוח אבל זה לא כלכך עיניין אותי כל מה שחשבתי עליו זה המראה שלהם מתנשקים…
אני לא יכול ליסבול את זה,מרוב עצבים שברתי אתמול את האיפון,הזכוכיות שלו מנופצות בריצפה והחלקים שלו…
לפתע היה דפיקות בדלת…
"זאיןן זזים אתה בא?"שאל אוצי ליאם שניכנס בידיוק
"לאן?"
"לתצוגת אופנה לא שלחו לך הודעה בשש בבוקר?"שאל
"תיסתכל"אמרתי והצבעתי על הפאלפון המנופץ
"מה קרה?"שאל ליאם
"אני וקורל ניפרדנו כי היא ונייל התנשקו אתמול"אמרתי
"מההה?"שאל בהתפעלות
"כן…לא באלי לדבר על זה עכשיו…"אמרתי
"אוקי,תתארגן ותבוא לוואן שבחוץ"אמר והתארגנתי….
~נקודת מבט קורל~
"כום הביאו את השמלות והחליפות?"שאלה ליבדוק שהכל בסדר,השעה הייתה שתיים עשרה,אני צריכה לטוס בשבע אבל בכל מיקרה התצוגה רק עד ארבע …
"טוב זוכרים את ההפתעה שאמרתי על הדוגמנים?"היא שאלה
"כןןן" "נו איפה הם?"שאלו כלמני בנות
"קבלו את וואן דירקשן,הדוגמנים שלכם היום"היא אמרה והלב שלי הפסיק לעבוד,הלם דום….