נ.ב.ש.מ…עונה שניה פרק 36(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~
"טוב זוכרים את ההפתעה שאמרתי על הדוגמנים?"היא שאלה
"כןןן" "נו איפה הם?"שאלו כלמני בנות
"קבלו את וואן דירקשן,הדוגמנים שלכם היום"היא אמרה והלב שלי הפסיק לעבוד,הלם דום….
אחרי כל הדיכאון של היום הזה הגורל מביא אותו!
עבדתי על השימלה כבר בלי חשק….
הינה הם ניכנסו,ליאן הסתכלה עלי וראו שגם לה הפריע שזאיין פה,מאז הפרדה שלהם…בגללי…
זאיין לא ידע כניראה שאני אחת מהמעצבות של התצוגת אופנה הזאתי…אחרת הוא בכלל לא היה בא,זאת תצוגת אופנה גדולה וניחשבת,כי אנחנו הבצפר הכי מוביל לאופנה ובאו גם מלא זוגות בישביל לקנות את השמלות והחליפות לחתונה שלהם…
כולם ניכנסו,הארי היה ראשון,הוא מבסוט לראות הרבה בנות יפות עד שהוא קלט אוצי והסתכל על זאיין במבט מודאג….
ואז ניכנסו לואי וליאם…וגם הבחינו בי…
ולבסוף נכנסו נייל ואחריו זאיין,הוא מסתכל עלי,שיט שניהם מסתכלים עלי,עכשיו אחד על השני ושוב עלי…
השפלתי את המבט שלי והסתכלתי לכל מקום רק לא עליהם,הייתי סקרנית כלכך להסתכל על ההבעת פנים שלו אבל לא יכולתי להסתכל עליו!
אתמול בלילה הרגשתי חרא,למרות שלא התכוונתי בכלל להתנשק עם נייל והוא בכלל לא הקשיב,כאילו עליו המעריצות לא נמרחות….
ואחרי כלכך הרבה בכי אתמול בלילה,אחרי שלוש שנים שלא בכיתי,פתאום ירד לי ממנו כלכך,הוא ממש פגע בכך שהוא לא האמין לי!
המורה התחילה להקריא את השמות…
"ליאן והארי"היא אמרה והוא צעד אליה וחייך,היא יודעת שיש לו חברה אבל כשנאבדנו ביער הם היו ידידים ממש טובים…
"לואי ו…(תדמינו שם)"היא אמרה והם הלכו אחד ליד השני,היא הסתכלה עליו בהתרגשות ודיברה איתו והוא רק חייך מנימוס…שיזהר כי אני לא יתן לו לפגוע באלה!
היא גם נתנה לליאם דוגמנית…
ואז נישארו נייל וזאיין,זה חייב לקרות לי?!
אני לא מבינה מה הקטע הדפוק הזה שתמיד נהיה משולש אהבה דפוק,אני לא רוצה את נייל וכבר לא בטוחב שאני רוצה את זאיין,הספיק לי להיפגע פעם אחת…אוף,על מי אני עובדת..בטח שאני רוצה אותו,הוא האהבה הראשונה שלי!!!
"זאיין וקורל אתם ביחד"היא לפתע אמרה
"מהה?לא!"אמרתי הוא הסתכל עלי
"אני זה שצריך להגיד לא,ואני מתנגד להיות איתך"אמר זאיין לפתע
" אתה סתם ילד קנאי"אמרתי וכולם הסתכלו עלינו
"ואת—–"הוא אמר וקטעתי אותו…
"אני מה?בכלל הקשבת למה שרתיתי להגיד…טוב ואני לא הולכת לעשות להם הצגה אז פה נגמר הסיפור אני לא איתך בתצוגה"אמרתי בהחלטיות,הלכתי במהירות לחדר האיפור והרגשות התחילו להציף אותי שוב…
הדמעות ניסו שוב לנזול אבל נילחמתי…למזלי לא היה אך אחד…נשענתי על הקיר והחלקתי עד שישבתי בריצפה וטמנתי את ראשי בידי….
"קורל…"היה מילמול
"מה?"שאלצנ לא מביטה בו מבחינה בקול של נייל
"אני רוצה לדבר איתך"הוא אמר
"אני לא רוצה לדבר איתך,עשית לי מספיק בעיות"אמרתי
"אני רק רוצה להגיד שאני….מצטער!
וכל מה שעשיתי זה בגלל שאהבתי ואני עדיין אוהב אותך אבל עדיין אם את מעדיפה את זאיין אז אהע מפנה לכם את הדלת…וחוץ ממנו,כחי שהבהתי עבדת כמו חמור במשך שבוע על השימלה…ולא תהרסי את זה בגלל בן כולשהוא"הוא אמ,הסתכלתי עליו ושתקתי…
"קורל….את קצת בוהה בי"הוא אמר,פצאום הבנתי מה עובר נייל…
"אני מצטערת על מה שעשיתי לך…זה לא הגיע לך,אפשר חיבוק?"שאלתי
"בטח"הו אאמר וכרך את זרועותיו סביבי….
~נקודת מהט נייל~
קורל ואני התפייסנו.. הלכנו לחדר התלבושות וביקשה מימני ללוות אותה…
"אז מה עושים עכשיו?!"שאלה המורה שראתה את הויכוח
"אפשר לעשות את התצוגה עם נייל?כאילו שניהיה זוג בתצוגה"היא שאלה…מה באמת?לילבי התחיל להעביר דם הקצב מהיר….
ההמשך יבוא…