נ.ב.ש.מ…עונה שניה פרק 37(עם וואן דיירקשן)

~נקודת מבט נייל~
"אפשר לעשות את התצוגה עם נייל?כאילו שניהיה זוג בתצוגה"היא שאלה…מה באמת?לילבי התחיל להעביר דם הקצב מהיר….
~נקודת מבט קורל~
לא רציתי להופיע בתצוגה עם זאיין ונייל…
אבל הבנתי שטעיתי ופגעתי בנייל …שיחקתי לו ברגשות באמת למרות זאיין שקינא ורב איתי בכלל מבלי להקשיב!
אז החלטתי שאם נישארו רק שניהם אני מעדיפה להופיע עם נייל מאשר עם זאיין…ואני מודה שגם שרציתי לגרום לזאיין לקנא קצת.
הבחנתי בזאיין וזה ניראה כאילו הוא מתפוצץ,העבודה בוצעה! נייל חייך אילי,שיט שלא יחשוב שאני הולכת לחזור אליו,שיט לאן הכנסתי את עצמי!
"כולם ליכנס לחדרי האיפור…התצוגה מתחילה עוד שעה,אנשים כבר מתחילים להגיע"אמרה המורה שהיא גם מנהלת את האירוע
הנכתי לכיוון חדרי ההלבשה של הבנות וזאיין עבר לידי,הסתכלתי על העיניים שלו ועמדתי לבכות,הוא הסתכל על העיניים שלי במבט מבולבל "זה נגמר"הוא לחש ומצמץ בשפתיו….
אני בטוח לא ילך אליו,ישלי את האגו והכבוד שלי,אני לא בנויה בצורה של להתנצל בפני מישהו!
התחלתי ללבוש את השימלה השחורה,שזאת שמלת הערב…
היא היתה קצרה,בעלת מחוך נוצץ ומהמותניים היה בד שחור נפוח שהגיע לי על אמצע הירך…
נעלתי את הנעלי עקב השחורות והמאפרת איפרה אותי ומעצב שיער סידר את שערי….
עמדתי מול המראה בוחנת את עצמי ולא יודעת אם אני מרוצה או לא,הייתי פשוט מאוד מבולבלת…
לפתע נייל ניכנס לחדר…
"את מוכנה?"הוא שאל…
באתי לענות אבל הוא קטע אותי
"כן את מוכנה"הוא אמר וקרץ לי חייכתי חיוך נבוך והוא הושיט את ידו ואחזתי בה…
יצאנו מהחדר וזאיין הביט בי בעיניים פקוחות לראווה,
"קורל אני חייב להגיד שהחליפה שהכנת נדירה"נייל אמר בחיוך ומסדר את החליפה שאני תפרתי
"כן עבדתי על הכל חמישה ימים"חייכתי מתגאה בעצמי…
"אז…מה דעתך קורל להתחיל ראשונה?"המורה שאלה…
"לא,יותר מידי לחץ,אני מציעה שזאיין וגניפר יתחילו"אמרתי מחייכת חיוך מתגרה לזאיין שניראה מופתע לשמוע את השם שלו מהפה שלי עכשיו!
"לא אני אומר שאת"הוא הגיב
"אני לא רגילה לזה לעומתך"אמרתי
"גם נייל רגיל לזה"הוא התפרץ
"אבל אני לא"הקמתי את הגבה
"טוב אןלי די?! אני וליאן נתחיל"אמר הארי שהביט בליאן שהייתה מעלפת עם שמלה ורודה ביבי.
"יופי"נשמה המורה לרווחה ואז נשמע הקהל מוחא כפיים והמורה אומרת משפטי פתיחה…
"קבלו אותם"אמרה המורה ואז ניכנסו ליאן והארי מאחורי המסך…
אחרכך לואי עם בת זוגתו ואז ליאם עם בת זוגתו ואז זאיןן עם בת זוגתו…
"מוכנה?"שאל נייל
"ומזומנה"אמרתי וצעדתי בקצב של נייל בדרכי למסלול…
יצאתי מעבר למסך והיו מלא פלאשים ואנשים מוחאים כפיים ובינהם ההורים שלי שהבחנתי בהם…כמה מוזר!
פחדתי והתרגשתי כלכך!
הלכתי מחייכת מידי פעם חיוך כובש ונייל אחז בידי,צילמו אותנו והלכנו חזרה למאחורי המסך…
עכשיו יש הפסקה כדי להחליף לשמלות כלה…
ניכנסתי לחדר הלבשה וניכנסתי לתא ההלבשה מורידה את העקביים ומתחילה לפתוח את הרוכסן של השימלה עד ששמעתי דלת ניתרקת…
~נקודצ מבט זאין~
אמרלה אני מתחרפןן פה…הוא החזיק לה את היד!
ליפני רגע היא אמרה שהוא נישק אותה בכוח ועכשיו הם ידידים?והיא עוד ביקשה שהוא היה הבנזוג שלה לתצוגה והיא העיפה אותי לכלהרוחות?!
"נייל עכשיו,בוא!"אמרתי לנייל והוא בא איתי לחדר הלבשה אחד שהיה קרוב…
טרקתי את הדלת,
"מה רצית?"שאל נייל
"הנשיקה שלך ושל קורל"
"מה איתה?"
"זה היה יזום או שנישקת אותה בכוח?"שאלתי בחשש
"אני נישקתי אותה כי הייתי שתוי"הוא השפיל מבט
"שיט,אחרי כל המילים של אתמול…היא לא תיסלח לי!"אמרתי
לפתע שמעתי קול צץ,הם צליל של דלת נפתחת
"נכון אני לא יסלח לך זאיין"פתאום צץ קולה של קורל
"קור…"מלמלתי
"אני ישאיר אותכם לבד"נייל אמר
~נקודת מבט קורל~
"לא ני…"אמרתי אבל הוא כבר נעלם,נישאר לי עוד רבע שעה להתלבש
"זאיין אין לי על מה לדבר איתך,כמו שאמרת זה ניגמר"אמרתי בעצבים
"כי רתחתי מקנאה,אבל אני רוצה אותך"הוא אמר והביט בי עם העיניים האלה שלו,אוף איתו!
"לא אכפת לי…מילים שנאמרות לא חוזרות או נשכחות"אמרתי
"שכחת כמה אמרתי לך שאני אוהב אותך ורוצה אותך"הוא אמר לי והביט בעיניי שוב
"לך!אני צריכה להתלבש,תעזוב אותי בשקט"אמרתי וניכנסתי לתא
"לא אני לא זז"הוא אמר מעבר לוילון
ניסתי לפצוח את הרוכסן אבל בוא פשוט נתקע לי…
ניסתי וניסתי,בזמן שאני חושבת על זאיןן שהוא שם בחוץ,מה ניראלו?שהוא יגיד מה שבאלו ואני יסלח?!
"רוכסן ארוררר!"צעקתי מעצבים כשהיד שלי בגב מנסה לפתוח את הרוכסן עדיין כלפי מטה והיד שלי כבר כואבת
"לעזור לך?"נשמע קולו של זאיין
"לא תילך כבר"אמרתי בכעס
"זה נישמע כאילו את מסתבכת"אמרתי
"לא אני לא"אמרתי עדיין מנסה
"טוב אני מסתבכת"אמרתי הרגשתי יד נוגעת בכף יד שלי ומסירה אותה מהרוכסן ופותחת את הרוכסן בעדינות…
המגע הזה של היה כלכך מוכר ונעים!
"איל לעזזל?"מלמלתי
"אני רגיל לה"הוא אמר בהתגאות בזמן שאני תופסת בשימלה
"טוב תודה בי"אמרתי
"אני יודע שאת רוצה אותי,אחרת לא היחת מסמיקה כמו שהסמקת כשפתחתי את הרוכסן"אמר מתנשא
"אני…לא!בכל מצב בי,צא"אמרתי אבל הו מתעקש להישאר איתי בחדר ההלבשה…..
ההמשך יבוא;)