נ.ב.ש.מ…עונה שנייה פרק 20(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~
לפתע ניכנס לואי עם אלה מחזיקים ידיים,ואחריהם הארי וענבל וגם ליאם ונוי ואז נייל ניכנס….
הוא היה בהלם ליראות אותי בין הזרועות של זאיין,הוא הפך לאדום…
"מה אתה עושה??"נייל שאל את זאיין בעצבים
"קורל זאת החברה החדשה שלךך?"הוסיף בעצבים
"כןן"זאיין אמר קצת מבוהל
"נייל תירגעע אנחנו לא ביחד יותר,אני יכולה לעשות מה שבאלי"אמרתי והתחיל לכאוב לי הראש שוב,הרגשתי כאילו הראש שלי נמחץ,הרופא אמר לי שאסור לי להילחץ או בכלל להתרגש ממשהוא יותר מידי,וזה שנייל בא גרם לי עצבים וגם אשמה…
"הראש שלי שובב"צעקתי מחזיקה בראשי ועוצמת את עיניי בחוזקה,מנסה למתן את הכאב ללא הצלחה.
~נקודת מבט נייל~
הא ישב על המיטה של הבית חולים כשהוא מחבק אותה!!!
זה הרג אותי,ידעתי שהוא רוצה אותה,ידעתי את זה!!!
אם לא הייתי מקנא ועושה מה שעשיתי היא היום הייתה שלי…
לא באנו לכאן סתם,פירסמו שחברה של זאיין הורעלה ושהיא מאושפזת בבית חולים הזה,באנו כולנו כדי לבדוק מה איתה אבל לא ידענו שזאת קורל…
"הראש שלי שוב"היא צעקה,
"אמרתי לך לשמור על שלווה ולא לגרום לה למתח??"בא הרופא וגער בזאיין
"אנ…אני מצטער"אמר זאיין מסתכל על קורל בפנים דואגות
"תצאו אנחנו צריכים להביא לה משכחי כאבים"אמר במהירות אני יצאתי בסערה ונסעתי לבית של הלהקה
"למה לממממה?"צעקתי ברחבי הבית וקפצתי למיטה והדמעות התמלאו בעיני והתחילו לינזול
אני אוהב אותה,באמת,למה היא לא סלחה לי?למה היא יוצאת איתו עכשיו?למההה?
~נקודת מבט זאיין~
"מה קרה?מזה הצעקות שהיו בחדר?"שאלו דיין,סידני,רועי ושובל
"נייל התחיל לריב איתנו"אמרתי
"איך הוא בכלל ידע שאנחנו בבית חולים?"שאלתי
"כי זה הופיע בכל החדשות על זה שהרעילו אץ חברה שלך,אז באנו כמו חברים טובים לבדוק מה איתה ובדרך גם ליראות מיזאת"אמר לואי
"אהה"מלמלתי
"זאייו,אתה צריך להשלים עם נייל,זה לא טוב ללהקה,בימיוחד לא בגלל בחורה"אמר ליאם
"היי,קורל לא סתם בחורה"קפץ רועי
"אז אתה החבר של אחותי שובל אעהה?מתי בידיוק זה קרה?"שאל לואי ובחן אותו,בדרך גם שינה נושא כדי שלא נריב בבית חולים
"היום"אמרו שובל ורועי יחד
"אז כדי לך לשמור עליה אחרת זה הסוף שלך"אמר לואי וניסה לעשות פרצוף רציני,שלא הלך לא כלכך ונישפכנו מצחוק
"טוב אולי אני לא טוב בלהיות רציני אבל תזכור שיש לך עסק איתי"הוא אמר וציחקק
"אל תידאג"אמר בחיוך רועי ונשק לה בראש
"סומך עליך אחי"אמר לואי לרועי ןהם התחבקו חיבוק גברים כזה…
במשך שעה ישבנו מחוץ לחדר עד שהרופא אמר לנו שהיא נירדמה…
"אנחנו חוזרים הביתה לא ישנו כל הלילה"אמר דיין בשם כולם כולל רועי
"גם אנחנו"אמר ליאם כשהוא מחובק עם נוי וכולם שיפשפו את עינהם בכבדות או פיהקו,
"תילכו כולכם,אני אשאר"אמרתי בחיוך
"טוב,ותגיד לקורל שמחר כשמשחררים אותה הולכים לספארי,גם אביה וגסטין יבואו"אמרה ענבל שהיתה בחובקת עם הארי
"טוב,אם היא תרגיש טוב נבוא"אמרץי וכולם הלכו…
הרופא אישר לי להיכנס ולהיות לידה עד שהיא תתעורר ואז נחזיר אותה להית של דיין,רועי וסידני.
ניכנסתי לחדרה,היא הייתה כלכך מתוקה כשהיא ישנה,הסתכלתי עליה ובחנתי את תווי פניה היפות…
הריסים הצפופות והארוכות,השפתיים המלאות והממכרות שלה…
התיישבתי עם כיסא לצידה וליטפתי את פנייה בעדינות…
לאחר חמש דקות הרגשתי אץ עיני נעצמות,בכל זאת לא ישנתי בכלל בלילה…
הנחתי את ראשי על ביטנה והנחתי את ידי על קצה המיטה תוךכדי שאני מתקרב עם הכיסא אל מיטתה ונירדמתי תוך דקה…
~נקודת מבט קורל~
אחרי שקיבלתי כאבי ראש חזקים נתנו לי משכחי כאבים שבין היתר הרדימו אותי…
התעוררתי כשאני מרגישה משהוא על הבטן שלי…
פקחתי את עיני באיטיות וראיתי את זאיין על הבטן שלי יושן כשהוא יושב על כיסא.
לפתע ניכנסו ההורים שלי,הם היו עם פרצוף מודאג…
"קורל אנחנו צריכים לדבר"אבא שלי אמר לי
"דברו הוא בכל זאת יושן"אמרתי
"לא,תעירי אותו,הוא צריך גם לשמוע"אמא אמרה
"למה מה ישלכם??"אמרתי מבחינה בעינהם המודאגות-עצבניות
"זאיין תיתעורר"ניערתי אותו בעדינות
"התעוררת?אני שמח שאת מרגישה יותר טוב"הוא אמר בחיוך ועדיין לא פקח את עיניו
"כן,תודה שדאגת לי"אמרתי בחיוך
"עכשיו תקום כי ההורים שלי פה והם רוצים להגיד לנו משהוא"אמרתי ברוך וניערתי אותו שוב
הוא התעורר במהירות והתישב ישר על הכיסא
"ישלנו משהוא להגיד לכם"אמרה אמא
"מה?"שאלנו ביחד והסתכלנו אחד על השני
"אנחנו לא מסכימים שתיצאי עם זאיין או כל אחד מהלהקה יותר"….