נ.ב.ש.מ…עונה שנייה פרק 26(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~

"אז אנחנו באים איתך לישראל לתקופת המיון של הצבא"היא אמרה לפתע
"מהה??????????"אמרתי,לא זה יכול לקחת חודשים אני לא יכולה לעזוב עכשיו!!
"כןן נטוס לחודש ככה עד שהוא יתגייס"אמא אמרה
"אתם לא חייבים אם אתם לא רוצים"אמר סאי בבישנות,אבל רגע…הוא עשה בישבילי כלכך הרבה,אני לא יכולה להשאיר אותו שם לבד עד שהוא מתגייס.
"לא אנחנו באים איתך,אנחנו לא נשאיר אותך שם לבד…מתי אתה טס?"שאלתי אותו
"שבוע הבא,כבר שלחתי מכתב ואז אני ילך לצו ראשון וכל התהלכים"אמר בחיוך,ראו שהיוא היה שמח לא לטוס לבד,לפחות לא בתקופה הראשונה שהוא אפילו לא יודע את השפה…
"אז סיכמנו,שבוע הבא ישראל"אמא, אמרה,אני צריכה להודיע לזאיין,אני לא יראה אותו חודש:(
"אעה וקורל מחר ללימודים,נעדרת מספיק לא?"אמרה אמא
"לא באלי אוףף"אמרתי
"אחן מה לעשות,התקשרו אילי היום בצוהוריים וישלכם עוד פחות משבוע פרוייקט מסלול,אז את חייבת ללכת"אמא
"טובב,אז אני עפה להתקלח ואחרכך לישון כי אני מתה מעיפות"אמרתי למרות שידעתי שאני לא יצליח לישון…
מה יקרה כשאניי יעזוב זאיין אולי ישכח אותי?אולי הוא ישתנה?אני לא יכולה לדעת מה יקרה במשך חודש שנהיה בישראל…
אני צריכה להיפגש איתו מחר ולספר לו!!
עליתי לחדר אמבטיה בתוך חדרי,סגרתי את הדלת,סובבתי את הברז ובתגובה מים חמים מילאו את האמבט,פשטתי מעלי את הבגדים וניכנסתי למים החמים….
שמתי סבונים ונהנתי מכל רגע,נזכרתי בכל היום,בכל הרגעים בספארי ובימיוחד בנשיקה בתוך המזרקה,כלכך אהבתי את הרגע הזה,הרגשתי בתוך חלום באותו רגע!
החלטתי להדליק מוסיקה,לקחתי את השלט שנימצא ממש עליד האמבט ולחצתי על כפתור והמוסיקה התחעלה להתנגן…
נהנתי כלכך להאזין ולשיר עם המוסיקה,המקום היחיד שאני שרה זה באמבטיה,ואני מעדיפה לשיר שם,אף אחד לא שופט אותך והכל נעשה בטבעיות…
לאחר עשרים וחמש שירים ניראלי יצאתי מבאמבטיה והתעטפתי במגבת,סירקתי את שיערי הארוך שמגיע עד התחת…
ניכנסתי לחדר הארונות הענק שלי ובחרתי פיגמה שכוללת מכנס קצר וגופיה של ניקי.
לאחר שהתלבשתי לקחתי את הגלקסי שלי וראיתי הודעה מזאיין:@דרדסית שלי היה הכי כיף בעולם היום איתך,הינה מזכרת קטנה מהיום@ וליד הטקסט התפרס תמונה של שנינו מתנשקים בתוך המזרקה ,החיוך הדבילי התפרס על פניי ולא הסכים לרדת…
הורדתי את התמונה ושמתי אותה כתמונת מסך בפאלפון.
אחרכך נשכבתי על המיטה העגולה הגדולה שבחדרי ופשוט נירדמתי….
-שבע בבוקר-
"קורלל"שמעתי צעקות וניעורים
"אמממ"מילמלתי וכיסתי את ראשי בשמיכה
"קומיי זה לא יעזור לך,ישלך בצפר ואת הולכתת!"כהר זיהתי אצ הקול,זאת הייתה אמא
"אופפ אינלי כח"יללתי
"קומי"משכה את השמיכה מעלי
"די אמא קר לי"אמרתי והחזרתי את השמיכה
"קיץ עכשיו!איך קר?"שאלה ומשכה אותה שוב
"טוב קמה קמה"אמרתי והתמתחתי,ניכנסתי לשירותים,שטפתי את הפנים,שמתי מסקרה על ריסי שכבר ארוכות ואודם אדום על שפתי המלאות וסידרתי את השיער שלי עם שיביל באמצע,הפוניות הארוכות שלי זזו באופן שווה לצדדים..
יצאתי השירותים וניכנסתי לחדר ארונות,לקח לי שעה לבחור מה לילבוש בגלל שהיה די קר בבוקר אבל בצוהוריים חם מאוד…
לבסוף לבשתי שורט עם שלייקס שחור וגופייה ורודה זוהרת שרשום עליה 'kiss me' בכתב שחור ונשיקה אדומה עם כפכפי הוואינס שחורים.
יצאתי מהחדר וירדתי במהירות לסלון והשורו שלי היה מוכן,כמו בכל יום עם ימבה קצפת למעלה וכמה עוגיות שוקולד בצעד…
לטחר רבע שעה סימתי אותוו עם חשק לעוד אבל לא היה זמן…
לקחתי את התיק במהירות וסאי לקח אותי לבצפר…
הגעתי לבצפר,ירדתי מהרכב ואז ראיתי את ליאן…
(מי שלא זוכרת החברה הכי טוב של קןרל שהם רבו בגלל הפירסומת שזאיין וקורל התנשקו בה)
היא התקרבה לחבורה של הבנות הכי פרחות בשיכווה,ממתי היא כזאת..?
פתאום כולן התקרבו אילי..
"אז איך היה לנשק את החבר של החברה הכי טובה שלך?"שאלה אחת מהן
"זה ממש לא איך שזה ניראה וליאן יודעת את זה…."צעקתי עליה ואז הלכתי מול ליאן
"ואת,כן את!אם ישלך משהוא להגיד לי,תגידי לי את זה בפרצוף ואל תישלחי מישהי מיסכנה להגיד לי את זה…
חבל שנתת לגבר ככה להפריד בינינו,ועוד חשבתי שאת באמת חברה שליי"אמרתי אבל ידעתי שבצורה כולשהיא היא צודקת,הרי אנחנו עכשיו חברים,רק שהיא לא יודעת את זה או שאר העולם…חוץ מהבנים,גסטין והחברות שלהם…אלה,נוי,אביה וענבל.
"אתן יכולות להשאיר אותנו לבד רגע?"שאלה את הבנות
"כן"הן אמרו והלכו
"אז למה היית לעשות לי את זה?להתנשק עם חבר שלי?ואת יודעת מה הוא אמר לי באותו יום שאני ונייל גילינו על הפירסומת?שהוא לא מתכוון להתנצל כי הוא מאוהב בך"היא אמרה עשיתי פרצוף לא ברור והחלטתי להגיד לה מה שאני מרגישה,המצב בינינו לא יכול להיות גרוע
"אני יודעת,הוא אמר לי,אני יודעת שזה כואב אבל הוא לא אוהב אותך,את יכולה לימצוא מישהוא אחר טוב כמוהו עם לא יותר…את מעלפת תיראי אותך,בלונדינית עם עיניחם כחולות,גוף מושלם וגבוהה…
מי לא ירצה אותךך?"אמרתי לה
"כן אבל הוא רוצה אותךך"היא אמרה בפרצוף עצוב
"כן,אבל יש מלא שירצו אותךך!%#"אמרתי לה
"ולא רציתי לריב איתך,בימיוחד בגלל גבר,אבל …."אמרתי אבל היא קטעה אותי
"אז חברות שובב?"היא שאלה ולא יכולתי לא לספר ללה שאני וזאיין ביחד,היא תגלה את זה במוקדם או במאוחר
"לא ניראלי שתירצי"אמרתי משפילה את ראשי
"למה?"שהיא שאלה
"כי זאיין ואני ביחד,אבל אסור לאף אחד לדעת את זה,אז תרביצי לי,תקללי אותי רק אל תספרי לאף אחד שאנחנו ביחד"ביקשתי מימנה היא הייתה בהלם!%#
בליבי רק ביקשתי שהיא תסלח לי!