נ.ב.ש.מ…עונה שנייה פרק 27(עם וואן דירקשן)

"כי זאיין ואני ביחד,אבל אסור לאף אחד לדעת את זה,אז תרביצי לי,תקללי אותי רק אל תספרי לאף אחד שאנחנו ביחד"ביקשתי מימנה היא הייתה בהלם!%#
בליבי רק ביקשתי שהיא תסלח לי!
"אני ידעתי את זה,ידעתי שאת גם מרגישה אליו משהוא!!!איך יכלת לעשות לע אתזה?"היא שאלה בעצבות
"לא עשיתי לך כלום,את לא יודעת מה עברנו ביער ביחד,גם אני לא רציתי שזה יקרה אבל זה קרה…התאהבתי בו"אמרתי
"אני לא מבינה עדיין איך יכלת לגנוב לחברה הכי טובה שלך את החבר"היא התעצבנה וידה הפכה לבוקס חזק,ראו שכאב לה…
"לא גנבתי לך אותו,ניפרדתם ואז רבת איתי וכעסתי עלייך אז כבר לא היה לי אכפת,כי לא האמתי שתריבי איתי על גבר,כי את החברה הכי טובה שלי"אמרתי את מה שהרגשתי,היא הייתה קפואה.
"עזבי פשוט עזבי"אמרה ורצה לכיתה וראיתי דמעה יורדת על לחייה ליפני שהסתובבה…
ניכנסתי לכיתה וכולם הסתכלו עלי,זה היה קצת מביך אבל שהיה…
עכשיו כולם יסתכלו עלי כ'האקסית של נייל הורן' או כ'הילדה מהפרסומת' זה היה מוזר ולא כלכך אני,אני פייטרית ואוהבת שדברים נעשים בצורה שלי ושזוכרים אותי בתור עצמי ולא 'ה…. של'
המורה ניגשה איליי,
"אני שמחה שבאת,דיברתי עם אמא שלך,אני רק מקווה שתספיקי לעשות את העיצוב שלך ליפני הפרוייקט מסלול כי את אחת המעצבות הכי טובות בבצפר"אמרה וחייכתי
"תודה,אז על מה אני צריכה לעשות את הפרוייקט,כאילו מה הנושא?"שאלה
"חתן וכלה….המעצבות שיכולות לדגמן ורוצות ידגמנו את השמלות כלה ואנחנו הכנו הפתעה מיוחדת לחליפות חתן,יבואו גם צלמי טלויזיה ופאפרצי"אמרה
"יייש"אמרתי בחיוך
"טוב שבי במקומך"אמרה והתיישבתי בשולחן פנוי…
בתחילת היום הסבירו לנו על הפרוייקט מסלול ועל הבקשות והדרישות של הפרוייקט.
לאחר ההפסקה התחלנו לעצב את השימלה והחליפה,עד סוף היום סיימתי את החליפה (התיאור יופיע באירוע עצמו).
"המשך יום טוב,נמשיך לעצב ולתכנן את האירוע מחר"אמרה המורה ושיחררה אותנו
ובידיוק קיבלתי הודעה מזאיין:@איפה את?@
החזרתי לו:@בבצפר בידיוק סיימתי ואתה?@
הוא השיב לי:@טוב,אני ואת,היום,עוד רבע שעה,תחכי שמה@
~נקודת מבט זאיין~
נסעתי לאסוף את קורל,אני רוצה להפתיע אותה עם האלבום תמונות של כל התמונות של אתמול….
הגענו למחוץ לבצפר שלה,ראיתי אותה יושבת על ספסל מהרהרת…
שלחתי לה הודעה:@תסתכלי לכביש@
לאחר חצי דקה היא הציצה וראתה את הרכב,היא באה לעבר הרכב פתחתי את הדלת,תפסתי בידה,משכתי אותה לתוך הרכב וסגרתי את הדלת…
"יש אותך ביותר מבהיל?"גיחחה כשהיא מין שוכבת עלי…
"אמ…כן"אמרתי
"בוו"צעקתי וצחקנו
"אמאלה"אמרה תוך כדי הצחוק
ואז הסתכלתי על החולצה שלה,היה רשום עליה 'kids me'…
"נו טוב אם את מתעקשת"אמרתי ונישקתי אותה ברוך
"מה??על מה התעקשתי?"שאלה מופתעת
א"Kiss me" אמרתי ורומז לה על החולצה כשאני מסתכל על שפתייה הבשרנויות…
"אעהההה דפוק"אמרהה ונישקה אותי נשיקה מתוקה…
"לאן אדוני?"שאל הנהג מתאפק לא לצחוק
"ל….חוף הים או ליד,אבל מקום בלי הרבה אנשים"לחשתי לנהג
"לאןן זאיין?"שאלה קורל
"אמ…הפתעה"אמרתי במבט מתגרה
"אוקי,רק בגלל שנגיע לשם היום"אמרה וחייכה
"יואווו איזה חמודה את"אמרתי וצבטתי בלחי שלה
"דיי נווו"אמרה ושלחה לי נשיקה באוויר
"רק אם אני מקבל נשיקה"אמרתי בקול ילדותי
"אממ…לא ותוריד את הידיים ממני"היא התגרתה בי חזרה והציצה את הידיים שלי ממנה,ישלה כוח…
"למה לאא?"עשיתי פאפי פייס
"די ען הפרצוףף הזה"מלמלה
"איזה זה?"אמרתי ועשיתי אותו שוב
"כןן,תפסיק עם המבט הזה,זה לא פאר"אמרה וכיסתה את עינייה….
"טוב. הגענו,תיהנוו אני היה כאן"אמר ויצאנו מהרכב,ביציאה לקחתי את השקית עם האלבום תמונות וצעדנו יד ביד לאורך טיילת די אאוכה וממש שקטה.
"מה זה?"שאלה
"משהוא,נימצא מקום ונראה לך"אמרתי מחפש בעיניי איזה ספסל מול הים…
"טוב…אוףאיתך"התבכיינה ואז מצאתי ספסל כמו שרציתי ומשכתי אותה איליו…
"זאיין""קורל"אמרנו רגע לאחר שהתיישבנו
"תתחיל אתה"אמרה
"לא את"
"נו תתחיל אתהה"
"טוב נו!"נכנעתי והוצאתי את האלבום מן השקית…
"יואוו איזה כיףף תודה זאיין,איזה יפה זה תמונות של רגעים יפים בחיים שלך"אמרה והתחילה לדפדף באלבום בוחנת כל תמונה
"אבל מה איתכם?"שאלה
"אל תידאגי שיכפלתי שני אלבומים""אמר בחיוך
"יואאו תודה"אמרה בחיוך ונישקהה אותי
"אין בעד מה דרדסית"אמרץח בעוד שהיא ממשיכה לדפדף בדפים…
"טרול"החזירה לי
"בכל זאת מה רצית לספר לי דרדסית שלי?"שאלתי
"זאיין….אני נוסעת,לישראל,עוד שבוע,לחודש ימים אן לא יותר"אמרה לי וליבי החסיר פעימה…