סיפורים בהמשכים על וואן דיירקשן: פרק 10+11.. :)

שילבתי בין הפרקים, כי הם היו קצת קצרים..
פרק 10:
"בווווקר!" צרחה עדן, כמו שהיא עושה בדרך כלל כשהיא ישנה אצלי. היא קמה מהמיטה, עם חיוך ענקי מאוזן אחד לאוזן השניה. היא קיפצה לכיוון השירותים, ויחד איתה קיפצו גם התלתלים החומים שלה. מה שהיה מיוחד בשיער שלה, היה הקצוות בלונד שבשיער שלה. היא התלבשה בחדר האמבטיה, ויצא משם בטייטס וחולצה רחבה.
"איך החולצה החדשה שלי?" היא שאלה אותי. "קניתי אותה אתמול."
נכנסתי לחדר האמבטיה, התלבשתי במהירות בג'ינס וחולצה נופלת, ונכנסנו לחדר שבו ישנה גלי, אחותה של עדן.
"בנות , אתן מוכנות?" היא שאלה. ראינו אותה שמה נעליים, ולאחר מכן שמה ליפגלוס ורוד.
"מוכנות וחצי!" עדן קראה, ויצאנו שלושתינו מהבית.
"תתקשרי לחברות שלך, לא נראה לי שנלך היום לבית הספר.." היא אמרה, ונזכרתי שכבר יומיים אני מבריזה מבית הספר.
התקשרתי במהירות לשיר. לא דיברתי איתה כבר יומיים.
"שיר! את בבית הספר?" שאלתי אותה.
"לא.." היא אמרה. "אני מבלה קצת עם חברות.."
"ולא חשבת להזמין אותי?" צחקקתי בטלפון.
"רצית משהו?" היא שאלה בחוסר רצון, ולא הבנתי למה היא ככה. היא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי!
"את רוצה ללכת איתי ועם עדן לאנשהו?" שאלתי אותה.
"אני לא יכולה.. אני מבלה עם חברות.." היא חזרה על מה שאמרה לפניי זה.
"מורן איתך?"
"לא.. אני הולכת עם ליאל."
ליאל ?!?! איך היא יכלה ללכת עם ליאל? האויבת שלי, השנאה שלי, הילדה שתמיד היינו יורדות עליה.
"למה עם ליאל?" שאלתי אותה. "חשבתי שאנחנו שונאות אותה.."
"את שונאת אותה, טיינה.." היא אמרה לי, ושמתי לב שהיא קראה לי טיינה, ולא טיי כמו תמיד.
"אבל.."
"בזמן שאת הברזת מהביצפר, והיית עם החברים החדשים שלך, אני הייתי שבורה והיחידה שדאגה והתקשרה אליי, זאת ליאל. ולא את. אפילו לא התקשרת לדעת מה היה בבית הספר.." היא אמרה.
"אני מצטערת.. אני לא ידעתי.." אמרתי לה.
"חברות אמיתיות צריכות להתקשר תמיד. כנראה את החברה הכי טובה של מורן, לא שלי." היא אמרה, וניתקה את השיחה.
"ביי?"
התקשרתי למורן.
"אתמול, כשלא בת, כנראה קרה לשיר משהו.." מורן סיפרה לי את מה שקרה אתמול בבית הספר.
"היא רבה איתי ופשוט הלכה אחריי ליאל לכל מקום.. והיו איתה עוד בנות." היא התוודתה.
"ולא יכולת לספר?" אמרתי למורן.
"מצטערת.." היא אמרה. "אני באילת." היא אמרה.
"אהה.. נכון.." נזכרתי שמורן טסה בבוקר לאילת. "תיהני  " אמרתי לה, ונפרדתי ממנה לשבוע הקרוב.
מזל שעדן תהיה בכיתה, ואני לא אהיה לבד בשבוע הזה.
"מה קרה?" היא שאלה אותי כשראיתי שאני מוטרדת ממשהו. סיפרתי לה את האמת.
"יומיים הברזתי מבית הספר, וכנראה שהפסדתי משהו באמת גרוע.." אמרתי לה. "עכשיו שיר לא חברה שלי.",
"אל תדאגי.. אני תמיד איתך. ואני לא עוזבת הפעם!" היא אמרה לי, וידעתי שאפשר לסמוך עליה. היא חברה טובה, כמו מורן. וממש ממש לא כמו שיר, שתקעה לי סכין בגב.
נזכרתי בהודעה מאמש. ידעתי שאני הולכת לפגוש את האיש שאיים עליי.
הייתי חייבת להתקשר למישהו.
"אופיר? את נוי ומאי יכולות לבוא?" הייתי חייבת לספר להן הכל. למרות שהן סיימו לימודים, ואני עדיין כיתה י"ב. הן היו בנות גילי, והייתי חייבת שהן יהיו איתי.
קבענו שנפגש בשדה התעופה, והן ישר מיהרו להיות שם. אמרתי להן שאני חייבת לדבר איתן על משהו, באמת גדול.
הגעתי לשם, ושלחתי לאופיר סמס.
|אני לאופיר: איפה אתן?|
אחריי כמה שניות, קיבלתי הודעה.
|אופיר: מאחורייך!|
הסתובבתי, וראיתי את אופיר מאי ונוי.
"אני חייבת לספר לכן משהו." אמרתי לאופיר, מאי, נוי ועדן.
"מישהו מאיים עלי.."
"מההההההההההההההההההה?" מאי אמרה, והניחה את ידה על כתפי.
"מיייייייייייייייייייייייייייייי?" אמרה נוי, קצת בפחות קשיחות מבדרך כלל.
"אייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך?" אמרה עדן, שישנה איתי באותו חדר ולא שמה לב בכלל כמה הודעות קיבלתי ממנו בלילה.
"איפההההההההההה וכמהההההההה?" התלוצצה אופיר, ומיד לאחר מכן הפכה לרצינית, וביקשה ממני לספר הכל.
"זה קרה כשהכרתי את הארי." אמרתי להן. "הוא ידע בדיוק עם מי אני מדברת, על מה אני חושבת או חולמת.." המשכתי.
"אני לא מאמינה." עדן אמרה. "למה לא סיפרת לי אתמול?"
"כי הוא מאיים עליי, אולי?" אמרתי. "הוא אמר שאם היום אני לא אפגוש אותו, אז הוא.. יעשה משהו למטוס שעליו תעלה גלי היום." אמרתי, וראיתי איך עדן מפוחדת.
פחדתי מהתגובה שלה. אולי עכשיו היא לא תרצה להיות חברה שלי?
כל עוד הן חברות שלי, הוא מאיים גם עליהן. זה שעכשיו אני מדברת איתן, זה יכול לפגוע בהן ולא רק בעצמי.
"א..אני אבין את זה אם את לא רוצה להיות חברה שלי.." פניתי לעדן. "פשוט הוא מאיים עליי ואני מפחדת ש.. ש.. הוא יאיים לעשות לכן משהו.." התוודיתי.
"למה שאני לא אהיה חברה שלך?!" היא אמרה. "הכל יהיה בסדר.. היום אנחנו נלך כולנו לפגוש אותו, נראה מה הוא רוצה, מי זה.." עדן אמרה, וחיבקתי אותה.
"אני לא מאמינה שלמרות מה שאמרתי הרגע, את עדיין נשארת איתי.." אמרתי.
"בכל מצב אני אשאר איתך!" היא אמרה לי. "ברגעים הכי קשים..  "
ממש התרגשתי ממה שהיא אמרה.. :)
הרגשתי שאני סומכת על עדן, אל אופיר, על נוי, על מאי ועל מורן.
הכי הכי שבעולם! 

פרק 11:
"ביי גלי!" אמרתי.
"ביי!" אמרו השלישיה, אופיר מאי ונוי, ודיברו אחת עם השניה עם השלישית.
"ביי אחותי.." עדן אמרה לגלי, וחיבקה אותה חזק חזק. כעבור דקה היא נתנה לה ללכת, והיא נכנסה למטוס.
ירדו לעדן דמעות מהעיניים, וחיבקתי אותה. "היא תבוא לבקר.." הרגעתי אותה. "אני פה תמיד בשבילך.."
"תודה." היא אמרה לי, וסימנה לגלי שלום עם היד. אני לא יודעת אם גלי שמה לב, כי בדיוק, המטוס טס.
הוצאתי את הטלפון, וראיתי הודעה ממנו.
|לא ידוע: אני רואה אותך.|
נזכרתי שהוא כבר שלח לי הודעה כזאתי, עוד לפני שידעתי מי הוא.
|אני: מה אתה רוצה?| שאלתי בלי לפחד בכלל.
|לא ידוע: שתיפרדי מהארי.| הוא רשם לי מיד. הראיתי את ההודעה לאופיר ולמאי, שהיו הכי קרובות אליי. לאחר מכן, גם עדן ונוי ראו.
"למה הוא רוצה שתיפרדו?" מאי שאלה אותי.
"לא יודעת!" אמרתי.
"תשאלי אותו מי הוא." אופיר אמרה, וזה לא עזר במיוחד. אבל שווה לנסות.
|אני: מי אתה?| חיכיתי , חיכיתי , הוא לא ענה.
"איזה פחדן.." עדן אמרה, ולפתע הוא שלח הודעה.
|את עוד תדעי. לבנתיים, תסתמי לחברה שלך עדן את הפה.|
"הוא מכיר אותי?" עדן הופתעה.
"לא.. אמרתי לך כבר. הוא איכשהו יודע מה סובב אותי!" אמרתי לעדן.
"תאיימי עליו בחזרה! זה תמיד עובד בסרטים!" נוי הציעה לי. "תרשמי לו, תראה את עצמך או שאני הולכת." הקשבתי לנוי, וזה רעיון לא רע בכלל.
|אני: תראה את עצמך, או שאני הולכת.| רשמתי. ככה העמדתי אותו לדילמה. או שהוא מראה לי מי הוא, או שאני הולכת.
|לא ידוע: מצחיקה חברה שלך.| הוא ענה לי.
"אולי תתקשרי אליו?" מאי ייעצה לי. "את תשמעי את הקול שלו!" גם זה היה רעיון לא רע. החמאתי לשתיהן על הרעיונות, והתקשרתי אליו.
"הוא לא עונה.." אמרתי. חיכיתי כמה שניות, ו…
"אווץ!" אמרתי. מהטלפון היה רעש חורק כזה, כמו של זכוכית.
הצליל עשה לי צמרמורת, וניתקתי ישר את השיחה.
|אני: למה קראת לי לכאן בכלל?| רשמתי לו. "מעניין למה באמת.." עדן אמרה לאחר שקראה את ההודעה.
|לא ידוע: כדי שאוכל לראות אותך עוד פעם אחת לפני שמחר..| הוא רשם, והפסיק את המילה האחרונה.
נזכרתי מה יש מחר. מחר זה בדיוק שנה, מאז ששון מת .
|אני: לפניי שמחר?| רשמתי לו.
חיכיתי דקה, חיכיתי שתי דקות, שלוש דקות..
הוא פשוט לא ענה לי.
"נו כבר.." התעצבנתי. "מה הולך לקרות לי מחר?"
הטלפון רטט. פתחתי במהירות את ההודעה, ובעיניי דמעות.
|לא ידוע: לפניי שאת נדרסת.|