סיפורים בהמשכים על וואן דיירקשן: פרק 7 .. :)

פרק 7:
"א.. אני מצטערת הארי.." אמרתי להארי, וניסיתי לשמור את כל הדמעות בפנים.
"אני.. לא מרגישה כלפייך כלום." ראיתי את איך שהוא נפגע ממני, אפילו בלי לומר מילה. הוא התקדם במהירות, והתעלם ממה שאמרתי. יופי, טיינה. הרחקת ממך את הבחור שאת אוהבת.
אבל מה היה עליי לעשות? אני באמת מפחדת מהאיומים שלו..
התקשרו אליי. זאת הייתה מורן.
"היי מורן.." אמרתי לה במעט עצבות.
"דיברתי עם נייל!" היא אמרה לי מחייכת. "הוא אמר לי שהוא דיבר עם הארי עליך.."
"זה לא ממש אכפת לי." שיקרתי.
"למה? אבל את אוהבת אותו!" מורן אמרה לי, דבר שעוד יותר הוריד לי דמעות.
"השון הזה שלח לי שוב הודעה.. שאני אגיד להארי שאני לא מרגישה כלפיו כלום, ואם לא.." אמרתי, בוכה לגמריי.
"ואם לא?" היא ניסתה לשחק את עצמה ראש קטן.
"את כבר יודעת מה יקרה אם לא." אמרתי לה. "אני פשוט, מפחדת.."
"אז את כן אוהבת אותו?" מורן אמרה לי, למרות שזה היה כבר ברור מאילו. "ידעתי!"
"נו.. מורן.. אני בוכה לך בטלפון ואת נהנית מזה שצדקת?!" אמרתי לה, במעט עצבים, מעט בכי, ומעט צחוק.
"אממ.. מצטערת שאני צודקת??" היא אמרה במטרה להצחיק, אבל זה לא הצחיק אף אחד.
הייתה לי הודעה. שמתי את מורן על רמקול, וקראתי אותה בקול רם, כדי שגם היא תשמע.
|לא ידוע: תאמיני לי שעדיף לך בלי הארי.|
"מה? זה מה שהוא רשם לך?!" היא שאלה אותי, ובאמת שהתחלתי לפחד.
"אני לא יודעת אם באמת הוא עושה כמו שהוא מאיים…" אמרתי למורן בטלפון. "אבל איך זה שהוא יודע מה אני עושה, מתי ועם מי אני מדברת?!" הוספתי למשפטי.
"אנחנו צריכות לבדוק את זה.. ויש לי רעיון גם איך!" מורן אמרה.
"שכחת כבר שהוא יודע את כל מה שאנחנו מדברות עליו?" שאלתי אותה, וכאן הבהרתי שזה בלתי אפשרי.
"בואי נחשוב שניה. איך אנחנו נדע שהוא מאיים?" היא שאלה אותי, והבנתי מה שהיה בכוונתה.
"הבנתי אותך!" אמרתי לה בהתלהבות. "ממש ממש תודה!"
הלכתי לישון, מרוצה ושמחה.
קמתי בבוקר. השעה הייתה תשע. כבר פספסתי את השעתיים הראשונות, ככה שלא היה לי בדיוק למה ללכת לבית הספר.
נעלתי את נעלי הספורט שלי, והתקשרתי למאי. "היי מאי, רוצה שנפגש?!" אמרתי לה.
"בדיוק אני ואופיר באנו להתקשר למורן כדי לשאול אתכן.." אמרה מאי. "אבל מורן לא עונה.."
"היא בבית הספר עדיין." אמרתי להן.
"אוקיי.. בואי לקניון!"
ידעתי שבגלל שאני אפגש איתן, הוא ישלח לי הודעה. וצדקתי.
|לא ידוע: אל תשכחי. לא לדבר על הארי. לא לדבר עם הארי. בכלל לא להזכיר אותו. או שיקרה משהו גם לחברות שלך..|
הפעם החלטתי להתעלם. הלכתי לקניון, וחיכיתי על ספסל..
ופתאום ראיתי את………..
"טיי?!?!" קראה האישה בהתרגשות.
"עדן!! מה את עושה פה?!?!" אמרתי, בהתרגשות גם כן, וחיבקתי אותה. ראיתי שהיא הייתה עם אחותה הגדולה.
אז בואו אני אסביר. הייתה לי חברה הכי טובה. קראו לה עדן.
היינו BFF, היא הייתה החברה המושלמת. היינו מספרות הכל אחת לשניה.. על מי היינו דלוקות, מי הציק לנו, מי דיבר איתנו ומי רב איתנו. ותמיד היינו אחת לצד השניה. ופתאום, ההורים שלה התגרשו.
אבא שלה עבר לגור בארצות הברית, שם הוא התחתן והביא ילדים. והיא נשארה עם אמא שלה ואחותה הגדולה. ופתאום, הם עברו דירה, למקום אחר.
כל השנים האלה שמרנו על קשר. היא הייתה סובלת הרבה הצקות, כי היא הייתה הילדה היחידה שההורים שלה היו גרושים. ואני הייתי לצידה בכל מצב..
"עדןןן!!! אני כל כך התגעגעתי אליך!!" אמרתי לה, ונתתי לה עוד חיבוק.
"גם אני אליך טיי " אמרה לי עדן.
"מה את עושה פה?!" שאלתי אותה, מפני שלא ענתה לי ככשאלתי אותה לפני זה.
"באתי לפה לבקר אותך!" היא אמרה.
"אותי?" שאלתי בהתלהבות.
"כן.. אני פה בעיקר בשביל לקנות לך מתנה ו.. לומר לך תודה על שתמיד היית פה בשבילי "
"אבל איך פתאום החלטת שאת רוצה לעשות את זה דווקא היום?" שאלתי אותה, ולא הבנתי.
"כי גם רציתי לספר לך.. אני עוברת לארצות הברית, ואני לא יודעת אם אנחנו יכולות לשמור על קשר משם…
הטלפון רטט עוד לפני שהצלחתי להגיב. הסתכלתי על ההודעה משון.
|לא ידוע: תיפרדי ממנה כבר!"|
שמתי לב שעכשיו הוא לא איים, ולכן לא הקשבתי.
"ואנחנו לא נדבר יותר?" שאלתי אותה.
"אני לא יודעת.." היא אמרה. "את יודעת שאבא שלי לא ממש רוצה שאני אהיה בחברתך. ועכשיו, בכלל .. כשהוא שמע את כל הסיפור עם שון."
"אז את יודעת מזה?! איך?!" אמרתי, ולרגע נזכרתי שיש שני שונים. אם מתארים את זה ככה בכלל.
"ברור. אני הייתי איתך.." היא אמרה. נו, עכשיו היא חושבת שאני השתגעתי.
הטלפון שלי רטט שוב.
|לא ידוע: תגידי ביי להארי| השתפנתי. לא יכולתי לתאר בכלל מה אני אעשה בלעדיו.
"אני ממש ממש צריכה ללכת אז.. את תבואי אלי היום?" שאלתי אותה.
"אממ… כן.. ביי.." היא אמרה, והלכתי מהן.
ראיתי את אופיר ומאי מרחוק. שמחתי לראות אותן, אבל החיוך התחיל לרדת לי כשראיתי את ………