Sick Little Games פרק 22 סוף סוף זה מעלה לי

עכשיו כשאני רואה שזה באמת מעלה לי הינה סוף סוף של פרק 22 של סיק ליטל גיימס!!!!! ואני יודעת שחילקתי אותו לחלקים אז עכשיו כידי שזה יהיה יותר נוח זה כל פרק 22
תהנו ❤❤❤

פרק 22

עברו שבועיים. לואי ואני חברים הכי טובים שוב. שוב אני מבלה עים הבנים כמעט הכל חזר להיות נורמלי חוץ מהמצב עים הארי,כמובן. הוא תמיד היה ׳עסוק׳ כשהייתי עים הבנים הוא בברור לא רצה להיות לידי ולא יכולתי להאשים אותו אני הייתי רעה ונוראית אליו… ליפעמים הייתי רואה אותו בבית הספר והוא היה פשוטו כמשמעו מסתובב או פונה למיסדרון אחר. זה כאב לי הכי הרבה הלב שלי תמיד כאב מזה שהוא התעלם ממני. אני יודעת שזה מאוחר מידי עכשיו אבל… אני מתחרטת על כל מה שאמרתי לו בלילה ההוא. הלוואי ויכולתי לחזור אחורה ולשנות את זה. אני לא אומרת שהייתי חוזרת כדי ליקפוץ לזרועותיו כדי שנוכל ליברוח ביחד אבל… הלוואי שלא הייתי אומרת את מה שאמרתי. אני הלכתי יותר מידי רחוק ואני בטח אף פעם לא אסלח לעצמי על זה שפגעתי בו כך

ליפני זה כולנו פשוט בילינו ביחד ולי ולהארי היו ויכוחים קטנים ונחמדים על הכל סתם כי היה כיף לעצבן אותו אבל לפחות הוא היה שם. עכשיו, הוא מסרב ליראות את הבנים אים הייתי איתם. אני רק מקווה שזה יעבור אני מתכוונת בסוף הוא יצתרך להתקדם בחייו ולהפסיק להתעלם ממני נכון?
אבל זה גם היה מאוד מעצבן תמיד לחשוב עליו אתם יודעים? הייתי בסיפריה במשך 45 דקות וכל מה שחשבתי עליו היה הארי והטיפשות העצמית שלו. היה לי חיבור ליכתןב למחר ולא יכולתי אפילו להתחיל להתרכז בו. המחשבות שלי תמיד ישר חזרו להארי.

נאנחתי ובעצלנות יצאתי מהספריה, בערך כולם נעלמו. בית הספר ניגמר אבל החלטתי להישאר לילמוד בספריה, מה שניכשלתי בלעשות אותו. זה היה מוזר ללכת לבד במסדרונות ללא קול אין אף אחד שום דבר זה היה שקט אבל סוג של מפחיד באותו הזמן. אמרתי לעצמי בצחוק שזה יהיה הזמן המושלם בשביל רוצח לבוא ולחתוך אותי לחתיכות קטנות. לפתע שמעתי צעדים מאחורי. קפאתי, שיט בבקשה אל תיתן שהסיותים שלי יהפכו למציאות חשבתי לעצמי.

״היי יו! סקיי! חכי לי!״ מבטא אירי חזק קרא נאנחתי בהקלה כמובן שזה נייל חייכתי והסתובבתי. בוא רץ אלי כדי להדביק את הפער ביני לבינו. היה לו חיוך גדול על פניו. עכשיו אני תוהה למה לעזאזל נייל עדיין עושה כאן בבית הספר? אני לא ראיתי אותו בסיפריה אז הניחוש היחיד שלי היה….

״אימון פוטבול?״ אמרתי מצביעה על תיק הפוטבול שבידו הו הפסיק ללכת ונעצר בדיוק מולי:
״יאפ מה עוד יכול להשאיר אותי בבית הספר חוץ מזה? אבל היי מה את עושה פה?״ נייל אמר משועשה יכלו ליראות את זה על פניו אני לא הטיפוס הזה שנישאר בבית הספר עוד הרבה זמן אחרי. שהיום ניגמר התחלתי ללכת לכיוון היציאה עים נייל לצידי עוקב אחרי

״אתה יודע סתם למדתי בספריה״ אמרתי במהירות לא מעזה להסתכל עליו. לפתע נייל התחיל להתפוצץ מצחוק כל כך חזק שאחרי זמן מה חשבתי שהוא עומד להתמותת

״ממתי את למודת?״ נייל אמר עדיין היסטרי

״טוב. זה כזה גרוע שאני באמת רוצה ציון טוב בחיבור שלי מחר?״ נעצתי בו מבט מוטרד מזה שהוא חשב שאני, לומדת,מצחיק כניראה.

אל תיכעסי כל כך אהובה אני סתם מתבדח… זה פשוט שבדרך כלל לא אכפת לך מהדברים האלה״ נייל אמר ׳ממרפק׳ אותי הסתכלתי למעלה כדי ליפגוש את עייניו וחייכתי טיפה הוא היה בסדר אחרי הכל. אני באמת לא שמה zין על בית הספר והציונים שלי. הייתי שם הערב כי חשבתי שזה יהיה נהדר להתמקד במישהו אחר…. אתם כבר יודעים במי

״היית פה ביגללו נכון?״ נייל לפתע אמר קורא את המחשבות שלי על זה לעזאזל הארי סטיילס. הפסקתי ללכת ופניתי עים גופי אל פניו של נייל. היה לו פחד בעיניים. פוחד שאולי אני אצרח עליו על שהזכיר את הארי אני מניחה.

״אוו מיי גאד! מה יש לכם לואי תמיד שאל אותי אים אני בסדר והוא כזה ׳אוו סקיי זה בסדר לחשוב על הארי את יודעת׳ אים אני לא חושבת אים זה מה שאתה רוצה לישמוע״ כמעט צרחתי. נייל תפס לי בכתפיים והביט בי בעיניים ואמר באטיות ״את לא צריכה לשקר לי את יכולה להיות כנה. אני לא אגיד לבנים דבר…״ נייל אמר בכנות עים חיוך קטן ומתוק על פניו. אני יודעת שיכולתי ליסמוך עליו אבל אני לא רוצה לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר עליו בכל מקרה אין על מה לדבר בכלל נכון?

״זה ממש נחמד מצידך נייל הורן אבל אני בסדר״ אמרתי מזייפת מבטא כדי לילעוג לו קצת
הוא סתר בשובבות על זרועי כשהתחלנו ללכת שוב. צעדנו בשתיקה לזמן מה…. זה לא היה מביך זהההיה נחמד היה לי מספיק נוח עים נייל כדי להיתמודד עים סוג של שתיקות כאלה

״הוא מתגעגע אילייך המון את יודעת״ נייל לחש
בלעתי רוק ונאנחתי בקול רם מאוד לא רציתי ליבכות מול נייל אז אני פשוט ניסיתי ככול יכולתי כדי להרגע ולינשום
״אמרתי לו דברים נוראים אני בטוחה שהוא שונא אותי עכשיו״ הצלחתי לומר השול שלי רעד מעט. אני מתפללת שנייל לא הבחין בשינוי הפיתאומי ברגשות שלי.

״הוא אף פעם לא יוכל לישנוא אותך הוא משוגע עלייך״

״איך אתה יכול להיות כל כך בטוח בזה?! אני והארי בכל מקרה נהיה נוראים ביחד!״!אמרתי, קצת כעסתי מבלי סיבה ביכלל אני אפילו לא יודעת מה קורה עים הרגשות שלי. פתחתי את הדלת בכעס וכמעט הרסתי כמה מדרגות האוויר הקר סטר לי בפרצוף. אני שונאת קור. אני שונאת חורף. אני שונאת עכשיו הכל אים להיות כנה.
״מה רע כל כך בלצאת עים הארי אתם הzדיינתם במשך משהו 4 חודשים אז יש כמה דברים שאת אוהבת אצלו״ נייל אמר כולו גאה בתגובה שלו הממזר הקטן הזה אני לא יודעת מה לומר.

אני ממשיכה לחשוב על זה שיהיה חלק רעהבלצאת עים הארי כזוג רישמי אבל פשוט לא יודעת איך להגיב אליו עכשיו אני פשוט ממשיכה להגיד לעצמי שאני והארי זה לא יסתדר אבל אני אף פעם לא באמת חשבתי על זה שאני הולכת להתחיל לחשוב על זה עכשיו כמובן שלא

״אנחנו פשוט להפסיק לדבר על זה בבקשה?!״ אמרתי במהירות בטון כועס. נייל צחק קצת והנהן בראש.טוב. נימאס לי מאנשים שמנסים לשכנע אותי שהארי סטיילס הוא הנסיך צ׳ארמין שלי

״רוצה טרפ הבייתה?״ נייל אמר מצביע לכיוון המכונית שלו שהייתה לפננו שנאתי את זה שהוא צדק רק ליפני דקות…. אני עקשנית, כן, אבל זה היה קור מטורף שפשוט לא יכולתי לסרב להצעתו

״כן אבל רק אים השם 'הארי סטיילס' לא יוזכר במשך כל הנסיעה אוקי?״ אמרתי נאנחת.
״בסדר בסדר״ נייל צחק פותח את הדלת בישבילי עשיתי את דרכי למושב שליד הנהג וחיכיתי בסבלנות לנייל שיתניע את המכונית בעצמו

הנסיעה ברכב מבצפר לבית שלי הייתה קצרה מאוד. זו הסיבה שהארועים הבאים היו לא הוגנים והכי חסרי מזל שאי פעם קרו לי. תקולל אדון זמן!. שיר פיתאומי חזק מאוד של כריס בראון שגרם לי ליקפוץ. לקח לי שניה או שתיים כדי להבין שזה היה למעשה הטלפון של נייל. נייל צחק על התגובה הקופצנית שלי וסימן לי לענות לטלפון שלו בישבילו שלו בישבילו לקחתי את האייפון שלו ועמדתי לענות אבל במקום זה אני התנקתי והנחתי אותו

״תעני סקיי! אני נוהג!״ אמר נייל מבולבל מאוד על ידי הפעולות שלי ״אני לא יכולה זה הארי״ אמרתי מביטה למטה.

״למען השם המzדיין הוא יכול למות או משהו כזה ! תעני לטלפון הארור סקיי!״ נייל צחק אבל ניראה רציני לגמרי על זה שאני אענה.
נאנחתי ולחצתי על הכפתור הירוק הקטן הבא י את האייפון לאוזן שלי רועדת ממה שאולך להאמר.

״הטלפון של נייל״ אמרתי בציחקוק עצבני. שררה שתיקה ארוכה ומתוחה מאוד על הקו

זה היה סו אקוורד (זה נישמע יותר טוב באנגלית) פשוט רציתי להוציא את השיער שלי

״סקיי…זו את?״ הארי אמר. הוא נישמע מאוד לא בטוח

״ובכן אממ… y כן .זאת אני״ אמרתי והקול שלי רעד כמו אידיוטית

״למה את עונה לטלפון של נייל?״ הארי אמר בנימה מתגוננת די שונה. אוקי זו הייתה באופן רישמי שיחת הטלפון המביכה ביותר בכל החיים העצובים שלי

״כי הוא נוהג עכשיו אז-״

״הו הבנתי. שינכם ביחד עכשיו. אוקי, טוב, בסדר. רק תגידי לנייל שאני לא יכול לבלות יותר הלילה״ לחץ. אני פשוט בהיתי בכביש מולי. הו לא זה היה ממש רע. כיאילו אני צריכה עוד דרמות בכל זה.

פאק.