עולם מושלם – הקדמה ופרק ראשון

"עאעאעאעאעעאעאעעעאעאעאעאעאעאעאעאעעעאעאעאעא!!!" שמעתי 25 בנות צועקות כשהבלאק ממבה הגיעה לגובה של 60 מטר, הכי גבוה שהיא יכולה להגיע, ועשיתי את הדבר הכי דפוק שאפשר. סימסתי להורים שלי. "אימא, אני עכשיו על הבלק ממבה, צורחת את הגרון. נהנית. אוהבת אותך." כתבתי לה באייפון 5 שלי, שלחתי את ההודעה והכנסתי את הטלפון לתיק הקטן שלי, שנייה לפני שהמתקן ירד בפתאומיות 20 מטר למטה, והרגשתי שהלב שלי עושה צניחה חופשית ומתרסק על האדמה. פשוט ככה.
"אופיר!! עאעאעעא!! אני מתההה!!!" אור צרחה לי באוזן, שערה החום בהיר התנפנף ברוח מאחוריה, פתאום במכה לא מסוברת נפלה עליי עייפות גדולה, אחרי כמה דקות ירדנו אני, אור והיילי מהבלק ממבה ועמדתי להקיא… הרגשתי נורא.
פתאום שמענו את הטלפון של אור מצלצל, הבית שלי לואי מלהקת הבנים "וואן דיגיישן" (ככה אופיר קוראת להם בהתחלה… היא לא סובלת אותם רק בגלל שאור חופרת לה עליהם כל הזמן, והיא בטוחה שהם הומואים – הערת הכותבת) נשמע ואור התחילה לצרוח כמו איזה לא-יודעת-מה, אני והיילי התחלנו לצחוק בטירוף ואור נהייתה אדומה כמו עגבנייה… חצי מהאנשים בלונה פארק בהו בה במצב כזה: 0_ס, זה היה כזה מצחיק…! אור הרימה את הטלפון וענתה לשיחה.
"הלו?" היא אמרה בהתלהבות, ותוך שנייה הלסת שלה נפלה לרצפה, בעוד אני והיילי שמענו רק מלמולים בלתי נפסקים מתוך מכשיר הטלפון. "זה אורן." היא אמרה והביטה לעבר היילי, "לא לקחת את הטלפון שלך, ואבא שלך רוצה לדבר איתך." היא נתנה להיילי את הנייד שלה וזו הצמידה אותו אל אוזנה. "אבא?" היא שאלה, ותוך שנייה היא הגיבה בדיוק כמו אור, מלמלה כמה מילות תודה וניתקה.
"מה העניין?" שאלתי אותן בעד הן קופצות מהתרגשות, והן הפסיקו באחת ונעמדו לידי, המבטים המאושרים (מידי) שלהן הפחידו אותי. הפחידו ממש. "תנחשי לאן אנחנו נוסעות מחר?!" היילי פצחה בצעקה והחיוך נצמד לפנים שלה, כאילו מבקש להשתלט על כמה שיותר שטח מהן. "לאן..?" שאלתי בחוסר רצון, כמעט כל דבר שהן מדברות עליו קשור לוואן דיגיישן האלה, וזה בטח לא מעניין אותי.
"טוב… דבר ראשון… היילי גילתה את אחד הדברים הכי מושלמים שיש!! אימא שלה היא בת הדודה של אימא של הארי סטיילס מ'וואן דיירקשן', ואנחנו הולכים לפגוש אותם!!!!!!!!!! אני הולכת לראות את לואה אוהבי במציאות! הוא הולך להכיר אותייי!!!!" היא צרחה וקפצה במקום מרוב התרגשות… אבל אותי זה לא ריגש בכלל… "ואני הולכת לפגוש גם בן דוד רחוק וגם את אהובי, ניילר ג'יימס הורן!!!! ואנחנו הולכים להתחתן ויהיו לנו 69 ילדים (0_ס… זה מראה עד כמה המעריצות בישראל לא שפויות… – הערת הכותבת) !!!!! ואני אהיה מאושרת…" שתיהן פנטזו, אבל אני לא התעניינתי. בכלל לא, עד שהיילי הוציאה את המשפט שכמעט גרם לא להתעלף; "ואולי גם אופיר תמצא מישהו מהבנים ש… מוצא חן בעיניה.. אפילו שהיא חושבת שהם הומואים…" היא פלטה ומיד האדימה. "סליחה, לא התכוונתי…" היא אמרה והוציאה את המפתחות של האוטו שלה מתיק הצד הקטן והפלצני שלה. לא סבלתי שהן שתיהן כאלה…. נערות. ואני כזאת… לא.
כבר נאנסתי על ידי בחור שהכרתי במועדון, וגם זה היה היכרות של חצי שעה, לא יותר. אבל זה קרה, ומאז אני לא אני יותר. לפני המקרה הייתי לובשת שמלות ועקבים, מתאפרת ומתייפייפת, מנסה להתחיל עם בנים ואפילו היה לי חבר רציני או שניים! אבל אחרי שזה קרה… התחלתי ללכת עם ג'ינסים וחולצות פשוטות, לא התאפרתי בכלל, הכול נתתי לאור, את כל החיים הקודמים שלי זרקתי לפח, השתניתי.. כמעט נכנסתי להריון ממנו, אבל בסוף לא… ומי היה יודע מה הייתי עושה לעצמי אם זה היה קורה… הייתי משתגעת. הדבר היחיד שנשאר לי זה הלקים, עליהם אני לא אוותר לעולם. אני ממש… ציירת בלקים, הצלחתי לעשות לאור על כל האצבעות את סמל אנגליה כי היא ביקשה (וואן דיגיישן סובבו אותה על כל הראש..) ואחר כך אפילו היה לי כוח לעשות לעצמי אצבע אחת אולסטאר אצבע שנייה סמל של מדינה כלשהי… אני ממש טובה בזה, בעיקר כי יש לי אספקה לא מוגבלת של לקים שאימא שלי קונה לי כל הזמן, יש לנו התמכרות משוגעת ומשתופת לדברים האלה, ורוב הדברים שלמדתי זה ממנה… אבל חוץ מזה, החיים שלי השתנו מהקצה לקצה.. ואני לא אני יותר.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

פרק ראשון:

הגענו הביתה. "היי אימא, הגעתי!" צעקתי לאימא שלי, היא ירדה וקיבלה אותי בחיבוק. "שמעתי על מה שאבא שלי היילי ארגן לכן, אתן נוסעות מחר… את בטוחה שתוכלי להתמודד עם זה, לפגוש חמישה בנים חתיכים שאת לא סובלת?" היא שאלה בקריצה, ומיד עניתי לה "הם גם ככה יתנשקו שם באמצע הזה, ואז אני אוכל להגיד לאור ולהיילי 'אמרתי לכן שהם הומואים!' בשפה שהם אפילו לא מבינים… אני נוסעת רק בשביל זה.. ובכל זאת, לונדון. אחלה מקום." אמרתי בשמץ חיוך ועליתי לחדר שלי. הטלפון צלצל בפתיחה של השיר "can't hold us", זה אחד השירים האהובים עליי, וזה גם שיר ממש מגניב, אבל אור והיילי לא מוכנות להקשיב לשומדבר חוץ מהלהקה הדפוקה הזו שלהם… אז אני בשלי.
"הלו?" אמרתי בקול האדיש שלי וחתמתי את פניי, שלא יראו שום רגש שעומד לצאת החוצה, משהו שלימדתי את עצמי לעשות במהלך השנים כחלק מהתדמית האפורה שלי. "אופיר? יש בעיה." זה היה קולה של היילי. "המטוס שהיה אמור להגיע מחר לישראל כדי לשים אותנו בלונדון… עבר תאונה… אז הטיסה שלנו היום. בעוד שעה, אני מתכוונת." היא אמרה, ולפני שהספקתי להוציא מילה היא ניתקה את השיחה. 'העולם מתמוטט עליי!', חשבתי. וכך גם הרגשתי. ככה בדיוק.