"I need you"-וואן דיירקשן-פרק 11

זאין חייך, "מה" גמגמתי, "אני לא חושב שאני אבוא" המשכתי, "למה" לואי שאל,
"כי אני עסוק" שיקרתי, "אתה חייב לבוא, אל תאכזב את המעריצות שלך" ליאם דיבר ברצינות מה שגרם לי לשנות את דעתי, "אוקי, אוקי" מלמתי, מה שחסר לי זה שוב לפגוש את בלה…
"נלך למסעדה" נאנחתי והלכתי.

(נקודת מבט בלה)

"בלה" שמעתי קול מוכר וישר חיוך קטן עלה על פניי,
"אמבר" קמתי מהספה וחיבקתי אותה, "איפה קטניס" שאלתי בבלבול,
"היא עלתה לחדר" אמבר חייכה והתיישבה ליידי, "למה" שאלתי, "לא יודעת" אמבר משכה בכתפייה,
"אוקי" חייכתי, "את לא מבינה" אמבר קמה בפרעות מהספה וצעקה,
"אמבר שקט, אנשים נועצים בנו עיניים" אמרתי לה והסתכלתי על העובדים שנעצו בנו מבט מוזר,
"אוי מה אכפת לי, זאין מאליק פאקינג נישק אותי" אמבר צרחה וקפצה, "הוא מה" קמתי מהספה,
"בלחי, תירגעי" היא צחקה, "אה אוקי" צחקתי והתקדמתי לכיוון המעליות.
"את הולכת מחר למסעדה נכון" אמבר רצה למעלית שכמעט נסגרה, "כן למה" שאלתי לוחצת על הקומה, "כלום פשוט תתלבשי יפה" חיוך ממזר נמרח על פניה, "מה את זוממת" שאלתי,
"כלום, כי פשוט הבגדים שאת עכשיו לובשת ממש זוועתיים" היא הסתכלה על הבגדים שלי,
"מה את חייה בסרט הם חדשים, אל תבלבלי בשכל" גלגלתי עיניים ויצאתי מהמעלית שבדיוק נפתחה,
"צוחקת איתך" היא רצה אחרי, "כן, אוקי" מלמלתי ודפקתי בדלת של קטניס,
"מי זה" שמעתי אותה צועקת ממאחורי הדלת, "בלה" מלמלתי, ודי התעצבנתי, היא אמורה לזהות את הקול שלי.. כמו שאני מזהה את שלה..
"בל" קטניס פתחה את הדלת וחיבקה אותי, "את באה מחר איתנו למסעדה נכון" נכנסתי לחדר ונעמדתי מולה, "כן בטח" היא צחקה, "אני מפריעה לך" שאלתי בבלבול כי ראיתי שהיא לא מוכנה שאני אכנס יותר מדי לחדר, "לא, אני פשוט די עסוקה" היא מלמלה , "אז אני כן מפריעה לך" צחקתי ויצאתי מהחדר לכיוון החדר שלי.
"באמת" שמעתי את מרי צועקת בהתרגשות, "מה קרה" נכנסתי לחדר בזמן שאמבר ומרי דיברו,
"כלום" אמבר חייכה ומרי צחקה, "מה כלום" שאלתי בבלבול, "כלום אמבר סיפרה לי שהיא פגשה את הלהקה הזאת שהיא אוהבת" מרי צחקה והתיישבה על המיטה הגדולה שלה,
"כן, בטח, יופי" גלגלתי עיניים וצנחתי על המיטה הקרה שלי,
"לכו לישון שתהיו מוכנות למחר בבוקר" מרי צעקה וכיבתה את האורות, בנתיים הרגשתי את אמבר מתגנבת למיטה שלי, "אמבר" מלמלתי בזמן שבכוח עצמתי את עיניי, "מה" היא זזה באי נוחות על המיטה, "למה את לא הולכת לישון איפה שאת צריכה" מלמלתי וחיוך קטן נמרח על פניי,
חיכיתי לתשובה אבל היא לא ענתה, הסתובבתי לראות אם היא הלכה, אבל לא היא פשוט נרדמה, או עשתה את עצמה..
–
"כולם לקום" אמבר צעקה לי באוזן, "אוי נו חמש דקות" מלמלתי ושמעתי דפיקות חזקות בדלת,
"אני אפתח" אמבר צעקה וקפצה מהמיטה אל הרצפה, "קטניס" היא צרחה,
"נו איפה מרי ובלה" שמעתי את קולה של קטניס,
"בלה לא מוכנה לקום ואמא, כאילו מרי במקלחת" אמבר אמרה ואני מיד כהנחתי את הכרית על ראשי, "בלה" קטניס צרחה וקפצה על המיטה, "אלוהים אדירים תנו לי לישון" צרחתי ממתחת לכרית,
"חייה בסרט אחותך" שמעתי את קטניס צוחקת ותוך שניה הכרית ששמתי מעל ראשי עפה לצד השני של החדר, "בבקשה תעזבו אותי" מלמלתי בזמן שאני מכסה את עיניי מקרני האור שסנוורו אותי,
"נו קדימה אנחנו מאחרים למסעדה" אמבר אמרה וגררה אותי מהמיטה אל הרצפה,
"אוקי, אוקי, אני אכנס להתקלח ונצא" נאנחתי, קמתי מהרצפה וגירדתי את צווארי.

"נו" אמבר דפקה בחוזקה על דלת המקלחת, "תעזבי אותה אמבר תני לה לסיים" שמעתי את מרי אומרת לאמבר, "סיימתי" צעקתי בזמן שלבשתי בקלילות את החצאית השחורה והקצרה על גופי,
"יש אותך ביותר לבושה, כי אם כן אני צריכה אחות כזאת" אמבר צחקה וגלגלה עיניים,
"מה הבעיות שלך" מלמלתי ורצתי שוב להסתכל על בגדי במראה, היא פשוט סתם אוהבת לצחוק על הבגדים שלי, הרי התלבשתי הפעם כל כך יפה, חצאית קצרה ושחורה, חולצת סטרפלס אדומה, נעלי עקב שחורות, ואספתי את השיער לקוקו חלק וגבוה, אני באמת לא מבינה מה הבעיות שלה.
"יאלה בואו נצא" מרי צעקה ויצאה מהחדר.

"נו מגיעים" אמבר נאנחה אחרי עשרים דקות נסיעה, "כן, כן בדיוק הגענו" מרי החנתה את האוטו וכולנו יצאנו לתוך המסעדה.
"הזמנתי מקומות מראש" מרי חייכה אל האישה שבכניסה ומייד היא הובילה אותנו לשולחן יותר מדי גדול, "זה בטוח המקום שלנו" שאלתי בבלבול והתיישבתי באי נוחות על הכיסא הגבוה,
"כן" מרי חייכה ופתחה את התפריט, "יש פה אבל יותר כיסאות ממה שאנחנו, והשולחן ענקי" אמרתי אבל כולן בחרו להתעלם ממני, הרי זה ברור שתפריט יותר מעניין ממני.
"מה, הם , עושים, כאן" לחשתי באיטיות אחרי שראיתי שמי נכנס למסעדה, לא אחרים מוואן דיירקשן, זה מה שחסר לי, "הי" לואי רץ לשולחן שלנו, ושאר הבנים התיישבו מולינו, "מה הולך כאן" מלמלתי לקטניס, "הזמנו אותם" קטניס אמרה בהתרגשות וחייכה חיוך ענקי, "עשיתן מה" שאלתי שוב בתקווה לשמוע משהו אחר ממה ששמעתי…