פרק כפול – What makes you BEAUTIFUL! 4-5

פרק 4.

מועדון גדול, מצד ימין שלו במה גדולה המיועדת לאנשים שרוצים סתם לשיר, מצד שמאל הבר הרחב עם מלא משקאות, ובאמצע רחבה ענקית לריקודים.
"אתן באות לרקוד?" זאיין שאל אותנו, וזואי רצה לרקוד איתם. אני העדפתי לשבת על הבר.
אף פעם לא הייתי בטוחה בעצמי. בריקוד שלי, בשירה שלי, במראה שלי, בדיבור שלי, בצחוק שלי ובחיוך שלי. הייתי רואה בעצמי רק פגמים, ולא ראיתי בעצמי דברים טובים.
למרות שהיו הרבה שאמרו שאני יפה, אבל אני בטוחה שזה סתם שקר. למה בעצם אף בן לא מתחיל איתי? ולמה זאיין מרגיש לי הפעם הראשונה?
"היי יפיפייה.." פנה אליי מישהו שרירי ובעל שיער בלונדיני, עיניים ירוקות .. בטח אתן תחשבו שהוא חתיך, אבל בלונדינים זה לא הטעם שלי.
"את באה לרקוד?" הוא שאל אותי, ולא עניתי לו. הוא המשיך לשאול עד שעניתי לו "לא."
"נו כבר, בואי לרקוד, אל תהיי כבדה.." הוא אמר לי, והנדתי ראשי לשלילה, מסתכלת על זאיין וזואי רוקדים. [רק עכשיו שמתי לב שזאיין וזואי זה ממש קרוב O_O]
"אז את רוצה ללכת למקום שקט, שנדבר?" הוא שאל אותי, וסירבתי שוב.
"אני מעדיפה שלא.." אמרתי לו, והוא הראה פני מתעצבן. הוא אחז בידי בחוזקה, והסתכלתי על המבט המעוצבן.
"תבואי כבר!" הוא אמר לי.
"אתה מוכן לעזוב אותה?" שמעתי קול גברי אומר לידי, וראיתי את זאיין, שהיה נראה ממש עצבני.
"למה, מי אתה?" הוא אמר לו, והרים מבטו. "רגע, אתה לא זאיין מוואן דיירקשן?" הוא שאל אותו, והוא הנהן לחיוב.
"אחותי הקטנה מתה עליכם!" הוא אמר, וזאיין עדיין הסתכל עליו מעוצבן. "הנה, אני עוזב אותה.." הוא אמר, והלך ממני.
"תודה.." אמרתי לו, והוא חייך אליי.
"שטויות.." הוא אמר לי מחייך. "אולי תחזירי לי על זה בריקוד?" הוא שאל, ומשכתי אותו לרחבה.
רקדנו ככה במשך רבע שעה, והיה שיר סלואו. שמתי את ידיי סביב צווארו, והוא שם את ידיו מעל מותניי. חייכתי אליו, והוא חייך אליי.
"אתם רוצים לשתות?" זואי עצרה אותנו, ונתנה לנו משקה מהבר. המשכנו לרקוד, וזואי הלכה להחזיר את הכוסות.
"כואבת לי הבטן.." אמרתי, והנחתי את ידיי על הבטן בכאב. אולי מרוב כל הריקודים אני לא מרגישה כל כך טוב.
"אז תלכי, תשבי.." הוא אמר לי, והלכנו לכיוון הכיסא. זאיין חזר לרחבה, ואני ביקשתי מהברמן מים. העפתי מבט אל זאיין וזואי, שרקדו ביחד ריקוד צמוד. היא הייתה נראית ממש בעננים, ומידי פעם הסתכלה עליי. היא הניחה את ראשה על כתפו, וחייכה מאוזן אחת לשנייה.
כן, קינאתי. אבל זה טבעי. להסתכל מרחוק על החברה הכי טובה שלך , רוקדת עם מי שמוצא חן בעינייך.. וטוען שגם את מוצאת חן בעיניו..
זה טבעי, נכון?

פרק 5..:)
השיר התחלף לשיר קצבי, אבל אני הרגשתי את הבטן שלי עושה 5 סלטות באוויר.
"אאוץ'.." לחשתי מרוב כאב, וביקשתי מהברמן עוד מים.
לא הייתי צריכה לבוא לפה.. הייתי צריכה להישאר בבית ולנוח או משהו.
"איך את מרגישה?" זאיין והארי באו אליי, ואני אחזתי בבטן שלי בכאב.
"מרגישה נורא." אמרתי להם. "חבל שבאתי.."
"למה חבל? העיקר רואים אותך." הארי אמר בחיוך, וזאיין הסכים איתו.
"הבטן שלי מתה. תבואו להלוויה?" שאלתי, וצחקנו, דבר שרק גרם לבטן שלי לכאוב עוד יותר.
"את בטוחה שאין לך צירים?" הארי שאל בצחקוק.
"ממי בדיוק, מהחבר הדמיוני שלי?" שאלתי, והם צחקו.
"אולי כדאי שאני אלך הביתה.."
"אני אסיע אותך.." הארי אמר, והחזיק את מפתחות הרכב שלו. הוא היחיד שהביא מכונית.
"אתם רוצים שאני אבוא אתכם?" זאיין שאל, והנדתי ראשי לשלילה.
"תרקוד, תיהנה, אל תפסיד בשבילי…" אמרתי, וקמתי מהכיסא. אני והארי הלכנו לכיוון המכונית, וזאיין הלך והמשיך לרקוד עם הבנים ועם זואי.
"איך פתאום כאבה לך הבטן?" הארי שאל אותי, והתניע את המכונית.
"אני לא יודעת, הייתי בסדר גמור לפניי הריקוד הצמוד.." אמרתי לו, והתחלנו לנסוע.
"אולי אכלת משהו לא טוב? שתית משהו?" הוא שאל אותי, והנדתי ראשי לשלילה.
"לא שתיתי כלום לפניי.." אמרתי לו, והסתכלתי עליו נוסע. "אולי רק את השתייה שזואי נתנה לי.."
"אז אולי היה שם משהו." הוא אמר לי, וחייכתי.
"זאת זואי, היא החברה הכי טובה שלי. היא לא הייתה נותנת לי משהו כזה, אני סומכת עליה.." אמרתי לו, והוא מלמל 'אוקיי' והמשיך לנסוע.
הוא עצר בבניין שלנו, ועלה איתי לבית.
"תשכבי על המיטה, תנוחי.." הוא אמר לי, והצביע על המיטה שבחדר שלי.
נשכבתי על המיטה כדבריו, והוא התיישב לידי.
"את רוצה לשתות משהו?" הוא שאל אותי, וסירבתי.
"מספיק לי כאב בטן אחד.." אמרתי לו, והוא חייך אליי.
"אני אהיה בסלון ואראה טלוויזיה, אם את צריכה משהו תקראי לי." הוא אמר לי.
"אתה לא רוצה לחזור לשם?" שאלתי אותו, והוא חייך אליי.
"לא, את ידידה שלי ואני אשאר פה איתך!" הוא אמר לי, והתכסיתי בשמיכה. "תודה הארי.."
"אין על מה, הלכתי לראות טלוויזיה.." הוא אמר, ויצא מהחדר.
היה חושך, והתכסיתי בשמיכה עמוק עמוק. הבטן לא הפסיקה לכאוב לי, וניסיתי להתגבר על הכאב וללכת לישון.
ואז, רצתי לשירותים, והתחלתי להקיא.