פרק שני – חדשות,תוצאות והארי סטיילס

**אמבר**

זה ניראה כאילו לקח לי שנים להירדם בלילה שעבר.
כנראה שלראות את הארי השפיע עליי הרבה. למזלי, הצלחתי בסוף לנוח ולשכוח את המפגש הנורא, אבל כשהבוקר הציף את חדר השינה שלי דרך החלון, עיתון חדש,של היום ככל הנראה, נטרק בחוזקה על שידת הבשמים שלי.

קפצתי בבהלה. הלב השברירי שלי אף פעם לא היה מבוהל כל כך. התיישבתי, מחזיקה את היד שלי על החזה.

"בוקר טוב גם לך." הסוכנת שלי קארול חייכה אליי. זה לא חיוך נחמד. זה חיוך של את-הסתבכת-בצרות-גברת-צעירה.
מה עשיתי? אין לי שמץ. בנתיים הלב שלי הרגיש כאילו הוא רוצה לצאת החוצה מהחזה שלי. העברתי יד בשיער המבולגן שלי ושיחררתי אנחה, מנסה להרגיע את עצמי.

"לעזאזל, קארול." נאנחתי. "הבהלת אותי."

"בשמחה." היא לקחה את העיתון שטרקה אותו על השידה שלי וזרקה אותו על הרגליים שלי. "תסבירי את זה."

העיניים שלי מצמצו אל העיתון המרופט. על העטיפה הקידמית היו שבע מילים מפחידות.
"מה קרה בין אמבר סקייווד והארי סטיילס?"
המילים גרמו לעיניים שלי להתעוות. קראתי את השאר בשקט, בלגימות עצבים כשהגעתי לסוף הכתבה.

" נראה שיש היסטוריה לא נעימה בין אמבר סקייווד לבין הארי סטיילס בעקבות האיחוד המוזר שהיינו עדים אליו בלילה שעבר. אמבר לא נראתה אפילו קצת שמחה כשראתה את סטיילס במסיבה. סטיילס רק הזמין אותה לרקוד בנחמדות וקיבל דחייה גסה. בטענה שהוא מסוגל להיכנס לעור שלה, סטיילס לא ניראה מופתע ביכלל מהתגובה החמוצה של אמבר. לאחר שתפסנו את הארי אחרי המסיבה, הוא לא התאפק מלשפוך פרטים עסיסיים ביותר. "היא שונאת אותי." הוא אמר לנו. "תמיד שנאה. תמיד מאז בית ספר היסודי. אני מודה שאני לא מרגיש אחרת. אמבר תמיד תהיה אמבר. ברור, היא השתנתה. אבל מבפנים היא תמיד תהיה אדם-לא-נחמד-במיוחד." הנה זה דיירקשיונרס. ניראה שלהארי ולאמבר אין עבר טוב. מה יש לכם להגיד על זה? תשאירו את הדעה שלכם בעמוד הפייסבוק שלנו."

דחפתי את העיתון הצידה, הלחיים שלי הפכו לאדומות. לא ידעתי אם זה היה מעצבנות או מבושה. אולי שניהם, אבל הן בטוח היו אדומות ובוערות.

"עדיף להיות מובכת." קארול אמרה בכעס. "עכשיו העולם חושב שאת כלבה מפונקת." נאנחתי.
"אולי סיכנת את הריקוד עם הארי. אבל ידעת שהיו שם–"

"אני לא!" יריתי לעברה בחזרה. "הארי צודק. הוא אכן ניכנס לעור שלי. אני שונאת אותו. מצטערת אם העולם לא יכול לקבל את זה."

קארול התעצבנה, חוטפת את השמיכות מהמיטה שלי. "העולם הוא לא הבעיה שלך. הבעיה היא הקריירה שלך."

"מה-" התחלתי לדבר אבל היא קטעה אותי.

"תתלבשי. אני אחכה לך למטה. יש הרבה על מה לדבר." בלי להוסיף עוד מילה, קארול יצאה מהחדר. כמעט יכולתי לראות קיטור יוצא מראשה. זה כמה שהיא כועסת. לא זכור לי שהיא כעסה כך, אי פעם, אפילו מתי שהברזתי לה לפני שנתיים עד ההתחצפות לצילומים בקטלוג בקיץ שעבר. היא עכשיו כועסת הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. ברצון לא להכעיס את קארול יותר,מלאתי אחר ההוראות, קמתי מהמיטה והלכתי לארון שלי. החלטתי לוותר על המקלחת הבוקר. חוץ מזה, לקחתי מיקלחת נחמדה וארוכה בלילה שעבר, פשוט לא הייתי במצב רוח.

פשטתי את הפיג'מה והחלקתי על עצמי מכנסיי ג'ינס קצרים, וחולצה שחורה עם כיתוב של 'music' עליה באותיות נוצצות וגדולות. החלקתי את הרגליים שלי אל תוך זוג הסנדלים שאני הכי אוהבת והעברתי מסרק בשיער במהירות לפני שירדתי למטה. היום היה יום שבת, התוכניות היחידות שהיו לי להיום הם ללכת לקרלי ולראות טלוויזיה כל היום. יכולתי לדאוג פחות מאיך שאני ניראת היום.

"לקח לך זמן." קארול מלמלה כשניכנסתי למטבח. היא נישענה על הדלפק, והביטה בעיתון ה"ישן".

"לקח לי חמש דקות." מלמלתי בתקווה שהיא לא שמעה את זה. לא הייתי צריכה להמשיך להרגיז את קארול. היא הייתה כמו האימא השנייה שלי. בלעדיה, לא הייתי איפה שאני היום.

"על מה אנחנו צריכות לדבר?" שאלתי בתקווה שזה לא על מה שקרה אתמול בלילה. בכנות, כבר לא היו לי הסברים.

"זה קשור לתפקיד הגברי של לחפש אחר נסיך החלומות"
קארול התחילה לספר לי, מניחה את העיתון בצד ולא מעיפה מבט שני.

"הם החליטו על תפקיד הגבר?" שאלתי והלכתי לכיוון המקרר, מוציאה כוס עם מים שהשארתי שם אתמול.

"כן." קארול המשיכה. "אנחנו יודעים מי ישחק את המאהב שלך"

"מי?" הייתי כבר חסרת סבלנות לשמוע את התשובה והרמתי את הכוס על השפתיים שלי, מתענגת על המשקה הצונן ששטף את גרוני.

"הארי סטיילס ישחק את המאהב שלך."

כמעט נחנקתי מהמים.

"מה?!" בטוח לא שמעתי אותה נכון. הארי סטיילס? המאהב שלי? אין מצב. אני בהחלט לא שמעתי טוב. זה פשוט לא יכול להיות נכון.

"שמעת אותי." קארול שילבה את ידיה. "הוא התקבל לתפקיד."

השתדלתי לא לצחוק. "הארי? שחקן? את צוחקת."

"אני ניראת לך צוחקת?" הפנים של קארול היו רציניים. צבטתי את עצמי, מקווה שזה חלום אחד גדול. לא. סיוט. סיוט אחד גדול.

"אני לא יכולה שתשנאו אחד את השני על הסט." היא המשיכה. "אז קבעתי הסדר."

"הסדר?" חזרתי אחריה, מותחת את ההברות.

"כן." קארול הנהנה. "אנחנו צריכים כימיה בינך לבין הארי, לא שינאה. אז שכרנו לכם דירה, אתם תהיו שותפים."

כשקארול המשיכה לדבר, הרגשתי שחושך מציף אותי.

"אתם תלכו לכל מקום ביחד. ראיונות, פגישות, ארוחות צהריים, וערב…" קארול הצביע לכיוון שלי. "כל מקום. אם זה לא יצית איזה ניצוץ בין שניכם, התפקידים ינתנו למישהו אחר."

"אבל זה הסרט שלי!" פלטתי, והרמתי את ידי בייאוש. "את לא יכולה פשוט-"

"אבל אני כן." קארול קטעה אותי. "והארי כבר הסכים לכל זה."

שמתי יד על המצח שלי. העולם כולו הסתחרר לי. הכל נהייה שחור. זה לא קורה. אני והארי? דירה אחת? ביחד? כל מקום? לא.. לא הארי.. כל אחד חוץ מהארי..

– – –

כשחזרתי להכרה, מצאתי את עצמי שוכבת על ריצפת חדר השינה שלי. מניחה את היד שלי על המצח כשהופיעו כאבי הראש הנוראיים, ניסיתי לעמוד. צעדתי בסחרור בחדר, מנסה להתרגל לאור.

מה. לעזאזל.

החדר שלי ריק. פרט ממיטה ורהיטים, החדר שלי ריק. הרגשתי את הגוף שלי מתחמם מעצבים.

"קארול!!!!!!!!!!!!!!!!" הצלחתי לצרוח, שוחכת מכאבי הראש שלי ורצה למטה. קארול שישבה על הספה שלי בנינוחות הייתה מאוד מאוד רגועה, עותק של מגזין נשים ביד שלה.

"אני רואה שהתעוררת" היא אמרה כבדרך אגב, מדפדפת במגזין.

כעסתי, מניחה את הידיים על המותניים. "מה קרה לדברים שלי?!?!"

"אה," היא חייכה אליי, מעמידה פנים תמימות. "שלחתי אותם לדירה החדשה שלך, הכל צריך להיות מסודר. עכשיו את לא צריכה להיות מודאגת מלארוז, ויותר מזה מלפרוק"

דירה חדשה? על מה היא דיברה-

ואז זה הכה בי. זיכרונות מהיום הבזיקו במוח שלי ולא יכולתי שלא להתעצבן יותר. לא הסכמתי לשום דבר מזה. בעצם, לא תיכננתי שום דבר. לא רציתי לעשות את זה ביכלל.

"הקריירה שלך תלויה בזה." קארול אמרה כאילו קראה את המחשבות שלי. "את באמת רוצה שהתפקיד שלך בסרט שלך ינתן למישהי אחרת?"

פתחתי את הפה כדי לענות, אבל במהירות סגרתי אותו, מכווצת את שפתיי.

"ככה חשבתי." קארול חייכה שוב, מוסיפה לעצבים שלי. "עכשיו בואי." היא נעמדה. "אני אסיע אותך."

אני נישבעת שאני הולכת להקיא . "אני שונאת את זה." נאנחתי, מניחה לקארול לתפוס אותי מהיד ולהוציא אותי מהבית, אני לא אוכל לחזור הביתה עד שאני לא אמצא כימיה עם הארי סטיילס. ניראה שאני לא הולכת לראות את הבית הזה שוב…

"להתראות." צייצתי, מנופפת לו.

"קארול נאנחה, פותחת את הדלת של האוטו השחור שלה. "תפסיקי להיות תינוקת ותיכנסי למכונית."

חריקה נוספת בורחת לי כשהחרכתי את עצמי לשבת. קארול טרקה את הדלת מאחוריי ואני העלתי את הברכיים שלי אל החזה שלי, מחבקת אותם חזק. אולי אני אתעורר בקרוב. אולי זה רק סיוט אחד גדול.

אבל כשקארול התניעה את האוטו והתחילה לנסוע, הבנתי שהסיוט הזה רק מתחיל.